Хасидус по-русски
Библиотека

- Эймосай кооси мар? — Ликшейофуцу майанойсэхо хуцо!

- Когда придет господин? — Когда твои источники распространятся наружу! 

Home Содержание Поиск Новости Форум Линки Рассылка Зеркало О сайте/помощь
ספרי קבלה

Танах (русский и иврит)
Вавилонский Талмуд (иврит)
Midrash (hebrew)

כתבי אריז"ל
ספר ליקוטי הש"ס
ספר הזוהר
כתבי הרמ"ק ז"ל
ספרי קבלה

   

בס"ד

Kabbala

ספר ליקוטי הש"ס - מסכת ברכות
אמר ר' אלעזר לחכמים כלום יש מי שיודע לתקן ברכת המינים וגו'. הנה אם ידעת שורש כל אלו אשר נקראו קטן בסוד דוד יעקב שמואל תבין גם הטעם למה תיקן שמואל הקטן את ברכת המינים שהוא תיקון הכתר וע"ש מ"ש בספר ע"ח בברכת המינים ולמה תיקנוהו דוקא ביבנה כי יבנה הוא אדנ"י ע"ה וכולל הכולל בגימ' שלו כי כל בחינת המלכות בשרשיה אינה כי אם נקודת הכתר כמ"ש אצלנו באורך כי כל התשעה הם באים בסוד התוספות ולכן הכתר שלה כל פרצופה וע"כ יבנה בגי' אדני ע"ה וכולל דכולל. מהרב זלה"ה:


מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה אבל שערי דמעה לא ננעלו שנאמר אל דמעתי אל תחרש. והטעם הוא משום דבדמעה הוא מעורר את העינים העליונים שהם נו"ה יתיר דחכמה כי לעולם בנו"ה יש דינים ולכן דמעה גי' ק"ך ע"ה כמנין ק"ך צירופי אלקים. והנה בדמעה גורם להוציא את הדינים לחוץ וע"כ העין הוא מתאדם בדמעה כי מוציא את הדינים שבו לחוץ ומתמתק. ובתפלה הוא מעורר את הפה העליון. והשפתים הם הנ"ה דבינה כי העינים הם הנ"ה דחכמה ולכן הם מעולים יותר משערי התפלה והם מתקבלין יותר למעלה והבן. מהרח"ו ז"ל:


שמואל הרמתי היה מבחינת נו"ה דאמא שהם גבורות לוים ועל כן היה הוא לוי. והנה הוא כאשר בא אליו אגג מלך עמלק אמר לו כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך. והנה מה הוא מנשים היה ראוי לומר כן תשכל אמך בלבד אלא שהוא כמו שביארנו ששמואל היה ממדרגות גבורות הנקרא נשים וע"י שמואל תשכל אם אגג. מהרב זלה"ה:


דע כי משארז"ל אשר תתקצ"ט מתים בעין הרע ואחד במיתת עצמו. הטעם הוא כי סמא"ל גי' קל"א כמנין עי"ן ע"ה ועל ידו מתים תתקצ"ט ואחד בנשיקה הצדיק אשר הוא אינו שולט עליו כנודע. גם זה מהרב זלה"ה:


גם מה שאמרו רבותינו ז"ל שקול שמואל כמשה ואהרן הוא זה כי משה ואהרן בחו"ג הם וזהו בכהניו ושמואל הוא בנ"ה הנקראים קוראי שמו כי הם מבחי' המלכות הנקרא שמו ולכן אמרה חנה שיתן לה זרע אנשים כי הנ"ה הנקראים ב' בדי ערבה שגי' זרע ואמרה שיתן לה זרע של אנשים שהם נ"ה וזהו שארז"ל אם ראה תראה אם ראה מוטב ואם לא תראה כי אלך ואסתתר וכו'. כי הענין הוא כי לסוטה נעשה כענין והודי נהפך עלי למשחית בנפול הירך שלה בחינת הו"ד. אבל כאשר היא נקיה ושתתה ונזרעה זרע ולכן לא נזכר בסוטה כי אם לנפיל ירך וא"כ הוא משה במדריגות החסד ואהרן במדריגת הגבורה או להיפך כ"א רק מדה א' אבל שמואל בבחינת שניהם נו"ה וע"ז היה שקול כנגד שניהם ולכן היה יקר דבר ה' בימים ההם שהוא הטפה שהוא יקר ואין חזון נפרץ שהוא הנבואה שהיא מבחי' נו"ה שהיו אוחזים בהם הקליפות עד בא שמואל ושאול ומן שמואל התחילה הנבואה להתפשט לפי שהוא תיקן את הנצח כמש"ה וגם נצח ישראל לא ישקר וגו'. גם זה מהרב זלה"ה:


ויבן ה' אלקים את הצלע. פליגי בה רב ושמואל חד אמר זנב וחד אמר פרצוף ושניהם דברי אלקים חיים. וע"ש מ"ש בדרוש ר' לו"י בשם ר"י בן זמרא ואז תבין מחלוקת הזה כי בתחלה היתה זנב בסוד רח"ל. ונקודה תחת היסוד זנב לאריות ואח"כ נכנס פרצוף שלם ראש לשועלים עולם הנפרדים בריאה יצירה עשיה דלאו איהו וגרמוי חד בהון או יוכל להיות זנב רחל ופרצוף לאה שהיא אחורי פרצוף הז"א:


תניא ר"א אומר שלשה משמרות הוי הלילה וגו' זה יובן בסוד הפסוק הבוקר אור והאנשים שלחו ויש לשאול ולידע מה לי אם שלחם עם חמוריהם או אם הלכו לבדם. ואמנם דע כי שלשה משמרות הוי הלילה ובאלו המשמרות יש חילוק ביניהם. כי המשמורה שנייה היא נחלקת לשנים אשר עד חצי הלילה הוא באופן אחר ומחצי הלילה ואילך הוא באופן אחר וכל זה יובן בהקדמה אחת וזה הוא כי המלאכים אינם אומרים שירה כי אם בלילה וישראל זמן השירה שלהם הוא ביום. והטעם הוא כי כל בחי' מלאך הוא מצד הנוקבא כנודע כי השכינה נק' מלאך וע"כ אינם משוררים כי אם בלילה לפי שאז הוא זמן ממשלתה. אבל ישראל שהם מצד הדכורא לכן אין שירתם אלא ביום כי היום הוא אל הזכר כנודע. ובהיות הענין כך נבין ענין המשמרות הללו. כיצד ימצאו שלשה משמרות כנגד אותן ג' משמרות הלילה אשר באו מכוונים זו כנגד זו. והנה מצינו אשר ביום האדם חייב להתפלל שלשה תפלות כמ"ש דוד המלך ע"ה ערב ובוקר וצהרים ואעפ"י שהתפלה של ערבית היא בלילה עכ"ז אנו צריכים שתהיה בזמן שלא יהיה יום גמור ולא לילה גמורה אלא זמן הממוצע לפי שהיא יותר קרובה ליום ממה שהיא קרובה אל הלילה לפי שאנו מוצאים אשר האימורים של תמיד בין הערבים היו נשרפין באותו הזמן והם משיורי התמיד אשר היו נקרבים ביום וא"כ היא חשובה מן היום ולא מן הלילה לסיבה הנזכרת וז"ש בגמרא לא יאמר אדם אוכל קמעה ואישן קמעה ואח"כ אתפלל אלא מיד כאשר יבא מן השדה שהוא כבר עת ערב צריך להתפלל תפלת ערבית ולא לאחר אותו שעה וא"כ כל הג' תפלות צריכים שיהיו ביום והם כנגד הג' משמרות של הלילה וסדרן הם כך. משמורה הראשונה הוא כנגד האשמורה הא' של היום וז"ס ויחבוש את חמורו שהוא בחי' אותו קליפה השולטת בלילה עתה בבוקר אשר מתגלית מדת החסד דאברהם אבינו ע"ה אותה קליפה מתבטלת והיא כפופה ואין לה עוד להרים ראש וזש"ה חמורו שאינו נוגע לשבר קליפת זאת אלא אברהם אבינו ע"ה, כי הוא נגד מדתו וז"ש רז"ל בפרק תפלת השחר ששחרית הוא עד ד' שעות לרמוז למה שאמרנו וזש"ה הבוקר אור ר"ל כשהאיר היום שמתגלית מדת החסד אותם חמורים שהיו שולטין שם בלילה הלכו להם ואטמרו בנוקבא דתהומא רבה. וצריך לדעת מי הם האנשים האלה. זה יובן במה שאמרו אחי יוסף מקודם זה לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו. והענין הוא כי הנה ידוע כי יוסף הוא היסוד ונק' גבר. ולאה נק' ג"כ גבר כי אין היכר בין איש לאשה כ"א ע"י היסוד ולכן אנו אומרים קרא הגבר. והענין כי ביסוד מתקבצים כל הגבורות בתוכו והוא כולל כולם ובהיות שכל הגבורות הם בתוכו לכן הי' הוא השליט על כל ארץ מצרים ורצה לשבר כל אותן הקליפות ובפרט במצרים שנמשלו לחמורים כמו ש"ה אשר בשר חמורים בשרם וגו' וזה נאמר על מצרים. ומה שאמרו לקחת אותנו ואת חמורינו ר"ל כמו שהוא שליט על ארץ מצרים. והכניעם כן הוא רוצה לשלוט בנו אשר אנחנו מצד הקדושה ולא די לו בזה אלא אפי' הנמשכים מאתנו לחוץ בסוד הקליפה הנק' חמור הוא רוצה לשלוט בהם. ומי הם אלו האנשים שאומרים כן הם שמעון ולוי כנודע אשר הם דינים קשים כמש"ה ארור אפם כי עז. שמעון גבורה. ולוי ת"ת. שהוא כלול משניהם ויש בו גבורה וזש"ה והאנשים שלחו המה וחמוריהם שהם שמעון ולוי מדת הדין הקשה מסטרא דקדושה וגם הקליפה אשר יונקים משם כל אלו הבחי' הם הולכים כאשר מתגלה חסד עליון. והנה כבר אמרנו היאך מכוונים המשמורה ראשונה של הלילה כנגד המשמורה ראשונה של היום. והנה משמורה שנייה הוא כלבי"ם צועקים הוא כנגד יצחק שהוא מדת הדין ולכן הקליפות צועקים ורוצים לקטרג בלילה ועל כן המשמורה זו היא נחלקת לשנים כי יש מלאכים המשוררים בב' ראשונות ומחצות ואילך יש כת אחרת משוררת באופן אחר לפי שמשם ואילך בא הקב"ה להשתעשע בג"ע עם הצדיקים וכן ביום עד חצות נחשב עדיין מצד הבוקר אבל מחצות היום ואילך כבר נטה היום והוא זמן תפלת המנחה משם ואילך ע"כ משמורה שלישית. גם זה מהרב:


מ"ש רז"ל כי דוד המלך ע"ה היה ישן כשינת הסוס דע כי דוד היה בא מצד הנוקבא וע"כ הוצרכו האבות ליתן לו משנותיהם כי הנוקבא לית לה מגרמה כלום ומותא אתקשרת בה ולכן לא הי' ישן כ"א שיתין נשמי כי השינה הוא א' מס' במיתה בהיותו בא מן המלכות. גם זה מהרב:


א"ל ישמעאל בני ברכני כו' ונענע לי ראשו וגו' סוד הדבר אשר ע"י תפלה זו גרם ר' ישמעאל אל הז"א י"ג תיקוני דיקנא וזהו ענין כבישת רחמיו את כעסו וע"כ נענע לי בראשו דייקא לרמז לו שהועיל תפלתו לתיקונין דרישא והנה כשיש אל הז"א סוד התשעה תיקונין הוא לפחות אחר זמן כניסת צ' דצל"ם שעולה למנין מל"ך ולכן תמצא בריש מסכת זו שאמר אשרי המלך שמקלסים אותו אחר הקדיש אשר אז נגדל במוחותיהם. גם זה מהרב זלה"ה:


בשכמל"ו נימרינהו לא אמר משה לא נימרינהו וגו'. דע כי בשכמל"ו הוא סוד זיווג רח"ל וז"א והנה מש"ה נוקבא דילי' הוא לא"ה בסוד תפלה "למשה "איש "האלקים ר"ת לא"ה אך יעקב נוקבא דילי' היא רחל לכן אמר בשכמל"ו. גם זה מהרב זלה"ה:


דע כי המבקר חולה נוטל א' מס' בחליו. והטעם הוא כי בכל בני יעקב לא הי' שם א' בן גילו רק יוסף וזש"ה הנה בנך יוסף בא אליך והוא יטול א' מס' מחוליו וזהו ויתחזק ישראל וישב על המטה שעולה ס' פחות א' כי הי' חסר א' מס' מן חוליו וז"ש בגמרא ודוקא שהוא בן גילו כנז'. גם זה מהרב זלה"ה:


אלו דברים צריכין חיזוק. תורה ומעש"ט ותפלה ודרך ארץ. כי הם כנגד הד' מוחין דגדלות כי כל בחי' מוחין נקרא חוזק כמשאחז"ל בג' פעמים חזק הנאמר בריש ספר יהושע. והנה תורה היא בחכמה כי נובלת חכמה של מעלה תורה. מ"ט בבינה כשארז"ל כשאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר מי גילה רז זה לבניי שהקדימו עשייה שהיא בינה לשמיעה שהיא מלכות שהוא סוד מדריגת המלאכים כי המלאכים הם מזיווג אבא ואמא וצריך להקדים הבינה שהיא עשיה אל תפלה שהיא המשכת החסדים. ודרך ארץ הם הגבורות כי הם צריכין חיזוק כי המוחין נקראין חוזק. ג"ז מהרב:


כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה הוא כאלו גוזל להקב"ה שנאמר גוזל אביו ואמו וגו'. כבר ידעת כי תכלית כוונת האכילה הוא כדי לברר הניצוצים אשר נפלו בשעת מיתת המלאכים כדי להוציא יקר מזולל אשר מתקן אותם האוכל בכוונת הברכה של ברכת הנהנין ואם לא עשה כן גוזל אביו ואמו שהם זו"ן מהעלאת המ"ן והשפעת המוחין שהיו הם מקבלים ע"י זה והוא חבר לאיש משחית כי כל מגמת איש משחית לגזול הניצוצים ולא להחזירם לקדושה. גם זה מהרב זלה"ה:


חד אמר זנב היה. דע כי המלכות היתה בתוך האמא בשעת העיבור דבוקה בז"א והנה שם הי' מעורב או"א וזו"ן כי הטפה היתה בסוד ק' ברכאן. תסיר ממנו י"ה יהו"ה כי שם י"ה הוא רומז לאו"א ויהו"ה לזו"ן ונשאר נ"ט שהם כמנין זנ"ב. גם שם המלכות הוא שם אלקים ויש בו נ"ט אותיות כמנין זנב ה' של אלקים פשוט וי"ג דמילוי. ול"ד דמילוי המילוי הרי הכל נ"ב וז' כללות דהיינו כולל א' דאלקים פשוט וה' כוללים דמילוי אלקים. וא' הכולל דמילוי המילוי הרי הכל הם נ"ט שהוא כמנין זנ"ב והבן. גם זה מהרב ז"ל:


