Хасидус по-русски
Библиотека

- Эймосай кооси мар? — Ликшейофуцу майанойсэхо хуцо!

- Когда придет господин? — Когда твои источники распространятся наружу! 

Home Содержание Поиск Новости Форум Линки Рассылка Зеркало О сайте/помощь
ספרי קבלה

Танах (русский и иврит)
Вавилонский Талмуд (иврит)
Midrash (hebrew)

כתבי אריז"ל
ספר טעמי המצות
ספר הזוהר
כתבי הרמ"ק ז"ל
ספרי קבלה

   

בס"ד

Kabbala

ספר טעמי המצות - פרשת בראשית
והיא לבאר שורש מ"ע ומצות ל"ת מה ענינם, ונבאר ענין הלאוין שבתורה האיך רמוזים:


דע כי יש ד' מיתות ב"ד ויש מיתה בידי שמים ויש כרת וב' אלו האחרונים נחשבים לאחד כי שניהם בידי שמים רק שזה קודם לזה בזמן אך המיתות ב"ד חלוקים במציאותם עצמם. והנה הם ה' מיתות כנגד ה"ג המכונסים בדעת ז"א כי כל הלאוין הם גבורות כנודע. ואמנם ה' אלו הם מתפשטים בה"ק דז"א ומעורבים עם חסדי ז"א כנודע ויש בהם ב' חלוקות ב"ג ושליש מכוסים וב"ג וב"ש מגולים והמכוסים נקראו לאו שאין בו מעשה כי בהיותם מכוסים אין בהם מעשה והמגולים הם נקראו לאו הניתק לעשה פי' כי כל עשה הוא בחסדים. והנה גבורות אלו הנמתקים עם החסדים ניתקו לעשה כי הוסרו ונמתקו מבחי' גבורות ונעשו חסדים. ואמנם על ב' בחי' אלו אין לוקין עליהם כי החסדים הם מבסמים אותם, אח"כ הה"ג אלו חוזרים ומתקבצים ביסוד דז"א ומשם ניתנו לדעת הנוק' משא"כ עד עתה ולכן אעלו הגוברות שביסוד נקראים גזירות ותקנות חכמים שכל אלו הם בסוד נוק' שהיא מקבלת מיסוד דכורא וכ"ז הוא בדכורא. גם בנוק' יש לה ג' בחינות אלו שהם התקבצות והתפשטות והתקבצות ואמנם התקבצות הראשון בדעת שלה הם ג"כ ה' מיתות ב"ד כנ"ל אך התפשטות והתקבצות שני הם מחולפים משל דכור' ואיני זוכר איך הוא אם מתחלף התפשטות בהתקבצות כי התפשטות יהיה גזרות ב"ד והתקבצות יהיו ב' בחי' לאו הניתק לעשה ולאו שאין בו מעשה או אם הוא מתחלף הלאו שאין בו מעשה בלאו הניתק לעשה ואיני זוכר, [עי' בשער המצות מח' שערים שנדסו בירושלים עה"ק (ד' ד') בהג"ה] ואמנם מ"ע הם בבחינות החסדים כידוע כי שם אל בחסד ואל במילואו גי' קפ"ה וב' אל גימ' ש"ע שהוא סוד מ"ע שהוא ש"ע וד' אותיות דב' אל והכולל הרי עשה:


ענין מה שארז"ל כל לא תעשה שבתורה נשים חיבות חוץ מבל תשחית כו' וכל מצות שהזמן גרמא נשים פטורות וכו' והטעם הוא לפי שכל לא תעשה היא בגבורה שהוא חלק הנשים חוץ מבל תקיף שהאשה אין לה דיקנא אבל מ"ע הם החסדים המכוסים ולכן נשים פטורות לפי שאין הנשים שהם רחל ולאה נוטלת חלק בהם לפי שלאה אינה יכולה ליטלם רק בכיסוי גמור ורחל ג"כ אינה נוטלת אינה נוטלת לפי שהיא אינה מתחלת רק מן החסדים המגולים למטה ואלו נקראים שהזמן גרמא לפי שכבר ידעת שירידת החסדים למטה צריך המשך זמן וזהו במכוסה לפי שמעכבים אותם המחיצות מלירד ונמצא כי הזמן גרמא להם לירד. אבל החסדים המגולים יורדים בתוכו במרוצה לפי שאין להם מחיצות המעכבים אותם כנז' אצלינו בדרוש של י"ג שנה של זעיר ולכן נקרא מ"ע שאין הזמן גרמא שאלו נוטלם רחל לכן הנשים חייבות בהם. והנה מה שארז"ל בס' הזהר שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח קשה למה האותיות ראשונות של שם הם הדינים שהם שס"ה ל"ת ואותיות ו"ה הם רחמים שהם רמ"ח אברים כמנין רח"ם, הטעם כי כל שם זה הוא בז"א בי"ס שלו. והנה בראש שלו הם אותיות י"ה והם נעלמות בנה"י דבינה שלו כנודע לכן הם כולם דינים והם סוד הדם המתפשט תוך השס"ה גידין להחיות הגוף אך מת"ת הז"א ולמטה הוא סוד שם ו"ה הנה אין שם מתלבשים הנה"י דבינה והם רחמים כמנין רח"ם רמ"ח אברים:


ועתה נבאר הטעם למה נשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא לפי שכבר נודע שהנוקבא היוצאת מהחזה דדכורא ולמטה ובאותו מקום הם דבוקים ביחד ומקום ההוא יקרא זמן כי הזמן הוא היות בחינת יום ובחי' לילה נקרא זמן וז"א נקרא יום ונוק' נקראת לילה וכל המצות אשר הם תלוים נגד המקום ההוא מהחזה ולמטה נקרא מ"ע שהזמן גרמא לטעם הנז' כי שם נקרא זמן ומשם ולמעלה חייבת כי אין הזמן גרמא אבל מ"ע שבמקום חיבורם הוא מ"ע שהזמן גרמא ולכן הנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא דנוק' אתכלילת בדכורא א"כ בעשות הזכר את המצוה אין מהצורך שגם הנשים תעשנה לבדה כי כבר נכללת עמו בעת שעושה אותה המצוה כי רמ"ח אברים שלה נכללים ברמ"ח אברים שלו ומהם נעשים אבל מל"ת הם נגד שס"ה גידין וי שלו שס"ה בפני עצמו ולה בפני עצמה שס"ה כי הם נבדלים אותם דדכורא מאותם דנוק' ואינם מחוברים רק בבשר העליון והחיצון של רמ"ח אברים ולכן גם היא חייבת בהם בפני עצמה. ולהבין לשון הזהר אומרו שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח ובזה תבין איך ברמ"ח איברים נכללת עמו ובשס"ה אינה נכללת עמו ויש לה שס"ה גידים אחרים זולתו:


והענין הוא כי הלא הגידין אשר בהם בחי' הדם מתךפשט לחיות הגוף כנודע הנה הם רמוזים בשם י"ה במילואו שמי עם י"ה שס"ה. והענין כי חיות האדם נמשך מאו"א הנקרא י"ה והוא באופן זה כי י' דשם י"ה במילואו גימ' ך' וה' של שם י"ה שהוא סוד אמא אשר בה סוד הציורי' סוד וייצר ה' את כו' כי הוא סוד נקודת צירי כנודע ולכן ה' של שם י"ה אשר רומז בה נצטייר' בסוד ב' ציורים כי צורת ה' הוא ד"ו או ד"י ושניהם גי' כ"ד ועם יו"ד שהוא ך' הרי הכל בגימ' ד"ם כי הדם הוא נמשך מאו"א להגידים כי כל חיות נמשך מאו"א ולכן השס"ה גידין הם למעלה בשם י"ה שהוא גימ' ט"ו ועם ב' אותיות י"ז כמנין גיד הרי הגיד והדם שבתוכו נמשך מאו"א:


ואמנם היות מספרם שס"ה גידין הוא ג"כ משם י"ה כי הלא ביארנו כי שם י"ה הוא גיד שהוא י"ז עם ב' אותיותיו והנה גם הוא גי' דם כנ"ל וכאשר נמנה גיד פעמים ד"ם שהוא י"ז פעמים מ"ד יהי' גי' תשמ"ח דהיינו ז' מאות וארבעים ושמונה תסיר שס"ה גידין ול ושס"ה גידין לה נשאר ח"י וזהו גי"ד עם הכולל גימ' ח"י והוא סוד הגיד והאבר הקדוש יסוד הזכר הנקרא ח"י העולמי' אשר גיד זה מיוחד בו ואין לנוק' אחר כמוהו דוגמת שאר השס"ה גידין שהם כפו לים ואינה צריכה היא אליו ולכן חייבת מל"ת אך רמ"ח מ"ע הם מחוייבים כי אין לה רמ"ח איברים רק היא נכללת עמו בו"ק שלו ולכן היא פטורה באותם שהיא מגעת שם עד החזה שהוא שם שהזמן גרמא כנ"ל ומשם ולמטה היא חייבת כי אינה נכללת עמו ונקרא שלא הזמן גרמא:


והנה היות הרמ"ח שלו והרמ"ח שלו והרמ"ח שלה הכל א' הוא כי הרמ"ח מ"ע יוצאים מב' אותיות ו"ה כי זכרי עם ו"ה הם רמ"ח והנה רמ"ח אלו הם בסוד אותיות ו"ה שהם זו"נ כי שם מתחברים שניהם אב"א בסוד האברים והבשר כנ"ל ואינם נפרדים ולכן הרמ"ח מ"ע הם למטה והשס"ה מל"ת הם למעלה כי הם דם וחיותם דאברים הנמשך ובזה יתיישב כי לכוארה היה ראוי להיות להיפך ואמנם מב' אותיות ו"ה עם ב' אותיות הם גימ' י"ג וכל זה השורש השם הפשוט נקרא עתה בסוד המילוי שלה והוא במילוי אלפי"ן ולהיותו בז"א הם ואו הא גימ' י"ט והוא רמז אל הנוק' היוצאת מאחוריו ונק' חוה גי' י"ט ונאמר עתה י"ג פעמים י"טו גימ' רמ"ח עם הכולל הרי א"כ אין כאן רק רמ"ח לבד משא"כ בשס"ה שהם כפולים ויובן עם הנז' כי בכאן אין לעצמות גופא ורמ"ח איברים שלה רק מה שלוקחת ממנו ולכן נכללת ברמ"ח שלו וז"ס מה שארז"ל אשתו כגופו דמיא אך החיות המתךפשט אח"כ הם השס"ה גידין והדם שבתוכם ואלו לוקחתם הז"א מאו"א ואינה צריכה אליו ולכן יש לה שס"ה גידין אחרים זולתו:


סוד מציאות המצות כולם מצות עשה ומצות לא תעשה:


נ"ל כי הנה ב' בחי' אלו של זיווג עושה האדם ע"י מצוה והם זיווג או"א וזיווג זו"ן והענין כי ג"כ יש ב' בחינות של מצות והם מ"ע ומל"ת וכבר ידעת מה שכתב בספר הזוהר שמי עם י"ה כו' הורו בזה כי מל"ת תלוים בב' אותיות י"ה שהם או"א ומ"ע בב' אותיות ו"ה שהם זו"נ והנה בעשית האםד מצוה גורם ב' זיווגים כי ב' אותיות מ"צ ממצוה הם בא"ת ב"ש י"ה הרי זיווג או"א שהם י"ה וזה נעשה ע"י קיום האדם מל"ת בסוד שמי עם י"ה שס"ה כנז':


והענין כי שמי הם באבא אחורי אבא קפ"ד אות י' וקס"ו באמא אות ה' ושניהם בגי' שמי ובהתחברם עם י"ה שורש שב' שמות הנז' אז הוא שס"ה כמנין ל"ת כי ע"י קיום האדם מל"ת גורם להתחבר שמי שהם אחורים דאו"א עם הפנים שלהם אז הכל גי' שס"ה. ונלע"ד חיים כי להיות זיווג או"א נעלם ועליון מאד ולכן להיותו מל"ת שהם דינים גורמין חילוף ונתחלפו ונעלמו בב' אותיות מ"צ דמצוה וכשהאדם מקיים מ"ע גרם זיווג זו"נ שהם ו"ה דהוי' של מצוה כי מצוה היא אותיות הוי"ה רק שב' אותיות ראשונות נתחלפו בא"ת ב"ש כנז' ואז ו"ה עם זכרי רמ"ח מ"ע. ומצאת בפי' הר"ר משה פיס בשם מורינו זלה"ה דע שיש ג' מינים בעשיית מצוה א' שמתקן הפגם שעשו העבירות בעולמות אבי"ע ונסתלק האור ובמצוה מתקן אותו הפגם, ב' שעושה יחוד או"א, ג' שעושה זיווג זו"נ כמו הדן דין אמת לאמתו וכאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וההפרש שיש בין יחוד לזיווג הוא כמ"ש, זיווג זו"נ ויחוד או"א ובזה יובן למה נתחלפו אותיות י"ה במצוה לאותיות מ"צ בא"ת ב"ש שהמצוה עושה יחוד לבדו בין או"א ולא זיווג וע"כ הם אותיות מחולפות כי הזיווג הוא סוד חבור הטיפה בטיפה פנימית אבל יחוד הוא ב' גופים מתחברים ונעשים אחד כמו יחוד אבל בזו"נ עושה מצוה זיווג ע"כ הוא בלי חילוף ו"ה. ע"כ:


מצות פריה ורביה נתבאר אצלינו בשער הגלגולים פרק א' לברר הרפ"ח ניצוצין שבתוך הקליפת נוגה ולהזחיר אל הקדושה והנה האב ואם נותנים מצד רוחם בשעת הזיווג ב' כסוים לנשמות א' מן האב וא' מן האדם כי הנשמה שיהי' הולד הוא מחו"ג דזו"ן עילאין והלבוש מאביו ואמו ולבוש זה מסייעו לעשות מצות כי הוא אינו יכול לעשותם שהוא קטן ובפרט אם הוא מגולגל כי אין עונותיו מניחים לעשות מצות וצריך סעד לתומכו בזה הלבוש וכן אם הנשמה חדשה היא ולא הורגלה להיות בעולם הזה באופן כי המסייעו אינו רק זה הלבוש ואפילו השפע שנותנין מן השמים הוא ע"י הלבוש וזהו ענין שותפות האדם עם אשתו בולד, ובזה תבין כמה החמירה התורה אל האדם לקדש את עצמו בשעת תשמיש כנודע שאם יקדש האדם א"ע ימשיך בנשמה ההיא לבוש קדוש שע"י זה יזכה לעבוד את ה' ואע"פ שהיא נשמה גדולה צריכה אל קידוש אביו ואמו בשעת תשמיש להמציא לו לבוש מעולה ולא יהיה לבוש זה סיבה לחטא דוגמת יצה"ר נמצא שאם יחטא הבן העונות נחשבים אל האב:


בענין הזיווג בתחלת הלילה נאסר בזוהר פ' אמור והטעם מה שידעת כי אז הוא זווג יעקב ולאה שהוא זיווג התחתון מכל הזיווגים וזהו הטעם שאז תגבורת הדינין אך מחצות ואילך הוא ישראל ולאה בבחינת רחל שהוא כשיעור קומת ישראל כולו והוא יותר מבוסם לכן לע"ה מותר. אך ת"ח אין לו רשות רק בל"ל שבת אחר חצות כי אז הוא זיווג ישראל עם רחל כמו בשחרית דחול, האמנם ליל שבת קודם חצות הוא כמו ליל חול אחר חצות שהוא ישראל עם לאה בבחינת רחל אך עכ"ז הוא יותר מבוסם משל חול אחר חצות. גם בליל ר"ח אחר חצות או ליל יו"ט אחר חצות דינם כמו בשבת אחר חצות אע"פ שאין זיווגם כליל שבת עכ"ז ת"ח מותר לשמש אז מטתו:


בליל טבילה היה נוהג מורי זלה"ה להיות נעור עד חצות הלילה ועוסק בתורה ואח"כ משמש מטתו וקורא ק"ש וכל זה כדי שלא יבא לידי הרהור כלל ואולי ח"ו יבא לידי קרי:


בענין המשמש מטתו לאור הנר שארז"ל דהווין ליה בנים נכפין ל"מ בשעת הולדת הולד אלא אפי' אחר עיבור אשתו עכ"ז הווין לו בנים נכפין גם היה אומר כי לא סגי במחיצה שיראה אור הנר בתוכה אבל צריך שתהיה מחיצה גמורה שאין שם אור הנר כלל ועיקר ניכר בבית לגמרי ואם לא יעשה כך לא ימלט מלהיות בניו נכפין עכ"פ אותם שאירע להם דבר זה אפילו בזקנותם תבא להם אם לא בא בבחרותם ואמר שרוב קטנים מתים בנכפים בעון זה. וחכם א' בזמננו נענש בגילגול שעיר עזים בעון זה בימי מורי זללה"ה לפי שגרם מיתה נכפית לבניו וז"ס באר "חפרוה "שרים "כרוה ר"ת חשך בכריית הבאר ואסור להיות לאור הנר כדי להמשיך ממעלה אור בבאר הזה:


ובענין העונה אמר כי אדם צריך לקיים מצות עונה בימי עיבורה ובימי יניקת הולד כי יש זיווג למעלה תדיר אפי' בעיבור ויניק' העליונים לצורך קיום העולם כי הוא זיווג תדיר. ולענין ימי החורף שאלתי אותו אם אמלט עצמי ואפטר מן העונה להיות זמן קור כדי שלא אצטרך לטבול גם להיותה בימי עיבור ויניקה והשיב לי כי אם גם האשה מוחלת ואינה מקפדת בודאי אז הוא פטור אך עכ"ז טוב לקיימה. ואני שמעתי משכנים שלו שיודעים בו שלא היה מקיים מצות עונה בזמנים הנ"ל:


תבין מן התקונים צ"ג כי כל אזהרת רז"ל כל זיווג מע"ש לע"ש הוא אם משמש למה הריון כי צריך לבנים וצריך להיות זהיר אז בזיווג כדי שישרה בהאי טפה נשמה קדישא עליונה מזיווג עליון אמנם אם אשתו מעוברת או מניקת אין לחוש לכך והטעם כנז"ל כי כל עצמה של אזהרה זו אינו רק לבל ישפיע נשמות רק הנקרא צדיק ויעלו רק נשמת השבת כנ"ל ואם היא כבר מעוברת או מניקת בטלה טענה זו. וכשהאדם מתעורר בקישוי אבר בחלומו יזהר שלא יבעול מיד ע"י קישוי אבר זה כי יצאו בניו פגומים ואז נקרא בני תמורה בעצם ואם היא מעוברת ג"כ מוליד רוחין סוג הזיווג בשבת יכוין בשם צמרכ"ד ובש זה ניקוד אזבונה ואלו ב' שמות עולים גי' חשמ"ל:


בענין אותן פסוקים הנזכר בזוהר לומר בשעת הזיווג בליל שבת רוח ה' עלי כו' לא היה נוהג מורי לאמרם ושמענו שהיה מגמגם שאינו מדברי הזוהר. הלחש הנזכר בזוהר ויקרא ד' י"ט עטיפא בקטפא כו' שרי שרי כו' עטיפא מלשון רוח מלפני יעטוף והכוונה שתיכף משנגזר על נשמת זכר לבוא לעה"ז נחצבת גם נוק' מלבנת הספיר ועולה למעלה באחור הזכר בהיכל עצם השמים ומתעטפים שניהם יחד ברוח העוטפם ממחצבותם וזה הרוח בא מרוח פסקניות כמו שמתעטפים בטלית והוא דוגמת חתן וכלה ומנהג אבותיהם בידיהם. בקיטפא היינו מ"ל דלבנת הספיר הוא קולט' הנקרא קיטפא שהוא היכל שמתקבצים בו נשמות הנקלטות מלמעלה מן האילן שהוא ת"ת, ואמר אח"כ אזדמנת שהוא מלשון הזמנה להבריח הקליפות כמ"ש רשב"י ע"ה בפ' תרומה שצ"ל הב לן ונברך וז"ס אזדמנת, ותדע לך שמלת עטיפא רומז לשם הוי' שמשם הנשמות נחצבות וקיטפא רומז למ"ל אדנ"י שמשם הנוק' והאומר אותו הזמנה יחשוג בזיווג אל ב' שמות הנ"ל. ואמר שרי שרי ר"ל שרי האחד להבריח ג' קליפות הקשות רוח ענן ואש. ושרי הב' היינו לקליפת נוגה שנאמר ונוגה לו סביב. והענין כי כבר ידעת שכל הס"א נכלל בד' קליפות אלו הג' שהם ג' שני ערלה שם הוא טומאת מעשה העבירות. ובקליפת נוגה תליין טומאת המחשבה ולזה אמר שרי אחד אל פעולת מעשה הטומאה ושרי ב' לטומאת מחשבה ולזה מועיל הלחש להסיר מחשבות והרהורי' רעים מהאדם באמרו בעת הזאת. לא תיעול ולא תיפק כלורמ כי קלפית נוגה כשיורדים הנשמות היא לוקחתם בסוד טקלא כדאיתא בסבא פ' משפטים שקליפת נוגה פעמים מכרעת לצד הקדושה ופעמים לצד הטומאה וז"ש רשב"י בפ' משפטים ראיתי דמעת העשוקים והפי' קליפת נוגה כשלוקחת הנשמה לחסרון כוונת הבועל ולפעמים היא נקשרת לצד הטומאה וז"ש רשב"י בפ' משפטים ראיתי דמעת העשוקים והפי' קליפת נוגה כשלוקחת הנשמה לחסרון כונת הבועל ולפעמים היא נקשרת לצד הטומאה ונעשקים כל אותן הנשמות וז"ס יש נספה בלא משפט ולז"א לא תיעול ולא תיפק לא תיעול לקחת הנשמה כנזכר ולא תיפק ר"ל ולא תוציא אותה מידינו. ומ"ש לא דידך ולא בעדבך ר"ל איני רוצה בשליחותך כלל לא בדידך שהוא מצד הקליפה ולא בעדבך ר"ל איני בגורלך שלפעמים נכללת בקדושה או לפעמים להיפוך. תוב תוב ימא ארגישת ר"ל חזור בך דהיינו ים מ"ל ארגישת ר"ל שהס' צירופי אלקים שהם ס' גיבורים סביב לה שהיא הרגישת' ר"ל נתנה להם כח להרוג אותך וז"ש גלגלי לך קראין ר"ל אותן הגלגלים סביב למ"ל שהיא ימא קראין לך לרצוץ מוחך. אח"כ אמר בחולגא קדישא אחידנא ר"ל אני בסטר קדושה אוחז לעולם ואיני כמותך שלפעמים את קדושה ולפעמים קליפה. בקדושה דמלכא ז"א אתעטפנא ר"ל כשם שז"א מתעטף בשערות א"א המעורבים עם שערותיו בסוד טלית כן אני מתעטף באותו הארה כדי שלא תוכל לבא במקומי לא במעלה ולא במטה, ואם יאמר כן בודאי שיבא נשמה להולד מסיטרא דקדושה וגם רובם יהיו זכרים:


פירוש ב' צא"ל שבשעת הזיווג להיות שהוא מעשה בהמות ונתעורר תאוות הזימ האזדמנית לילית שם ולוקחת הטיפה המתמצית מאבר הקדוש הנשאר בסדין ועושה מהם שדין שני' שמכח הטפה ההיא שולטת בולד שנתהוה מטפה של אותו הזיווג שהיא לקחה המותר הנשאר בסדין ותיכף שיוצא לאויר העולם היא מזדמנית לחייכא בהו לכן אמר רשב"י עטיפא כלומר המעוטפת בקטפא בסדין כמ"ש בערוך שרש קטפ שהוא בגד הרך שמשימין על המכה וכו' והוא בלשון מערב קטפא אזדמנית היא מזומנת להכנס בסדין זה לעשות הפעולה שאמרנו. שרי שרי כלומר תתיר עיטפא וקשר שלך בסדין לא תעול ולא תיפק לא תעול בסדין ולא תיפק לא תוציא אותן הטפות שהם לא דידך ר"ל אותן הטפולתש הם לבטלה לא שלך הם ולא בעדבך ר"ל לא יהיו בגורלך שלא תעשה מהם שדין כרצונך, ועטיפא וקטפא יחד גימ' שט"ן ובכללם עולים גימ' נחש וג' אותיות וא' המותר נגד הכולל. תוב תוב כלומר חזור בתהומא רבא שהוא מקומה שמלת חזור אין נופל אלא על מי שיצא ממקומו שיחזור וכן שרי א' נגד זכר וא' נגד נוקבא לילית. ימא ארגישת כלומר ים עליון שהוא אמא עלאה ארגשת ר"ל הרגישו שם ביסוד שלה שהוא אהיה במרובע כזה א' א"ה אה"י אהי"ה שהוא גימ' חול וחול זה הוא גבול לים וע"ז ארז"ל שהיה מראה להים שם אהי"ה והוא שוקט מזעפו וחוזרים גלי ים לאחוריהם ומתיראים משם זה ואמר לה שכבר נתעורר שם זה וגם היא תברח ותעלה למקום ששמו מצולת ים דהיינו נוקבא דתהומא רבא וז"ש גלגלי לך קראן ר"ל שגלגלי ימא קראין לך שתחזור גם אתה לנוקבא דתהומא רבא ואמ רגלגלי ולא גלי לפי שחוזר על גלגלי שם אהי"ה שהם דין קוראים לה למחוץ ראשה. בחולקא קדישא אחידנא ה' מנת חלקי וגורלי תהפך חולקא ויהיה חלוקא ווא מלכות ואז יכוין שאשתו דוגמת', בקדושא דמלכא אתעטפנא ר"ל היינו ז"א שהוא מתקדש כשבא אליו הארתו וקדושה בסוד טלית ויכוין שהוא דוגמתו מאפיל בטליתו ואז מובטח שאותן הטפות לא ילכו לאיבוד ויעשו מהם גרים כד"א מבטנו יורשנו אל. תיבת הלחדש גי' הוי"ה דז"א, קי"ו אותיות נגד אהיה ברבוע ד"ם וע"ב ברבוע הויה שהוא ג"כ ביסוד אמא שנותנים למלכות ביחוד ק"ש ויכוין שבכח אלו השמות מבריח הקליפ' עכ"מ:


[מצות מניעת השחתת זרע לבטלה]:


הנה בכוונת ק"ש שעל המטה נתבאר אצלינו כי סוד רי"ו הוא חרב עליון וכנגדו יש חרב אחד בקליפות אשר הם לוקחין טפות נשמות מזרע העליון הנמשך בלי נוקבא כנזכר ובזה החרב קוצצין אותן גם הם נגד רי"ו תחתון שבמ"ל הנעשה משם ב"ן דההי"ן שהוא סוד נקודת ציון דרחל ויש כנגדה בקליפה סוד הנזכר הנקראר כלב כי כלב גימט' ב"ן (וכן) שם הויה דההי"ן נגד זה אמר הכתוב הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, והיה אומר מורי זללה"ה כי גם אותן טפות דיהות שיוצאין מאדם קודם זיווג הם בכלל ש"ז לבטלה וצריך תקון גדול, ותקון עון זה כתבנו בשער יחודים בענין תקון העונות:


מצות שפיכת דם הרוצח, שופך דם האדם דע כי שם מלוי אלפי"ן בת"ת ועולה גי' אדם והנה אות א' שבתוך מילוי הוא"ו הוא שם אהיה והא' דסוד ה"ז אחרונ' שבשם כתר דנוק' דז"א הפנימי שבכולם והוא השלישי כי בו חסר א' א' למלוי ה' אחרונה והושם במקומה הה' כפולה ואות הא' בהיותו שם למטה בת"ת בשם מילוי אלפי"ן תוך הוא"ו עולה השם גימטריא אדם אך בהסלקו אל מקומו אז ישאר השם גימ' דם, וגם הא' הוא סוד אהיה והוא בסוד שיר פשוט כפול משולש מרובע עולה ג"כ דם והוא שם החיצון דבינה דנוקבא דז"א הרי כי בהסתלקות א' זו למעלה יהי' גי' דם וגם ממלוי אלפי"ן ישאר ד"ם וז"ס דמים בדמים נגעו אך כאשר תחבר הא' בשם מלוי אלפין יהיה אדם והרי כל אות א' זו היא סוד דם אדם הנזכר וחיותו וז"ס אמו מזרעת אודם כי א' מצד בינה כנזכר בסוד אהיה וז"ס רביעית דם הנפש שהוא רבוע שם אהיה כזה א' א"ה אה"י אהי"ה גי' ד"ם:



Jewish TOP 20 Rambler's Top100
Send mail to [email protected] with questions or comments about this web site. 
Last modified: 02 января 2003