Хасидус по-русски
Библиотека

מפומוי, כמה עופין פתחין גדפייהו לעילא לקבלא לון, וכמה חיוון דמרכבתא, כלהו מזדמנין לגבייהו לנטלא לון, כל שכן אם שכינתא שריא בצלותיה, ואסתלקת לקודשא בריך הוא, ורזא דמלה אם תשכבון בין שפתים, אל תקרא אם אלא אם, זכאה איהו מאן דסליק לה בצלותיה דמצלי בשפווי לעילא לגבי בעלה:


בצלותא דשחרית סלקא בשמא דאתקרי א"ל, הא"ל הגדול ודאי, בצלותא דמנחה סליקת בשמא דאתקרי אלקי"ם, בצלותא דערבית סליקת בשמא דאתקרי יקו"ק, ורזא דמלה א"ל אלקי"ם ה' דבר ויקרא ארץ:


ואמרו מארי מתניתין, דצריך בר נש בצלותיה לשהות שעה אחת קדם דמצלי, ושעה אחת לבתר דמצלי, ורזא דמלה דישהא בצלותיה שעתא חדא, בגין דאתמר והאיש משתאה לה מחריש, ההוא דאתמר ביה ה' איש מלחמה, ולבתר דשהא ליה בר נש וצלי, אם שגורה תפלתו בפיו בודאי אתקבל צלותיה:


ורזא דמלה בר נש צריך למשהא ואתתא לאקדמא, כמה דאת אמר אשה כי תזריע וילדה זכר, (ורזא דמלה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, ועוד שבשפלנו זכר לנו, ורזא דמלה שבשפלותו של אדם זכור יזכרנו לטובה):


ועוד אם שגורה תפלתו בפיו, איהו רזא ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת, ורזא דמלה והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע, זכאה איהו מאן דלא מעכב מטרוניתא לסלקא למלכא, דכל מאן דאיהו צלותיה שגורה בפימוי בלא עכובא, ההוא ממהר מטרוניתא למלכא, ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא ועיינין, דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון לרצויי ליה בשכינתיה, בכמה תחנונים ופיוסים, לנחתא ליה לגבי שכינתא, כל שכן לאתערא ביה רחימו לגבה, כמה דתקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה:


וכד קיימין קדמיה, צריך למיקם קדמיה בדחילו, זכאין אינון ישראל דידעין לפייסא למאריהון כדקא יאות, ולחברא בפימייהו בצלותהון תרין שמהן אלין דאינון יאקדונק"י, דבההוא זמנא א"ז תקרא וה' יענה, וה' הוא ובית דינו, ודא שכינתא (נ"א ודא חכמתא עלאה ושכינתא) (נ"א חכמה) עלאה ותתאה, ודא איהו רזא אם תשכבון בין שפתים, דאיהי קרבנא דקודשא בריך הוא, דודאי שכינתא איהי קרבנא דיליה, ובגין דא תקינו צלותא בקרבנא:


היא העולה, העולה ודאי, זכאה איהו מאן דסליק לה לגביה כדקא יאות, דאיהו שאיל בגינה מי זאת עולה, עולה ודאי, מן המדבר מן המדבר ודאי, דפימוי חשיב קודשא בריך הוא כטורא דסיני, ובגין דא מי זאת עולה מן המדבר וגומר:


מקטרת מר דא צלותא דשחרית דתקון אברהם דהוא מר, ועוד מקוטרת מר, צרור המר דודי לי, ודא נצח דסליק לה בימינא, הדא הוא דכתיב (תהלים ט"ז) נעימות בימינך נצח, ולבונה דא הוד, דסליק לה בגבורה, מכל אבקת רוכל דא צדיק, דסליק לה בעמודא דאמצעיתא, ואם לא סלקא שכינתא בצלותיה, קרבנא לקודשא בריך הוא, הא כלבא קא נחית למיכל קרבנא דיליה, ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא, ועליה אתמר גם בלא דעת נפש לא טוב:


וכד סלקא שכינתא בצלותיה, כמה חיוון ומרכבתא וגלגלי דכורסיא, כלהו יתערון לגבה בנגונא בחדוה, וכלהו גדפייהו פתיחן לקבלא לה, והא אוקמוהו ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה:


וכד סלקא סלקא כיונה, וכד נחתת נחתת כנשרא, דאיהי מטרוניתא, דלא דחילת מכל עופין דעלמא, ונחתא בכמה מזונין לבנהא, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ב) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף: