Хасидус по-русски
Библиотека

אסתלקת עזקא מן א', לקבלא עלה אבן יקרא דאיהי טפה, ומיד והשקה את כל פני האדמה, כד סליקת, סליקת באימא, דאיהו א' מן אדנ"י אקי"ק, ועל מאן סליקת, על עמודא דאמצעיתא דאיהי ו', דאיהי כריכא ביה כעזקא באצבעא, וסליקת בד' מן אדנ"י, דאינון תרין דרועין ותרין שוקין, עד דסליק לאת י' דאיהי אבא חכמה י' עלאה, בגין דמתמן אתנטילת, הדא הוא דכתיב (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ, ונטילת נביעו ושקיו מניה לעילא, בקוצא דיליה לעילא, ובאמצעיתא, ובקוצא דיליה לתתא, וכד נחיתת, נחיתת כלילא מתלת טפין, בההוא זמנא אתמר בה הולך סגולת"א:


ואתקריאת י'י'י' בתלת יודי"ן, י' עלאה איהי על רישא דא', דאיהי כתר עליון על כל עלאין, ולבתר נחיתת באמצעיתא ונטלא מתמן (בעמודא דאמצעיתא) (נ"א באמצע), ולבתר נחיתת לתתא באתרהא י' דאיהי לתתא מן א:


קם עולימא בתר טולא, אמר רבי רבי הא טפה קא נחתא, טול קשת בידך, דאיהו כגוונא דאצבעא ועזקא ביה, טול ליה ודרך (ס"א וזרקה) ליה לגבה, דקבילת לה עליה, דהא כד סליקת מתתא לעילא על רישא דאת ו' איהו כרומחא ו', אתארכת ביה כשרביטא דככבא, וכד סליקת לעילא שריא עלה י' ואתעבידת ז', ודאי תגא על רישא דספר תורה, כיון דנחתת, צריך למדרך קשת לגבה דאיהו צדיק, ומניה נחיתת ואזדריקת באתרהא:


וחרבא דאיהי (דהאי) טפה איהי חתיכת לה לתלת טפין, בגין דאזילת סגולתא, דכד נחיתת עלה הוה י', ולבתר חתיכת לה לתלת, למהוי תגא ועטרה ברישא דתלת אבהן, דתהא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, ודא רזא דש' תלת תגין עלה:


דרישא דחרבא איהי י', גופא דחרבא ו', תרין פיפיות דילה ה"ה, נרתקא דילה אדנ"י, (וחרבא יקו"ק), וכד איהי יקו"ק בר משכינתיה, איהו דין דחתיך מכל סטרא, כד עאל בנרתקה אתעביד רחמי ולא חתיך דינין, ורזא דחרבא בנרתקה, יאקדונק"י הכי ודאי:


ובזמנא דיקו"ק בר משכינתיה, אתמר ביה כי ה' אלקי"ך אש אכלה הוא, דנטיל מגבורה לאוקדא עלמא, י' אתעביד גחלת, ו' שלהובא דגחלת, ה"ה חד חמש גוונין, תניינא חמש נהורין נהרין בהון, ובזמנא דה' עלאה אסתלקת מה' תתאה, איהי אמרה אל תראוני שאני שחרחרת, ובזמנא דאיהי נהרא בגוונהא, אתמר בה וראיתיה לזכר ברית עולם, קמו תנאים ואמוראים דלעילא, ואמרו רבי רבי כמה תקיפא קירטא דילך, די סליקת לה עד אין סוף, ונחיתת לה עד אין תכלית:


פתח כמלקדמין ואמר, שמעו הרים את ריב ה', אמר לון אבהן אבהן טורין רברבין, שמעו, דהאי אבן דאתגזרת מאלין טורין דלכון, דאיהי כתרא ברישא דכלהו, והאיתנים דאיהי כתרא על כלהו, איהי סליקת ריב עלייכו, בגין בעלה, דאיהי מבועא סתימא כסלע, עד דייתי בעלה לא יהבא מימוי, דהא לישנין אינון כפטישין דמחאן בההוא סלע, ולית חד מינייהו דאפיק מינה נביעו, בר מבעלה דידע לאמשכא לה:


פתח רבי שמעון ואמר, זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא, דהא פימוי אפיק שמהן, ואצבעוי כתבין רזין, וכד סלקין שמהן: