Хасидус по-русски
Библиотека

תקונא שתיתאה:


בראשית, קם רבי שמעון, פתח ואמר לאליהו, (נ"א אליהו) אליהו באומאה עלך במלכות קדישא, דאיהי נפילא בגלותא, טול רשותא דלא תזוז מינן, דהא שכינתא וחילהא נטרין לך, מלאכי השרת דאתמר בהון הן אראלם צעקו חוצה, (צווחין) לבר מהיכלין, לא אית (תמן) מאן דמקבל צלותין דישראל, כמה צפרין מצפצפין בצלותין לגבי אמהון, דאינון מקננן על ארעא, דנטרין לך, וכלהו אתקריאו צפרים, על שם קן צפור דאיהי אימא קדישא, דאתמר בה כי יקרא קן צפור לפניך, ועלה אתמר גם צפור מצאה בית, ודא ב' מבראשית, דאתמר בה בחכמה יבנה בית, ודרור קן לה דא אימא עלאה יובל, דאתמר בה וקראתם דרור בארץ, בזמנא דצפור מצאה בית דאיהי בי מקדשא, ואתבניאת ואתתקנת, מיד דרור דאיהי שכינתא עלאה, אשכחת (נ"א אשתכחת) קן לה לעילא (נ"א מלעילא):


ומיד אשר שתה אפרוחיה, אלין שית בנין דילה, שית ספירן, דאינון ששת ימי המעשה, כלהו פרחין לגבה, בכמה חגין וזמנין ויומין טבין, ואפרוחים דאינון ישראל לתתא, כלהו פרחין עמה בגלותא, ובזמנא דאינון ביצים דלית לון גדפין בפקודין דעשה לפרחא, אתמר בה לא תקח האם על הבנים:


אי הכי מאי כי יקרא קן, אלא בזמנא דלית לה לשכינתא אתר לשריא תמן בקביעו, איהי אזלת במקרה, ודא איהו כל הקובע מקום לתפלתו וכו', כמה דנשמתין עבדין, הכי שריא שכינתא עמהון, נשמתא דאיהי קבועה בצלותא או באורייתא איהי אתר קבוע לשריא בה שכינתא, אבל נשמתא דלית לה קביעו בצלותא או באורייתא, אלא אי אזדמנת לה במקרה, הכי איהי שריא עלה במקרה, ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך וכו':


דודאי נשמתא (נ"א ההיא צלותא), איהי קן צפור (וכן ההיא נשמתא דב"נ אתקריאת קן צפור), וגופא קן דנשמתא, וכן נשמתין דאינון עולימן דילה, דאתקריאו בתולות אחריה רעותיה, יתבין בגופין דאינון קן דלהון בארח מקרה, בזמנא דלאו אינון קבועין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך:


ועוד קן צפור לעילא, איהו כורסיא, וקן דילה לתתא מטטרו"ן, ועליה אתמר ונקה לא ינקה, דתמן קן, ואיהו קנא ונוקם, בזמנא דלא אשכחת קינא לשריא, בדרך, דא דאתמר בה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים, ועוד בדרך, דא קבורת רחל, דאיהי בפרשת אורחין, ועלה אתמר מי יתנני במדבר מלון ארחים, ואינון תרין משיחין, דמתמן קא עברין כד אתאן למפרק לישראל:


בכל עץ דא איהו עץ החיים, דאתמר ביה עץ חיים היא למחזיקים בה, ועליה אתמר כי האדם עץ השדה, ועוד בכל עץ דא צדיק דאיהו עץ פרי עשה פרי למינו, ודא יום השבת דתמן זווגא דשכינתא עם קודשא בריך הוא, ותמן אית לה (נ"א ליה) נייחא, ועליה אתמר והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, דא עתו דצדיק דאיהי ליל שבת, דצדיק מניה פרחין נשמתין חדתין בישראל ערב שבת דאתקריאו (נ"א על שם דא איתקריאו) פנים חדשות:


אפרוחים אלין תלמידי חכמים, דבגינהון שריא שכינתא על ישראל, או ביצים אלין אינון תינוקות של בית רבן, דבגינהון שריא שכינתא על ישראל, ואלין אינון מארי מקרא, ובזמנא דאינון עסקין באורייתא או במצוה דאינון קודשא בריך הוא ושכינתא, וגרמי לחברא לון כחדא, ירתין מתמן נשמתין, ואתקריאו בנים דקודשא בריך הוא, בגין דמארי מקרא ומארי משנה אינון מגדפין: