Хасидус по-русски
Библиотека

חמש א א א א א, דאינון אור אור אור אור אור, חמש זמנין, חמש נהורין דעובדא דבראשית, ונקודא דלהון א א א א א חמש דסלקין לעשר:


ורזא דמלה והנה אנחנו מאלמים וגומר, והנה קמה אלומתי וגם נצבה, דא א' בחל"ם, דאיהו לעילא מכל נקודין, בקומה זקיף, וביה אסתלק (נ"א אסתכל) יוסף בחלמא, וכן יעקב, הדא הוא דכתיב (בראשית כ"ח) ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דא א' דאיהו ראש, והנה מלאכי אלקי"ם עולים ויורדים בו, אמרו מארי מתניתין, עולים תרי, ויורדים תרי, ואינון א א א א:


והאי את דאיהי אל"ף חל"ם דאיהי באמצעיתא, (כגוונא דא ו') איהי כתר עלאה דאסחר על רישא דעמודא דאמצעיתא, וכד שכינתא אסתלקת לגביה (ובגין דא והנה תסבנה אלמותיכם ותשתחוין לאלמתי) האי כתרא אתמר בה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, ואיהי אבנא דאתגזרת דלא בידין, הדא הוא דכתיב (דניאל ב') עד די התגזרת אבן די לא בידין וגומר, ובגין דלא אשכחן לה אתר מאן אתגזרא, שאלין מלאכיא קדישיא איה מקום כבודו להעריצו, ולא אשכחן לה אתר, עד דאמרין ברוך כבוד ה' ממקומו (נ"א אדהכי הא סבא לגביה ואמר רבי רבי האי בשכינתא תתאה דלית לה תמן אלא אצילותא, ודא הוא אתגזרת אבן, בגין דאיהי גזרת מלכין, ובה גזרין דינא רפיא, דא דין בתראה, וכתר מלכות אתקריאן ספירה דלית ספירה שלימה בר מינה לתתא):


והאי אבן איהי סגולת מלכים, איהי שיחת מלאכי השרת, שיחת חיוון ושרפים ואופנים, שיחת כל עלאין ותתאין, ידיעת שמשא וסיהרא בעתים, (ובה איהי אית) עת וזמן לכלא:


כל טעמי ונקודי ואתוון כלילן בה, קלא דבור ומחשבה, (ס"א ושיחה דנפקא מגו מחשבה) כלילן בה, איהי כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, ואיהי תגא בריש כל אתוון, כגוונא דא ש', ועל האי אבנא אמר רבי עקיבא לחברוי, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים:


ואיהי קוצא דכל אתוון, ב' כגוונא דא ד', קוץ דכל את ואת, שיעור קומה (נ"א דיליה) דילהון ו', מעילא לתתא ומתתא לעילא, ורזא דמלה ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ורזא דא לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגומר, לך ה' הממלכה דא מלכות, דאיהי בכלא:


ואיהו צפצוף עופין קדישין, דאתמר בהון כי עוף השמים יוליך את הקול, צפצופא דכל צפרין דאינון נשמתין קדישין, דמצפצפין בכמה צלותין, שיחת חיוון דאינון ת"ח, ובגינה אתמר ויצא יצחק לשוח בשדה וכו', ולית שיחה אלא צלותא:


ובגינה אתמר (תפלת ערבית רשות) תפלת שחרית חובה, (דאיהי רשות היחיד) תפלת ערבית רשות (הרבים דלית לה קביעותא) דאיהי רשו דלילה (נ"א כלילא) בפני עצמה, ובגין דא לית לה קביעות בלילא דדמיא לגלותא, (דאיהי רשות הרבים, דבה תרמוש כל חיתו יער, דאינון כל אור דעלמא דעאלו בה) אלא זמנין אשתכחת תמן וזמנין לא אשתכחת:


זכאה איהו מאן דפגע בה, כגון יעקב דאתמר ביה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, עד דאתא בעלה ונטיר לה, ובת תמן עמה, מתמן ואילך קבעוה חובה:


אבל בשבת איהי רשות היחיד, דאיהי ברשותא דבעלה, ולאו כגוונא דליליא דהות יחידה ברשותא דילה, הדא הוא דכתיב איכה ישבה בדד:


ויעקב בגין דקריב לה לבעלה בפגיעה דיליה, ודאי עביד לה חובה, וכד אתא שמשא בשחרית, דאתמר ביה כי שמש ומגן ה' אלקי"ם, אתמר ביה ויזרח לו השמש, מתמן ואילך קשר לה עמיה, דאיהו קשר דתפלין דיד, קשיר לה עמיה דלא תזוז מניה לעלמין, מסטרא דשמאלא קשיר לה בתפלין דיד, דאינון בדרועא שמאלא, מסטרא דימינא שוי לה כתרא על רישיה, תפלין דרישא, והאי ביומא דאיהי קשירא עם: