Хасидус по-русски
Библиотека

דילה, ובגין דא והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, איהי רביעא עלייהו בארבע גדפין דילה, דאתמר בהון וארבע כנפים, יונקין (ס"א ינוקי) אנפי זוטרי, ואינון ארבע אנפין לכל חד וחד, ובהון אימא רביעא עלייהו, וזמנין איהי עלייהו, וזמנין אסתלקת מנייהו, אבל בנין דאינון מן מעוי, (נ"א דאתמר בהון המו מעי לו), בנין דרחימו דאינון מארי קבלה, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, דאימא לא זזה מנייהו לעלם:


דודאי קודשא בריך הוא איהו אורייתא, ושכינתא היא מצוה, זכאה מאן דמתעסק בהון לייחדא לון, וכן זכור ושמור אינון קודשא בריך הוא ושכינתיה, זכאה איהו מאן דמייחד לון ביום שבת, דאיהו יסוד, ברחימו ודחילו די"ה, דאינון אבא ואימא:


(זכור ושמור), אינון לקבל תפלין דרישא י', ותפלין דידא ה', דכר ונוקבא, וזכאה איהו מאן דמייחד לון בקריאת שמע בדחילו ורחימו, דבזמנא דישראל משתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, ברחימו ודחילו, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, ובזמנא דלא משתדלין בהון ברחימו ודחילו, אתמר בהון שלח תשלח את האם:


בזמנא דישראל נטרין שבתא בזכור ושמור בדחילו ורחימו, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, ואם לאו כתיב בהון שלח תשלח וגומר, תרין תרוכין, ובזמנא דישראל מייחדין לקודשא בריך הוא בתפלין דיד ובתפלין דראש בדחילו ורחימו, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, ואם לאו שלח תשלח, ובזמנא דמקיימין מצות ברית מילה ואעברן מנייהו ערלה, ועבדין פריעה, בדחילו ורחימו, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, ואם לאו שלח תשלח את האם, בזמנא דמתייחדין בזווגיהון בקדושין ושבע ברכאן, דאינון יחודא דילהון בקדושא ובברכתא, אתמר בהון לא תקח האם על הבנים, ואם לאו שלח תשלח וכו':


ואינון ישראל בגלותא ברשותא אחרא, דכד לא מתייחדין בזווגייהו בקדושין ושבע ברכאן, דאינון יחודא דילהון בקדושה וברכה, באתר דקדושה שריא עלייהו מסאבא, ובאתר דברכה שריא עלייהו לטותא, ובאתר דיחודא שריא עלייהו פרודא, ודא גרים גלותא לשכינתא, דאתתרכת מאתרהא ומקינהא דאיהי ירושלם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ') ובפשעיכם שלחה אמכם, תרין שלוחין שלח תשלח, חד מבית ראשון, וחד מבית שני:


ואי תימא דקודשא בריך הוא לאו אתתרך עמיה, (איהו שרי עמה) בגין דא אמר קרא (משלי כ"ז) כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, בגין לנטרא לה בגלותא מרשו נוכראה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וגומר, לאחר דא אל אחר, דא סמא"ל, לפסילים אלין ממנן דעל שבעין אומין:


ובגינה קודשא בריך הוא, איהו מלך אסור ברהטים, איהו אסור עמהון בתפלין דרישא, דאינון פאר דרישא, דתפלין דרישא אינון באתר דרהטי דמוחא, ודא איהו אסור ברהטים, ואיהו חבוש עמהון בתפלין דיד בקשר של יד, ודא הוא דכתיב (יחזקאל כ"ד) פארך חבוש עליך, ובגין דאיהו חבוש עמהון בגלותא, אתמר ביה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, ושכינתא איהי בית האסורין דיליה, בגין רחימו דילה איהו אסור בה, ורזא דמלה צרור המור דודי לי בין שדי ילין:


ובגין דא מאן דבעי לאשגא למלכא, לית ליה רשו לאשגא ליה אלא בשכינתא, הדא הוא דכתיב (ירמיה ט') אל יתהלל וכו' כי אם בזאת וגומר, ואהרן כד עאל לקדש קודשין ביומא דכפורי, בה הוה עאל, דכתיב (ויקרא ט"ז) בזאת יבא אהרן אל הקדש, דאיהי עת לעשות לה', ומשה בגינה אתקיים בעלמא (נ"א עלמא דא בתר דמית), הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג) וזאת הברכה אשר וגומר, ובה עביד עשר מכתשין לפרעה, הדא הוא דכתיב (שמות ט') ואולם בעבור זאת העמדתיך, ויעקב בגין דהוה ידע דכל רעותא דמלכא בה, מני לבנוי עלה, דלא יעלון קדם מלכא אלא בה, וכל שאלתין דילהון בצלותין ובעותין למלכא דיהון בה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) וזאת אשר דבר להם אביהם: