Хасидус по-русски
Библиотека

- Эймосай кооси мар? — Ликшейофуцу майанойсэхо хуцо!

- Когда придет господин? — Когда твои источники распространятся наружу! 

Home Содержание Поиск Новости Форум Линки Рассылка Зеркало О сайте/помощь
ספרי קבלה

Танах (русский и иврит)
Вавилонский Талмуд (иврит)
Midrash (hebrew)

כתבי אריז"ל
ספר עץ הדעת טוב
ספר הזוהר
כתבי הרמ"ק ז"ל
ספרי קבלה

   

בס"ד

Kabbala

ספר עץ הדעת טוב - פרשת וירא
עץ הדעת טוב פרשת וירא:


וירא אליו ה' באלוני ממרא וכו' סמיכות הפרשיות הוא כי בפ' לך לך בהיותו באלון מורה אשר עם שכם ונראה אליו ה' ג"כ אבל היה נופל מפני שעדיין היה ערל ובנין אב לכולם הוא מ"ש ויפול אברם על פניו וכו' אבל עתה אשר כבר נימול כנז' בסוף הפרשה הקודמת והיה זה באלוני ממרא אשר בחברון כי הוא אשר נתן לו העצה הנז' אז וירא אליו ה' והוא יושב ולא נופל כבתחילה, ונודע כי אי אפשר שיתראה השי"ת אם לא שירד ג"כ מרכבתו וכסא כבודו עמו אמנם אברהם לא ראה אז רק השי"ת עצמו ולא את המרכבה וביאר הטעם לפי שהיה ערוד אז בהיותו יושב פתח האהל להסתכל בעוברים ושבים לקיים מצות הכנסת אורחים כמ"ש ז"ל הרי ערדא א', עוד אחרת והיא כי אז הוציא הקב"ה חמה מנרתקה לרפאותו מכאב המילה כמ"ש שמש צדקה ומרפא בכנפיה כמ"ש ז"ל והיה ביום ג' למילתו כי אז הכאב חזק מאד אשר לכן הוצרך להוציא חמה מן נרתקה וז"ש כחום היום, עוד אחרת כמ"ש ז"ל כי גם ענין הוצאת החמה מנרתקה היתה אולי ימנע מהכנסת אורחים והקדיר עליו גברותה של חמה וז"ש כחום היום הנה לכל הערדות הנז' לא יכול להסתכל לגמרי גם במלאכים הנראים לו כדמות אנשים. עוד רמז עעם אחר באומרו כחום היום כי בהתגלות אורו יתברך הגדול להפליא כהו עיניו מרוב חום היום אש אוכל' בלא יכול להסתכל במלאכים כי שרגא בעיהרא מאי אהני וכאשר ראה את השי"ת וכהו עיניו מסיבת כחום היום כנז' סגר עיניו וכאשר חזר לפתוח עיניו ראה גם את המלאכים וז"ש וישא עיניו מחדש כי היו סגורים וירא ראיה אחרת והנה שלשה וכו' והבין בדעתו כי עתה אחר שנימול זכה להיותו מרכבה אל השי"ת כמ"ש ז"ל על האבות הן הן המרכבה, ונודע כי הקב"ה רוכב על הכסא וחיות הקדש הנק' מרכבו ארגמ"ן אוריאל רפאל וכו' הן נושאין הכסא ואברהם תחת חיות קדש וז"ש נצבים עליו על אברהם, אחר שראה אותה חזר להסתכל בדעתו כי הני מלאכים הם ולמה נתראו אליו בדמות אנשים וז"א פעם שנית וירא ראיה שנית כי הראשונה ראיית העין והשנית בעין השכל, ואז הבין כי נתראו אליו כאנשים כדי שיקיים מצות הכנסת אורחים ולא יעריח עצמו לישב שם כחום היום שאין עוברים ושבים כמשז"ל ואז הגם שהבין שהיו מלאכים כיון שנתראו כאנשים לקיים המצוה הנז' לכן גם הוא וירץ לקראתם להכניסם ולקיים המצוה כיבפ"ק נתלבשו בד' יסודות ויכולין לאכול ממש כנז' ברז"ל ובס' הזוהר והנה אם היו רחוקים ממנו היה מוכרח להנתק ממקומו מפתח האהל לרוץ אחריהם אמנם להיותם נצבים עליו ממש כנז' לא הוצרך לילך בכח אלא עשה עצמו כאילו רץ ועדיין ישב במקומו בפתח האהל וז"ש וירץ מפתח האהל וביאר הטעם כי הלא גם הם בכוונה זו ממש באו ונצבו עליו בסמוך וז"ש לקראתם, ובזה יובן מה ששינה הסדר באומרו וירץ וכו' והול"ל וירץ מפתח האהל לקראתם להורות כי לא רץ בפועל רק כמראה עצמו שרץ כי זה דרך כבוד בעלמא, אז וישתחו ארצה אל השי"ת דרך הודאה על שזיכהו למצוה זאת כנז' ולא השתחוה למלאכים כי הוא אסור שהיה אחד מד' העבודות של ע"ז כנז' ובפרע כי גם השי"ת היה שם וגנאי הדבר להשתחוות אל העבד בפני רבו, ואל השי"ת עצמו אשר אליו השתחוה כנז' חזר לאמר לו ויאמר אדני וכו' הוא השכינה עצמה (שלא נדב"ה קצת מרז"ל), אם נא וכו' יראה נא מלשון עתה כי אם הוא לשון בקשה הול"ל נא אם מצאתי חן והענין עתה אשר ראיתי כי מצאתי כבר חן בעיניך שזכיתני למצות הכנסת אורחים אל נא תעבור וכו' כי אדאג מפרידתך יותר ממה שאשמח במצוה הנז' (או יראה בהיותי ערל והייתי נופל לא הייתי כדאי והגון לומר אל נא תעבור אבל עתה שכבר יש בי יכולת להיות יושב ולא נופל כי כבר אני מהול ונא כן מצאתי חן בעיניך להיות בי כח לישב תגמור חסדך עתה ואל נא תעבור מעלי) כי אמני עוסק בדברי בעלה אלא בעבודתך בקיום המצוה הזאת וז"ש מעל עבדך ולא אמר מעלי, וחזר ואמר שנית אל נא פעם אחרת כלומר אמת הוא כי לא ירדת עתה לשכון שכינתך בתחתוניה עד בנין המקדש והמשכן כי אין שכינה שורה פחות מס' רבוא וסופך לחזור לעלות על השמים אבל נא עתה לפי שעה אל תעבור מעלי בעוד שאני עסוק במצוה זו כעבד לך וז"ש מעל עבדך כנז', או יראה בהיותי ערל וכו' אל נא תעבור מעלי ר"ל אל תסלק שכינתך מעלי להיותי מרכבה אליך כנז' כיון שאני מהול ונק' עבדך חתום בחותם העבד היא אות המילה כנודע וז"ש מעל עבדך, אז החזיר פניו אל המלאכים לקיים המצוה ואמר יוקח נא וכו' כלומר גם כי אתם מלאכים כיון שבעת הזאת נתלבשתם בגוף כנז' כבר יכולים אתם לאכול אכילה ממשית:


עוד אחרת כיון שהיא אכילה ממשית גם כי אתם מלאכים ולא נתנה תורה למלאכי השרת כיון שעתה אתם אנשים ממש צריך שתקיימו נעילת ידים וגם שתאכלו אכילה ממשית הנקרא סעודה שמחזקת הלב בפועל ולא נראין כאוכלין וז"ש יוקח נא מעע מים ענין הנעילה גם סעדו לבכם אכילה ממשית סועדת הלב ולכן אמר ואכלו לחם, וזה רומז במלת נא שביאורו עתה כלומר עתה שנתלבשתם כאנשים כנז'. ואגב אורחיה ביאר סדר דיני הנעילה וכמשז"ל עקב אשר שמע אברהם בקולי כי גם עירובי תבשילין שתקן שלמה ע"ה קיים וכן נטילת ידים שלמה תקנה, ונודע כי לתפלה ושאר דברים סגי בנקיון ידים כל דהו בצרור או בקורה כמ"ש ארחץ בנקיון כפי ואסובבה וכו' אבל לאכילה בעינן מים דוקא וז"ש מים, וגם לענין טבילה בעינן ארבעים סאה ולנעילה ברביעית סגי וז"ש מעט, ואילו אמר קחו או אקח היינו אומרים שדיבר בהוה לז"א דרך שנוי יוקח לרמוז כי הנעילה בעינן שתהיה מכח אדם, ונודע כי נעילת ידים במים היא להעביר כח הטומאה השורה על הידים בסוד שאו ידיכם קודש וברכו את ה' ואמנם הטומאה השורה על כל הגוף או ברגלים אין לה סילוק אלא כ"א טבילה במקוה אמנם המלאכים האלה לא נתגשמו לגמרי אלא לפי' שעה לא קבלו טומאה אלא ברגליהם:


בלבד הדבקים בקרקע העפר ולכן תמורת נטילת הידים לאנשים הגשמיים אתם רחצו רגליכם בלבד בסוד רחצתי את רגלי ולכן צריך שתזהרו שלא תשבו ישיבת גופותיכם בקרקע כדי שלא תצערכו לטבילת כל הגוף ולנעילת ידים:


אמנם עמדו מעומד ולפי שסוף סוף אתם מוגשמי' לפי שעה אל תתייגעו מעומד אמנם תהיה עמידה שעמה סמיכה וז"ש והשענו תחת העץ. אחר נעילה ואקחה פת לחם זו בציעת המוציא פתיתי פת מן הלחם גם רמז שיהיה לחם שלם כי זו מצוה מן המובחר, גם רמז כי בעל הבית בוצע וז"ש ואקחה וזה כדי שיבצע בעין יפה פתותי פת גדולים ונראין כאלו הם לחם גדול וז"ש פת לחם וג"כ לא תהיה אכילה מועעת כי בראותכם שעינו עובה בבציעת הפת אל תתביישו מלאכול כל הצורך באופן שתסעדו לבכם בכל הצורך. גם רמז כנ"ל וסעדו נבכם כיון שאתם מוגשמים ולא תתראו כאוכלין ואינן אוכלין ונודע מ"ש רז"ל שצריך שתהיה בציעת המוציא כזית ולדייק באות ה' של המוציא ובאות ה' של הארץ אל שני ההי"ן שבשם ההוי"ה שהם שני השיעורין ה' תתא' כזית וה' עלא' כביצה כנז' בפ' פינחס ועקב בס' הזוהר וזה רמז באו' ואחקה ה' יתירה ואקח שיעור ה' יתירה ולזה לא אמר ואקח, והנה כתיב ולח"ם לבב אנוש יסעד כי האנוש החומרי הנכאב בלתי חוזק מלשון ומכתך אנושה הנה יש בו ב' לבבות יצה"ט ויצה"ר ולאנוש הזה יסעד הלחם אבל אתם מלאכים ואין לכם רק לב א' רוחני עוב ואינכם צריכין סעודה אבל אתם שנתלבשתם בגוף סעדו לבכם אף כי אין לכם רק לב אחד וז"ש לבכם ולא לבבכם, עם היות כי אין זה ההתלבשות רק לפי שעה כי תיכף תעבורו מכאן ותעלו לרקיע מופשטים מכל חומר וז"ש אחר תעבורו כנודע כי אחר סמוך ואחרי מופלג וא"ת א"כ שאינו רק התלבשות לפי שעה מועטת איך אתה אומר לנו וסעדו לבכם לז"א כי על כן עברתם על עבדכם כלומר כל ביאתכם פה אינו רק לתכלית הזה שאקיים בכם מצות הכנסת אורחים וראיה להו שהרי לא נגליתם בלבד לי בצורת מלאכים אלא בהתלבשותכם כאנשים וזה לאות שתאכלו ממש וז"ש עברתם כלומר העברתם הרוחניות שלכם מעליכם ועברתם ממנהגכם להתלבש ואין זה אלא כי אתם מצווים מן הקב"ה שתאכלו כדי לזכות כנז' וז"ש כי על כן עברתם וכו', אז הודו לו ואמרו כן תעשה עשיה ממשית להביא לחם ותבשיל מוגשמיי כאשר דברת ר"ל כן הדבר כן הוא שלכן עברנו ונתלבשנו בדמות אנשים לאכול ממש כנז' וז"ש כאשר דברת:


או יראה כסברת רז"ל האחרת שנראו כאוכלין ולא אכלו וז"ש כן תעשה אתה עשייה גמורה כאשר דברת וזה לקיים מצו' הנז' אבל אנו גם שנתלבשנו אינו רק לפי שעה ונתראה כאוכלין לכבודך אך לא אכילה ממש במעשה וז"ש כן תעשה ולא אמרו כן נעשה:


וימהר וכו' כפי הדרך הראשון שהודו לאכול ממש ולכן כן תעשה ממש תבשיל ולחם לכן וימהר אברהם כי כיון שהודו לאכול לא יספיק בדברים קלים לדמיון בעלמא רק תבשילין ראוים לפי כבודם הצריכין טורח גם מהירות להזמינן, וכפי הדרך השני וימהר אברהם לכבוד השי"ת שנתעכב שם כמ"ש אל נא תעבור מעל עבדך והכל היה במהירות רב אם אברהם ימהר ואם שרה מהרי שלש סאין ואם הנער וימהר לעשות אותו וכ"ז מפני כבודו ית' כנז', גם ירמוז לשבח אברהם כי גם שהיה ביום השלישי למילתו בכאב חזק וימהר בכל יכולתו ולא די שלא הכין הסעודה ע"י עבדיו אלא ע"י עצמו ועוד אחר' כי היה במהירות חזק כאלו היה בריא אולם:


או ירמוז כי גם שהיה צריך לטורח גדול כי היה הסעודה גדולה המלאכים היו עוזרים אותו והכל נעשה במהירות רב מאליו:


ולפי שהאשה צרכיה לקיים מצות חלה על כי היא גרמה מיתה לאדם הנקרא חלתו של עולם לכן לא חשש ללוש העיסה הוא בעצמו רק ציוה לשרה מהרי וכו' והודיעה כי לכבוד האורחים עם שהאשה עינה צרה באורחים לא כך תעשי עתה אמנם תעשי הכל במצוה גמורה, ראשונה הוא בזריזות ולא בצרות עין וז"ש מהרי, גם יהיו שלש םאין לכבודם שהן ג' אנשים אפילו שסאה א' תספיק להם, גם לא תלושי הקמח כמו שהוא שאנו רגילין בו אלא תחזרי ותנפיהו את הקמח וקחי את הסולת המובחר לבדו ולזה לא אמר לה מהרי וקחי קמח סלת כי עדיין לא היה מוכן רק מהרי להניף הקמח ויהיה סולת, גם לושי לישה הראויה לבצוע עליה המוציא ולהפריש ממנה חלה לא כשאר העיסות הרכות שאינן צריכין לישה ופעורין מכל הנז' ולכן ועשי עוגות החייבים במוציא, גם הזכיר ענין הלישה להזכיר ענין החלה כי היא תלוי' בלישה כמ"ש ז"ל על ראשית עריסותיכם וכו', ובכלל דרכו רמז כי לא מפני המהירות תהיינה היא ושפחותיה אחת לשה ואחת עורכת וכו' אלא לכבוד המלאכים הכל יהיה על ידך ההנפה והלישה ועשית העוגות ואפייתן:


ואל הבקר שאין שם מצוה לנשים ואדרבה האנשים מצוון לשחוע ולבדוק הסימנין והטריפות לכן אל הבקר אז רץ אברהם בעצמו כנז' וגם הוא עם היותו חולה רץ במהירות וכמו שהכין ג' סאין קמת עם שהיה ללא צורך ופירש בבשר שיספיק בעגל א' ועכ"ז לכבוד היותם שלשה לקח ג"כ והם ויקח בן בקר א' רך ב' ועוב ג' כמשז"ל, ואגב אורחיה רמז מה שכר נתן לו הקב"ה על ריצתו בזריזות אפילו שהיה חולה והוא משז"ל כי העגל ברח והיה אברהם רץ אחריו עד שהגיעו לתוך מערת המכפלה וז"ש ואל הבקר כלומר ובשכר ענין הבקר שנעשה ע"י עצמו משא"כ בקמח סולת הנה זכה כי ע"י כך ברח בן הבקר והוצרך אברהם לרוץ אחריו וראה מערת המכפלה. ואחר שכבר קיים המצות הצריכות לזה והם השחיעה והבדיקה אז אין חשש לבשלו הוא בעצמו ויתן אל הנער ולא עוד אלא שזה היה ישמעאל שאע"פ שאינו בנו גמור כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע עכ"ז הרי ריחם עליו בזכותו כשנתעלף בצמא ונעשה לו נס נפלא בענין הבאר ותלאו הכתוב בזכותו כמ"ש כי שמע אלקים אל קול הנער ולכן בקש לזכותו ולהדריכו במצות וכמ"ש עליו כי ידעתיו אשר יצוה את בניו וכו' וז"ש ויתן אל הנער הידוע אשר שמע אלקים בקולו כנז', והודיענו כי גם שלא הראהו אביו כמו לשרה ליראתו כי האשה עינה צרה באורחים כנ"ל עכ"ז מעצמו וימהר לעשות אותו:


או יראה וימהר חוזר אל אברהם עצמו כי רצה לעשות המעשה בעצמו ע"י אלא שכדי לחנך את הנער במצות נתנו בידו בעוד הוא מכין האש והעצים והקדירות וז"ש ויתן אל הנער נתינה בלבד ואח"כ הוא בעצמו אברהם וימהר לעשות אותו:


ויקח חמאה וחלב, לא היו צריכין תיקון רק קיחה לבד גם לקח את בן הבקר כי כבר נשלם גם ענין עשייתו ע"י הנער ואברהם לקחו, אך כפי הדרך השני יחזור אשר עשה אל אברהם הנרמז במל' ויקח כי רצה כי גם הבאת המאכלים יהיו ע"י גם עריכת השולחן ונתינת האוכלין עליו ויתן לפניהם ואחר כל זה גם הוא עומד עליהם בלי הפסק כעבד לפני אדוניו עד אשר ויאכלו, ואמנם קיחת החמאה והחלב נראה זר מאד הא' כי לא הוזכר בראשונה וגם כי מאחר שדקדק עליהם כ"כ דקדוקי סופרים כנז' איך האכילם בשר וחלב ואף כי מכל לתרץ כי החמאה וחלב אכלו בתחילה ואח"כ הבשר עכ"ז כבר שמואל בגמ' קרא עצמו חלא בר חמרא על דבר הזה והענין כי רצה אברהם לבודקן אם אכלו ממש או אם נראין כאוכלין והנה אם יאכלו גם החלב אינה אכילה ממש לכן ויתן לפניהם לראות מה יעשו אז הם ויאכלו מה שרצו והוא הבשר בלבד ולזה לא אמר ויאכלום כי חלב ובשר היו ב' דברים אלא ויאכלו דבר א' בלבד ובכלל דבריו רמז כי כיון שמשכו ידיהם מן החלב א"כ ויאכלו ממש היו כי אם נראין כאוכלין ואינן אוכלין למה לא העלימו עיניהם גם את החלב:


וכפי הדרך האחרת אכלו הכל כי כיון שלא היתה אכילה ממש רק העלם המאכלים מלפניו הרי לא אכלו בשר וחלב כיון שהיו מוגשמין כאנשים כנז'. ואגב אורחיה נתן טעם איך לא הכניסם בבית רק תחת עץ א' שלשתן והשלחן והמאכלים לזה הודיע כי אדרבה לכבוד הניחן שם כי העץ ההוא משובח ומפואר מאד וראיה לזה כי הנה מהם אין להביא ראיה כי הם רוחניים וצמצמו עצמן אבל גם הוא שהיה גופני היה עומד עמהם עם היותם רבים וכולם תחת העץ ולא חוץ ממנו כלל וגם השולחן והמאכלין שם ויאכלו שם זה יורה כי עץ נחמד הוא לשבת תחתיו ולכבודם הושיבם שם. וקודם שאכלו לא בשרוהו כלל שלא ירבה עוד במאכלות משמחת הבשורה עד אשר ויאכלו והסיחו עצמם מן האכילה וגם כי אין בזה חשש כמ"ש בגמ' אנן אתכא דריש גלותא סמכינן הנה אברהם עצמו עומד שם עד אשר ויאכלו והסיח דעתו להביא מאכלות וכבר נתחייבו בברכת המזון אז ויאמרו אליו איה שרה אשתך כדי לבשרו כנודע, אמנם אברהם תמה בדעתו כי הרי אסור לשאול בשלומה של אשה אפילו ע"י בעלה גם נסתכל שלא שאלו שלומה רק אמרו איה היא עומדת ואין בזה איסור אז חשב בדעתו כי להיותם מלאכים לא יספיק להם מה שאכלו כי עם שנתגשמו עדיו הם אש אוכלה בקרבם. ולכן דרך כבוד אמרו איה שרה אשתך אולי היא חולה ואין בה כח לבשל עוד מאכלים כי ע"י עבדים ושפחות אין אנו רוצים לאכול אולי אינן כהוגן, אז השיבם הנה באוהל הידוע אשר שם ע"י מהירתיה להכין המאכלות כמ"ש וימהר אברהם האהלה וא"כ אם תרצו הנה היא שם עדיין ממתנת אם תצערכו איזה דבר, אז:


ויאמרו וכו' אין דעתנו כמו שחשבת רק לבשרך בשורה עובה שאלנו על שרה וא"ת א"כ למה הוצרכתם לשאול עליה ולמה לא אמרתם לי לז"א והנה בן לשרה אשתך כלומר אתה כבר יש לך בן אחר והוא ישמעאל נמצא כי עיקר הבשורה היה לה ולא לך ולזה לא אמר משרה אשתך רק לשרה:


עוד טעם אחר כי אין הבן הזה כבנך האחר גם אם הוא בנך ממש כי ישמעאל היה מן הגר שפחתך ולא אשתך אבל זה שהוא משרה אשתך ממש ותוםף עתה עוד גם זכותה ותלד בן צדיק ולפי שתלה הענין בה לכן שאלנו עליה והנה שרה היתה בתוך האוהל ממש כי כן הוא דרך צנועות אך כשומעה אותם שואלים איה שרה יצתה עד פתח האוהל לשמוע וז"ש ושרה שומעת פתח האוהל ועכ"ז מרוב צניעותא אף כי נתאוית לשמוע נשארה תוך הפתח ולא יצאה חוצה לה, ועוד אחרת כי זולת שלא יצתה חוץ הנה גם הוא המלאך המבשר ואומר שוב אשוב בלשון יחיד היה עומד תחת העץ אחריו של אברהם והיה אברהם מפסיק בין המלאך ובין שרה ועכ"ז לא יצאתה לחוץ, ולהיות כי אז נתחדש לה אורח כנשים ופירסה נידה כמשז"ל ואח"כ בהזמן הא' והוא ענין הפקידה שהוא ענין ההריון כמבואר אצלנו בפסוק וה' פקד את שרה ואח"כ זמן ב' והיא הלידה ועל זה נאמר ויעש ה' לשרה עשיה גמורה ולשניהן רמז שני פעמים שוב אשוב ויהיה זה כפי האומר כי ויאמר סתם היא השכינה כי בידו מפתח ההריון, ולכן גם שם הזכיר ב' פעמים וה' פקד כאשר אמר הוא שוב ויעש כאשר דבר הוא מ"ש אשוב וגם אם נאמר שהמלאך היה מדבר הנה גם נכלל בכלל וה' פקד שהוא רמז להוא ובית דינו כנודע:


דרך רמז וירא אליו ה' וכו' הנה אין הקב"ה מקפח שכר שום בריה וכולם נעלו שכרם כי ילידי ביתו ומקנת כספו אפילו שלא היה מדעתם וכו' ע"י שנימולו להיות אתו כלומר בג"ע עם הצדיקים וז"ש נימולו אתו כי אתו הוא מיותר גם נימולו חסר ו' הוא גמטריא בעדן וסמך ליה אתו וממרא שנתן לו עצה שימול נגלה לו בחלקו וז"ש וירא אליו ה' באלוני ממרא, אך אברהם עצמו שכל הזכות שלו זכה שנגלה וירא אליו ה' וגם כי יושב פתח האהל וז"ש והוא כלומר אבל אברהם עצמו זכה יותר כי הוא יושב פתח האהל ג"ע הארץ אשר פתחו הוא במערת המכפלה כי שם נקבר אברהם וכל הנשמות העולות דרך שם הוא כנודע, ולהיות כי אין אלא אחר מיתת אברהם הנמשנת אל החלום כי לכן נק' ישיני עפר לכן ס"ת יוש"ב פת"ח האה"ל כחו"ם הס"ת בח"לם:


גם ירמוז אל מ"ש ז"ל בשכר של המילה יושב אברהה בפתח גיהנם להציל את כל זרעו הנמולים וז"ש והוא יושב פתח האהל כחום היום הוא אשה של גהינם שעליו נאמר כי הנה יום בא בוער כתנור וכו':


או יראה כי הנה למעלה נאמר כי ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות זולת מקנת כספו וזולת הגרים שעליהם נאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן דכולם זכו ליכנס לג"ע ולבא ארצה כנען בזכותו של אברהם, וכפי זה הוא תימא גדול איך תרח אביו לא הספיק זכות בנו להצילו אפילו שעשה תשובה כמ"ש ז"ל על ואתה תבא אל אבותיך בשלום ולא עוד שמחשבה טובה ויקח תרח וכו' ללכת ארצה כנען ועכ"ז הוא לבדו וימת תרח בחרן וכולם זכו ללכת ארץ כנען, והיה אברהם מצטער מאד טל זה אז וירא אליו ה' וכו' ר"ת וירא אליו ה' באלוני הם "אביו וגם "איוב ירמוז על מה שנודע כי תרח אביו נתגלגל באיוב שהיה מזרעו כמ"ש איש היה בארץ עוץ וכו' ואיוב נולד מהול כמ"ש ז"ל ולכן נק' תם בסוד התהלך לפני והיה תמים גם נכנס לג"ע וזה ענין א' ממה שהראהו עתה במראה הנבואה ליישב דעתו כנ"ל, ונודע כי תחלה נתגלגל תרח בעוץ בכורו של נחור ומת בהכרת בלתי בנים לכפר עונו הראשון וזהו שרמז לו הקב"ה אחר העקירה הנה ילדה וכו' את טוץ בכורו כי זה תיקון אביו ואח"כ הודיעו בשורת בנו יצחק כמ"ש ובתואל ילד את רבקה, ואח"כ נתיבמה אשת עוץ לבוז אחיו ובזה יובן מה שהזכיר ענין האחוה בבוז לבדו יען כי נהג מדת אחוה כנז' והוליד את איוב וקם ע"ש אחיו המת הוא עוץ שהוא תרח, וזהו סוד איש היה בתחלה בארץ עוץ בגופו ממש ואח"כ בסוד היבום הנז' נק' איוב שמו. וזה רמז בר"ת ה' באלוני ממרא והוא הם אותיות יבום אח"כ ביאר כי כל הטובות הנז' היו בזכות שקיים אברהם מצות המילה שהיא בסוד יסוד הוא יוסף הצדיק שנאמר בו ויהי יוסף יפה תואר וגם הוא בסוד הדרת פנים זקן כי הסריס אין לו יופי לכן בר"ת והוא יושב פתח האהל נרמז ויפה:


ונחזור לענין הפסוק עצמו כי הנה ודאי שהגם שנבראו בדמיון אנשים כבר נודע אליו שהיו מלאכים, והענין כי הקב"ה הוא קדוש' פנימיו' נשמ' לכל הנשמות ואם הוא נתראה לאברהם מכ"ש שנתראו אליו מרכבו ארגמן כנ"ל בדרך הפשט בענין יחזקאל שהתחלת ראייתו היתה ממטה למעלה מדרגה אחר מדריגה עד רום המעלות וז"ש וירא אליו ה' ולא הוא לבדו רק בהיותו רוכב על מרכבתו הנק' אלוני ממרא כנז' בסתרי תורה בס' הזוהר, והענין כי הכסא עצמו נקרא אלקים יען כי שם זה במנינו וכשתסיר ממנו מספר האותיות עצמן שהם ה' אותיות נשאר בגמט' כס"א והם ג' אותיות ממ"א של ממרא ואות ריש היתירה היה של אלדים שהם האחוריים שלו בענין זה א' א"ל אלה אלקי אלקים שהם בגימ' ר' הרי כי ממרא הוא כסא הכבוד עצמו וחצוני ממרח הם ד' מחנות הכסא הנק' אלוני בסוד הבו לה' בני אלים ר"ל אתם בני אלים בני הכסא הנק' אלדים הכינו עצמכם להעלותו עד שם ההויה לרכוב עליו ולכן נק' אלוני כי הם נושאים את הכסא הנק' אלדים. טוד ענין שני כי ממרא הוא בגימט' יער ואלוני הם עצי היער מלשון כי יבושו מאלים אשר חמדתם כי אלו המלאכים הנושאים הכסא הם תולדותיו כדמיון העצים שהן נתלים ביער וזהו סוד אז ירננו עצי היער וכו' כי הם המרננים לשי"ת הרוכב עליהם וזהו סוד כתפוח בעצי היער הוא השי"ת הנק' דודי צח ואדום רחמים ודין כגווני התפוח אשר בתוך עצי היער הם המלאכים הנז' ע"כ:


והשענו תחת העץ ירמוז למה שנודע כי אדם חטא בעץ הדעת ולסיבתו נתרופפו שמים וארץ וכל צבאם ונתגלגל אח"כ באברהם ובזכותו נתחזקו כולם בסוד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם, לכן עתה אחר שנימול והעביר הרע מעץ הדעת הוא ברית קודש בסוד וידע אלקנה היא הערלה ונשאר הטוב הוא אות ברית קדש א"כ עתה והשענו והתחזקו תחת העץ הנז' כי כבר תקנתיי והצלתי העולה מן הרפיון הנל וז"א העץ אותו המפורסם וזהו סוד ויטע אשל יחידי עץ הדעת שהיה ברפיון ועתה נטעו וחזקו בג"ע הנק' באר שבע בסוד ז' היכלות שבו. גם הוא רמז למלכות שמים העליונה שביעי' לז' ימי בראשית והנה עץ הדעת הוא שם אלדים בסוד יין הטוב שבו דין קדוש חזק ורע בבחינ' השמרים שבו הם הקליפות בסוד כי כוס ביד ה' בגימט' אלדים אך שמריה ימצו וכו' והנה היין הטוב העליוני שבו הוא אדום א' של אשל ותחתיו השמרים הרע שבו והם שחורים ש' של אשל בסוד שחור אדום הוא אלא שלקה כי עץ הדעת גפן היתה וזהו סוד סחטה ענבים ונתנה לו יין עם שמריו כמו שהן ואפילו מים הלבנים שהם רחמים לא נתנה בהן למזוגו בסוד ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכן מים הלבנים והן אות ל' של ואשל אך אברהם מזגם במים הרחמים:


ואל הבקר רץ אברהם ירמוז למ"ש בס' הזוהר פ' פנחס פר א' כנגד אברהם ראש לקרבנות כמ"ש שור או כשב או עז וכו' והוא ראש לג' אבות, ולכן ואל הבקר רץ אברהם שהם מדתו כי האיל נגד יצחק והכבש זה יעקב בסוד והכבשים הפריד יעקב:


ויהי אחר הדברים האלה וכו' שני דברים אירעו אשר לסבתם נענש בנסיון הזה וז"ש אחר הדברים מיעוע דברים שנים ומפני צער הנסיון אמר ויהי לשון צרה, הא' הוא ענין ויכוח ישמעאל עם יצחק שנימול לי"ג שנה ולא מיחה מש"כ נימול לבן ח' ימים והשיבו יצחק אתה נתנסי' באבר אחד ואם יאמר לי שחוט עצמך לא אהרהר כמ"ש ז"ל, והב' כריתת ברית עם אבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי עד שמפני זה ולא נחם אלדים דרך ארץ וכו' כי קרוב הוא ענין ברית אבימלך וע"י כן ויסב אותם דרך המדבר ומתו כולם במדבר כמ"ש ז"ל וזה ח"ו יורה מיעוט אמנה בשי"ת שהבטיחו להורישו את הארץ ונפל פחד אבימלך עליו וכרת עמו ברית כנז' ולשתי סיבות הנז' הא' ענין אברהם והב' ענין יצחק לכן והאלדים נסה וכו', והיה ראוי שיאמר וינסה האלקים את אברהם אמנם רמז בדברו לתרץ קושיא אחרת והיא וכי הקב"ה צריך לנסות והרי לבב האדם מסור בידו ית', אבל הענין כי שם הויה מדת רחמים איננו מנסה אבל מדת הדין תמיד בא בדין עם האדם כענין וממקדשי תחלו אמרה מדת הדין אם לפני גלוי לפניהם מי גלוי, וז"ש ויהי אחר שני הדברים האלה הנז' ועוד סיבה שלישית נצערפה עמם הלא היא והאלדים כלומר וגם להיות מדת הדין הנק' אלדים מזומנת תמיד על האדם לכן ניסה את אברהם. ונודע כי מלת את היא רבוי והענין כי אלו היה יצחק קען היה הנסיון לאביו לבדו אבל להיות יצחק בן ל"ז שנה והיה יכול למנוע עצמו נמצא כי הנסיון הוא לאברהם וגם ליצחק הנכלל ברבוי את הנז', וטעם הדבר כבר נתנה להיות אירעו שני דברים הנז' לכן היה הנסיון לשניהם גם אברהם מפני ברית אבימלך ואם ליצחק מפני מה שדבר עם ישמעאל כנז' וז"ש ויהי אחר ב' הדברים כנז' לכן והאלדים נסה את אברהם ואת יצחק הנרמז ברבוי האת, ולא אמר ויאמר לו קח נא כו' אלא התחיל בהקדמת קריא' שם אברהם ויאמר הנני וכו' אך הענין כאדם קורא לחברו מרחוק כך רמז לו כבר נתרחקת ממני ואינך מאמין בי כי כרת ברית עם אבימלך אז השיבו הנני כלומר הנה אני עתה מזומן לעבדך כבתחלה ולא נתרחקתי ממך:


ויאמר קח נא ירצ' נא עתה אשר חעאת ולא האמנת בי כנז' לכן קח נא את בנך להביא קרבן בעדך לכפר, כי קרבן מן הבהמה לא יספיק לכפר רק קרבן מן האדם, ויען אני פוקד עון אבות על בנים הקרב את בנך תמורתך, ואפילו אם ישמעאל בנך איני רוצה בו אלא את יחידך הוא יצחק יחיד לאמו מש"כ בהגר היא קענה שחזרה ללדת אחים רבים לישמעאל מש"כ ביצחק שכבר בשרתיך שהוא לבדו תוליד מן שרה כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. וא"ת א"כ אדרב' יותר ראוי ישמעאל שתלד אמו תמורתו משא"כ ביצחק לז"א אשר אהבת כי המתנדב קרבן ומנחה לבורא עולם ראוי להיות מהיותר נאהב ומובחר אצלו ולא מנחה גרועה ושנואה לו, ועוד סיבה ב' והיא את יצחק הוא ענין סיבה השני' הנ"ל כי גם יצחק עצמו גרם להקריב נדבה כאשר נדר בפיו לישמעאל כמ"ש ז"ל ולך לך להנאתך ולטובתך, כלומר שמהראוי היה שתקריב עצמך אלא להטיב לך בחרתי ביצחק תמורתך א"כ לך בשמחה בלי עצלות כי לעובתך הוא ואל ירע בעינך על הנער יצחק:


או ירמוז שילך לו לבדו כי באולי הרוא' אותו שוחט את בנו יפתוהו בדברים עד אשר ימנע מלהקריבו וכן עשה כמו שנבאר בפסוק וישכם אברהם וכו' ובפסוק שבו לכם פה וכו', ומ"ש אשר אומר אליך אינו כפשועו כי כמו שהודיעו לכתו אל ארץ המוריה גם יודיעו מעתה ההר ההוא בפרעות, ואמנם הענין כי כבר ג"כ הודיעו ההר באו' אל ארץ המוריה על אחד ההרים ואל"ף אחד בפת"ח ולא בסגו"ל, כלומר על ההר הידוע המיוחד הנקרא הר המוריה המפורסם מבריאת העולם כמ"ש בפרקי רבי אליעזר הוא המזבח שהקריב אדם וקין והבל ונח בצאתו מן התיבה וכו' וא"כ מ"ש אשר אומר אליך יראה מה שאני מטריחך ללכת עד שם הוא מפני שיש לי דברים לדבר ולומר לך שם והוא משז"ל על אשר יאמר היום בהר ה' יראה כי הבטיחו השי"ת שיהיה אפרו של אילו של יצחק צבור שם במזבח ההוא לעולם ובכל שנה יכפר עונות ישראל זרעו וז"ש אשר אומר אליך:


או יראה כי רצה הוא יתברך להקריב שלא יאמרו העולה כי ח"ו שקר הוא ית' בדבריו כי איך חזר בו וציוהו להקריבו את האיל תחתיו, ולכן נתחכם בדבריו מעתה שיהיו דברים קיימים לעולם ולזה לא אמר וזבחהו שם לעולה אלא והעלהו תכף שהעלהו חי כבר נתקיים ציוויו כאילו זבחו ואז שחע את האיל תמורתו ואברהם לא הבין כוונתו ית' מה היתה, והשי"ת דבר בלשון רמז ואמר והעלהו שם ע"ג המזבח העלאה בלבד ואל תשחעהו תכף עד אשר אני חומר אליך את אשר תעשה וז"ש אשר אומר אליך ויחזור אל מ"ש והעלהו ולא אל מה שאמר על אחד ההרים והוא הוא מ"ש אח"כ אל תשלח ידך אל הנער וכו' אבל אברהם לא הבין זה אמנם חשב שכוונתו לצוות לו עוד איזה ציווח ומעשה אחר בעת העלאתו שם לא למונעו לגמרי מלזובחו:


וישכם אברהם וכו' כאשר דיבר לו מענין עקידת יצחק היה בתפלת המנחה מן מדת הדין הנקרא אלדים אשר לסיבת' ציוהו כנו' וכמ"ס העקידה הזו כנ"ל, וזה ג"כ ירמוז אומרו והאלדים ניסה וכו', כלומר שם אלדים השולט בעת תפלת מנחה נסהו וכו', ולכן לא הלך תיכף כי לא היה פנאי עד הבוקר ואז נסע וזהו וישכם וכו', ונוסף על זה כי רצה להמתין עד הבוקר חסד לאברהם אולי יתנהג עמו במדת החסד ויחזור בו מענין העקידה ועכ"ז לא נתעצל בדבר אמנם בזריזות גדול השכים בבוקר כמ"ש ז"ל, גם אז"ל כי הוא עצמו חבש את החמור, ובזה נבין עוד למה הקדים ויחבוש אל ויקח וכו' כי מהראוי להקדימו כי חראם בתחילה להיותם מוכנים, אך העעם כי אילו הקדים ויקח וכו' היינו אומרים כי ויחבוש לאו דוקא כי הרי שלוחו של אדם כמותו לכן הקדים ויחבוש כי טרם שקרא את נעריו חבש הוא בעצמו את החמור ובכך אומר ויחבוש הוי מדויק, ולפי שציוהו השי"ת ולך לך כמו שפירשנו שיעלים הדבר מן הבריות לכן לא לקח את יצחק בראשונה פן ירגישו איזה דבר בראותם עצי עולה ולא שה אלא עיקר לקיחתו בתחילה את יצחק, לכן הקדים לקחת את נעריו ואח"כ ואת יצחק בנו עפל אליהם באחרונה כאילו אין לקיחתו מוכרחת, גם לסיבה זו איחר ויבקע עצי עולה באחרונה עם שהיה ראוי להקדימו מכיון שהוא בעצמו בקעם ולא נעריו, אך רצה לעשות ענין הביקוע בדבר עפל בלתי היות זה עיקר סיבת ההליכה כי ההליכה היתה לאיזו סיבה אחרת אלא שאגב ארחי רצה להקריב קרבן לשי"ת ואמנם עכ"ז לא רצה לתת המצוה לזולתו אלא הוא בעצמו ויבקע עצי עולה ע"ד שנא' על ויחבוש את החמור, גם ע"ד זה יתברר מלת ויקם שהוא מיותר אך הורה זריזותו הגדולה כי היה קם בזריזות גדול כאשר הלך עם היות שההליכה היתה רוגז עליו ממדת הדין הנקראת אלדים לשחוע את בנו, וז"ש ויקם וילך וכו' עם היות שההליכה הזו אל המקום אשר אמר לו האלדים במדת הדין ולא ברחמים, ויבאו אל המקום ולא אמר אל ארץ המוריה כמ"ש תחילה ירמוז אל מה שפירשנו באו' אשר אומר אליך כי גם מקום ההר המיוחד אמר לו בתחילה וז"ש אל המקום אשר אמר לו האלדים ר"ל בתחילה:


ביום השלישי וכו', הנה מושב אברהם היה אז בחברון כמ"ש ותמת שרה בקרית ארבע וכו' ויבא אברהם מהר המוריה כמ"ש רש"י על וישב אברהם בבאר שבע אין זו ישיבה גמורה וכו', וידוע כי מחברון להר המוריה מהלך חצי יום ואפילו אם נאמר כי היה בבאר שבע אינו רחוק יום אחד שלם וראינו אשר נתעכב ג' ימים, והנה מזה הדבר עצמו נתפלא אברהם וז"ש ביום הג' וישא אברהם את עיניו ועם שהיה כבר ביום הג' עדיין המקום היה מרחוק שלא בדרך טבע אז גמר בלבו כי זה הפך קפיצת הדרך שהיה ע"י נס וגם איחור זה ע"י נס כי כוונתו ית' להאריך הזמן אולי ירחם עליו ויבעל גזירת העקידה וע"כ ויאמר אברהם אל נעריו וכו' ונשתחוה ונשובה גם אני גם יצחק אליכם ותתבעל גזירת העקדה כמ"ש ז"ל כי לכן לא אמר ואשוב בלשון יחיד. או יראה קרוב אל מ"ש בס' הזוהר והענין כי כל מקום שנאמר ביום השלישי הן בענין העקדה הן בענין מתן תורה הן בענין תחית המתים יחיינו מיומים וביום הג' יקימנו וכיוצא ירמוז אל מדת יעקב שלישי שבאבות, ולכן ביום השלישי הרומז אל יעקב וישא אברהם את עיניו במראה הנבואה בעין השכל וירא ג"כ ראיה אחרת בנבואה שאמר הש"י אל אברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק הלא זה יעקב הנקרא זרע אמיתי, והנה נבואת ציווי העקידה סותרת לגמרי נבואת כי ביצחק יקרא לך זרע הוא יעקב שהיה נקרא מקום כמ"ש ויפגע במקום כי גם יעקב עם ד' אותיותיו בגמטריא מקום כנודע על ברוך המקום, וראה כי זה יעקב עתיד לעמוד ולהולד מרחוק עד ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ועתה עדיין היה בן ל"ז שנה וז"ש וירא את המקום מרחוק ואותה נבואה מוכרחת כי היתה במראי' בין הבתרים בכריתת ברית כי גר יהיה זרעך הוא יעקב הורד למצרים וכו' אז אמר א"כ מוכרח הוא שהש"י יתקן זה ואז בבטחון זה ויאמר אברהם אל נעריו וכו' ונשתחוה ונשובה אני ויצחק אליכם ע"ד הנז':


ויאמר אברהם אל נעריו וכו', יובן קרוב למ"ש ז"ל עם החמור עם הדומה לחמור וכן עד כה כה יהיה זרעך, והענין כי אז הכהונה היתה בבכורות מאב לבן היותר ראוי ואברהם היה בכור לתרח אביו וזכה לכהונה כמ"ש אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, והעלים ענין עקידת יצחק כנ"ל על ולך לך אל ארץ המוריה ואמר להם כי כוונתו עתה להנחיל הכהונה ליצחק בנו והתנצל להם בשני דברים אם מענין הכהונה שלא יתנה לאליעזר השקול בחכמה וחסידות כנזכר ולא לישמעאל כי הוא בנו הבכור ואם מענין עכבתו אותם שם שלא ילכו עמו להר המוריה, וז"א שבו לכם ר"ל בסיבת עצמכם שאינכם ראוים לפי שאתם דומים לחמור אם אליעזר יען הוא עבד כנעני קנין כספו כשור וכחמור וגם סיבה אחרת כי הוא מזרע חם עבד פרעה שנתנו לו כשיצא ממצרים כמ"ש ז"ל ובהם נאמר אשר בשר חמורים בשרם, ואם ישמעאל גם הוא בן הגר בת פרעה המצרי אשר בשר חמורים בשרם ואינם ראוים לכהונה, האמנם אני והנער יצחק נלכה עד כה כי בו נאמר כה יהיה זרעך והוא זרע האמתי כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ולכן הוא ירש כהונתי והרי טעם לכהונה, גם הטעם לעוכבם פה הוא ונשתחוה במראית גלוי שכינה אשר תתראה שם אלינו ואינכם כדאים להמצא שם בעת גלוי שכינה בהקריב בנו הקרבן בחינוך כהונת יצחק כמו שאירע ביום השמיני בחינוך כהונת אהרן שהיתה שם גלוי שכינה:


ויהי אחר הדברים האלה וכו', אם הקב"ה היה מנסה אותו תיכף אחר היות יצחק בן ג' או ד' שנה שיקריבהו ידע הקב"ה כי לא יעמוד היטב בנסיונו ולא עוד אלא שלא יתפרסם צדקתו ברבים והוא כי הלא כל העולם אמרו אפשר שתשעים שנה עמדה מלדת ועתה מאבימלך נתעברה והסיבה היתה מן אברהם שהיה עקר וא"כ גם אברהם עצמו שהיה מכיר בעצמו שהיה עקור כמ"ש ז"ל על הביעו אל צור חוצבתם וכו' טומטומין היו ובפרע עתה בראותו דבריו ית' ודאי יאמר ויחשוב שאילו לא ידע הב"נ שמאבימלך היה לא היה מצוה להקריבו ולשוחעו להיותו עוב ורע, עוב מאת שרה שהיתה צדיקת ואנוסה ורע מאת אבימלך, ואילו היה מאברהם שהבעיחו כי ביצחק יקרא לך זרע איך יצוהו עתה לשוחטו ולכן מפני כבודן של אברהם ושרה שלא יתחלל בעולם העלים הב"ה הדבר ואח"כ ציוהו לשוחטו דרך כבוד, ובזה היה פתחון פה לומר רבש"ע לא ימנע אם הוא מאבימלך למה העלמת הדבר ממני ועוד למה הנחת לשרה אשתי שיתעלל בה אבימלך, ואם הוא בני ממש איך אתה מצוני לשוחטו והכי נתבעלו כל הבעחותיך, לכן המתין עוד עד שכרת אברהם ברית עם אבימלך ואז נסהו, וז"ש בתחילה ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו וכו' כלומר תיכף אחר פ' וה' פקד את שרה והוא כמו שיתבאר, אך כאן אמר ויהי אחר הדברים האלה בלשון רבים, ר"ל אחר פרשת לידת יצחק ופרשת ויהי בעת ההיא וכו' אז והאלדים נסה וכו'. והענין כי תיכף אחר לקיחתה של שרה מאבימלך. נסמכה פ' וה' פקד את שרה וזה יורה כי מאבימלך נתעברה כיון שהיה הדבר בתכיפות רב ולכן לא ניסהו אז כנזכר אך שעבר ענין ישמעאל בנו הגר וגם כי היה מן הגר בת מלכים וכיון שאמרה לו שרה גרש את האמה הזאת וכו' גרשה בשנאה עצומה במעט לחם וחמת מים ואין עוד ואם זה במאמרו ית' כל אשר תאמר אליך שמע בקולה כי ביצחק וכו' וזה יורה ודאי שאינו מאבימלך, אח"כ ויגדל הנער וישב במדבר פארן מלסטם את הבריות ואמו הגר ותלך ותתע כי עבדה ע"ז הנק' מעשה תעתועים וזה יורה ג"כ אמיתות כי ביצחק יקרא לך זרע, אח"כ תיכף ומיד של מעשה גרוש הגר וישמעאל ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך וכו' אלדים עמך בכל אשר אתה עושה אף בדברים שאין הדעת סובלן כנז' בענין הגר וישמעאל וזה יורה כי אילו אבימלך ידע שקלקל עם שרה לא היה אומר כך ואם נאמר שגם הוא העלים הדבר הרי עמו ופיכל שר צבאו איש מועצותיו שגם הוא אמר כך ופשוט הוא שאילו היה איזה חשש לא נעלם ממנו ולא היה אומר אלדיס עמך וכו', ולא עוד אלא שאבימלך היה אחד מנביאי אוה"ע כמ"ש ויבא אלדים אל אבימלך ולא היה מזכיר שם שמים לבעלה ובשקר אלדים עמך וכו' אלא שידע האמת כי אבימלך לא נגע אליה וגם כי לא זחה דעתו עד שהשביעו אם תשקור לי ונניני וננכדי ג' דורות ואילו היה יצחק מאבימלך ממה נתיירא כי אלדים יהיה עם אברהם וג' דורותיו, והנה אחר כל אלה הדברים של ישמעאל ושבועת אבימלך לא נשאר שום פקפוק בלבו של אברהם ואז והאלדים נסה את אברהם כי ידע שיעמוד בנסיונו וגם כי ירים דגלו ונסו על כל העולם כי עתה יאמרו אילו לא היה יצחק בנו של אברהם איך נבחר לקרבן עולה כליל לריח ניחוח לה' וכדי לגמור להסיר לגמרי כל מין פקפוק מלבו לכן דבר לו פרעי פרעים כמו שית' וז"ש:


ויאמר קח נא וכו' אם הוא לשון עתה יובן עם הנז' כי עתה אחר הדברים האלה יכול אני לצותך קח את בנך וכו' ולא בתחילה ואם נא לשון בקשה יראה ממה אשר תראה בקשתי תכיר כי לא היה בן אבימלך אמנם בנך הוא וז"ש את בנך ולכן אני בוחר בו לקרבן, ראיה אחרת כי זה נשאר יחידי בביתך ואת ישמעאל גרש ואת אמו כנ"ל וז"ש את יחידך כנ"ל ולא עוד שאפילו מזון לא נתת להם רק לחם וחמת מים ולא עוד אלא שהנחתם שנים רבות עד שגדל ונשא אשה מצרית שנואה בעיני השי"ת זה יורה כי יודע אני שהוא בנך באמת וז"ש אשר אהבת, עוד רביעית כי הכי נקרא יצחק אשר עליו הבטחתיך כי ביצחק יקרא לך זרע וז"ש את יצחק מכל זה תכיר כי אין כוונתי לשוחטו כדי להעביר פסולו מן העולם אלא שתעלהו לעולה שהוא הקרבן היותר חשוב ונחמד כי כולה כליל לריח ניחוח, גם ראיה אחרת שאם כדבורך היה די שתקריבהו בכל מקום אבל רצוני להקריבו על אחד ההרים המיוחד שבכולן הוא הר המוריה המכוון כנגד ירושלים של מעלה זה יורה כי לשבח אני מתכוין:


וישכם וכו' מהראוי שיקדים המוכרח תחילה ויקח את יצחק ואת עצי העולה ואת שני נעריו גם מלת עמו מיותרת ובפרט בהיותה סמוכה אל הנערים, אך הורה זריזותו העצומה כי סמכה דעתו אל דבריו ית' כי בנו הוא כנז' כי בראשונה עוררו להשכים בבקר גם הוא עצמו בידו ויחבוש את חמורו וגם שתראה שלקח אח"כ נעריו ולא לתכלית שגם הם יתעסקו במלאכה הנז' רק להיותם עמו ר"ל ללותו ובפרע בחזרתו מן העקידה שאז ישאר יחידי ואסור לאדם לצאת יחידי בדרך אך החבישה בידו היתה, גם לקח את יצחק בשמחה שנתאמת אצלו כי הוא בנו וז"ש ואת יצחק בנו, גם בקיעת העצים היתה בידי עצמו ולא לקחם בקועים רק מחדש בקיעה לשמה לשם עולה וז"ש עצי עולה גם רמז עצים הראוין לעולה כנז' במשנה באלו היו רגילין בעצי זית וכו' וגם שהיו מותלשין מן התולעים, ורמז כי לא אמר בלבו כי עצי היער בכל מקום מצויין אלא כדי שלא יאמרו עדיין הוא מגמגם אולי השי"ת יחזור בו כדי' לקיים כי ביצחק יקרא לך זרע לכן אפילו העצים זימנם וגם אף בקיעה מעכשיו לשיהיו מוכנים שתיכף בהגיעו שם יקריבהו עולה ולא יתצהמה עד ראות אם הקב"ה יחזור בו הגם כי עדיין לא גילה לו איזה הר הוא עכ"ז ודאי שהודיעו לאיזה רוח יפנה ולאיזה מקום ולכן ויקם בזריזות וגם של אמר לו ענין ההר עצמו אמנם ואך אל המקוה אשר' זה ודאי כבר אמר לו ודאי וז"ש אל המקום ולא אל ההר:


ויפצר בם מאד ומצות אפה ויאכלו, הנה רז"ל למדו מכאן שמסרבין לקטן וכו' ועכ"ז עדיין צריך לתת איזה טעם על הסירוב לזה, והענין כי אברהם נודע בגמילות חסדים ולכן אין צורך לסרב בו לדעת אם הדבר בלב ונפש ולכן תיכף השיבוהו כן תעשה כאשר דברת משא"כ בלוע שצריך לסרב בו כי אולי אין כוונתו אלא לפנים בלבד, שנית כי אברהם היה אז חלוש בתכלית ביום השלישי למילתו כמ"ש ז"ל ואינו דרך ארץ להעריחו ולסרב בו כלל משא"כ בלוט כי זה דרך ארץ להפציר כשמזמינין אותו ולא יהיה כגרגרן והרי נת' שת' סיבות למה הפציר בו, אך עדיין קשה למה ההפצר היה מאד ר"ל יותר מן הראוי באין דרך ארץ כלל, ולכן נכתוב סיבה ג' והיא כי נודע כי לוט לא היה כדאי לינצל מהפכת סדום כי המדינה נדונית אחר רובי אפילו אם היה צדיק גמור ומכ"ש שהיה רשע כמ"'ש ז"ל על וישא לוט וכו' וירא את כל ככר הירדן כמ"ש כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ולא ניצול אלא בזכות אברהם כמ"ש ויזכור אלדים את אברהם וישלח את לוע וכו' ויהיה מקום על המקערג לקערג ולכן הפציר בו מאד לשתהיה מצוה זו גדולה מאד ובפרע כי היא גדולה מן הצדקה שנאמר בה וצדקה תציל ממות ומכ"ש הכנסת אורחים וע"י כן ינצל מן ההפיכה:


וירא אליו ה' וכו', הודע השבח שנתוסף לו כשכר שנימול זה כי תחילה היה נופל בעת המראה לפי שהיה ערל נופל ולכן נשמתו לבדו היתה רואה ולא הגוף הערל וז"א היה דבר ה' אל אברהם כפעמים אחרות היה חוזר אל הנשמה לבדה כנז' ובזה יתורץ שכיון שזו היא ראשית פרשה וגם שהיא פרשה פתוחה למה לא אמר וירא ה' אל אברם ע"ד כל המראות אחרות, וגם מה צריך בסיכורו והוא יושב, עי"ל כי באומ' אליו ידענו כי עמו כח היותו יושב ולא נופל היא זכות המילה וז"ש אליו ר"ל אל אברהם הנז' אחר שנימול ואילו אמר אל אברהם כפעמים אחרות לא ידענו כי זכות המילה גרמה לו זה, עוד השמיענו שבח המילה כי זולת תועלת כח הנפשיי להיותו יושב בעת הנבואה ולא נופל גם היה לו תועלת גופניי כי מדרך כל הנימולים להיותם שוכבים וכואבים ואף גם אם הזמן נאה ועוב אבל אברהם היה כח בו להיותו יושב וזה לא יושב במעתו אלא יושב פתח האהל כמנהגו בהיותו בריא, ועוד שלישית כי גם שהזמן קשה כחום היום והאדם הבריא מצעער מן החום הרב והוא יושב שם בתוקפו כמנהגו, ובזה יתורץ ג"כ מה צורך נהודיע אם היה פתח האהל וגם אם היה כחם היום. או יראה כמ"ש והוא יושב ירמוז אל מ"ש ז"ל על ויעל אלדים מעל אברהם כי האבות הם הם המרכבה וז"ש וירא אליו ה' ולא מראה לבד כשאר הפעמים טרם שימול אך עתה בשכר המילה נראה לו בעצמותו ר"ל רוכב עליו וז"ש וירא אליו אל עצמותו רוכב עליו ממש ואברהם יושב תחתיו והב"ה כוכב עליו אז וישא עיניו למעלה וירא את השי"ת כוכב עליו כנז' והרי זו ראיה ראשונה וישא עיניו ואמנם לא היה כענין ראית יחזקאל כי רואים ממטה למעלה האופנים ואח"כ החיות ואח"כ הכסא ואח"כ האדם הרוכב אך אברהם תחילה ראה העיקר את העליון כמ"ש וישא עיניו וירא, אח"כ ספר איך אח"כ נגלה אליו ג' אנשים חיות הקודש וגם הם נצבים עליו כענין מרכבה תחת ה' והה נצבים עליו וז"ש והנה וכו' יראה והנה מחדש ג' אנשים היו נצבים עליו אז וירא ראיה שנית זו המתמהת כנז' אז וירץ לקראת כולם הב"ה וג' אנשים מפתח האהל ולחוץ דרך הוראת חילוק כבוד ולכן וישתחו ארצה אל השי"ת הרוכב על כולם ולא למלאכים אז התחיל לדבר עם השי"ת וקראו אדני שם רדוש אל נא תעבור וכו' ואח"כ דבר עם המלאכים יוקח נא מעע מים וכו' עם היותו מכיר שהיו מלאכים כמו שארז"ל אזיל נקרתא אזלת בנמוסה ובפרט כי ראם בהתלבשות אנשים בעלי גוף, ובמה שבארנו יתורץ אז וירא ב' פעמים ועוד למה רץ לקראתם כיון שכבר היו נצבים עליו וגם למה בראייתם זכר וישתחוו ארצה ולא כן אל השי"ת ועוד שהול"ל תחילה ויאמר ה' אל נא תעבור וכו' ואח"כ יזכיר וירץ לקראתם וכמו שרש"י ז"ל נדחק בתירוצא:



Jewish TOP 20 Rambler's Top100
Send mail to [email protected] with questions or comments about this web site. 
Last modified: 02 января 2003