הנה אמרו רז"ל כי מנוח עם הארץ היה שהלך אחר אשתו ומייתי ליה בגמרא מאליעזר עבד אברהם דכתיב ביה ותלכנה אחרי האיש אבל הוא לא אחורי הנשים. דע כי הזו"ן נברא אחור באחור והאחוריים הם דבוקים והראש והזרועות והרגלים הם דבוקים. והנה ארז"ל דכורא מסגי ברישא והנוקבא אחורי האיש כי הנה הנוקבא מקבלת האור מן הדכורא דרך נ"ה שלו כי היא שם במקום נ"ה שלו והם המוחין אליה והם נקראים ת"ח כי נ"ה הם לימודי יהו"ה ולכן ארז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך כי לימודי ה' שהם הנ"ה שלו הם בונים את הנוקבא וזהו בוניך לשון נקבה. והנה הנחש לעולם אין לו אחיזה אלא ברגלי הנוקבא כי רגליה יורדות מות ואינה נאחזת באצבעות שהם לפניה אלא בעקבותיה בעקב ב' אלקים שעולים כמנין עקב דהיינו באחור ולכן ותקע כף ירך יעקב כי במקום ירך יעקב דהיינו כנגד רגלי הז"א שם אחיזתו כי כל השיעור קומתו של יעקב הוא כנגד הנ"ה דז"א וכנגד פרק האחרון דז"א שהם עקיביו ממש שם הוא ירך יעקב באופן שאין לו אחיזה אלא בירך יעקב עקב ז"א בסוד הכתוב ואתה תשופנו עקב והרי הנחש שהוא אחורי האשה הוא עם הארץ. כי כאשר נכנסין בז"א המוחין דאבא נמשכין לצד הפנים אל יעקב ואור האמא באחור אל רחל. והנה בפנים אשר שם הוא אור אבא חכמת אדם תאיר פניו ובאחור שהוא הנוקבא שם אין חכמה ולכן הנחש שהוא יונק מן האור האמא הוא עם הארץ כי יונק מן הארץ עליונה שהיא בינה כי שם אין חכמה:


והנה עוג מלך הבשן הי' מבחי' נחש כי עוג הוא אליעזר עבד אברהם והוא כנען בן בנו של נח והוא היה ארור ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך ולכן נאמר לו בא ברוך ה'. והכוונה כי הקדושה שנפלה שם היא בלועה תוך קליפת הנחש אשר נאחזת ברגלי הנוקבא שהוא בחי' אליעזר והטומאה עצמה היה עוג מלך הבשן ולכן נאמר בו שיצא מכלל ארור שהיה הקדושה ההיא בלועה בתוך הטומאה והלך אל הפנים ונתדבק בחסדים שהם בפנים שהיא טפת הדכורא ולכן היה הוא עבד אברהם כי היה נדבק באברהם שהם החסדים ולפי שהנחש הוא יונק מאמא ובאמא יש ה' פעמים ס"ג העולים שט"ו וחמשה הכוללים שהם ש"ך דינים ולא נפלו בתוך הטומאה כל הש"ך כי נשארו ב' שרשים היותר עליונים שהם היותר ממותקים ונשארו שי"ח אשר נפלו כמנין של אליעזר והנה אליעזר היה בתחלה אחורי הנוקבא בלוע בתוך הטומאה שהוא בחי' ארור ועכשיו יצא מכלל ארור ולא רצה עוד לילך אחר הנוקבא כי כבר יצא והלך לפני הזכר וע"כ לא רצה אליעזר לילך אחר הנשים אלא ותלכנה הם אחריו ולא הוא אחריהם כי היה יונק מן החכמה שבפנים ולא הי' עם הארץ. מהרח"ו זלה"ה:


בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא. הנה סדרו על דעה בינה והשכל האמור ביוצר דשבת, הבנים בנצח כי שם טיפת החסדים מתלבשת כמ"ש בכ"י מורי הרב זלה"ה בפסוק וקול התור נשמע בארצינו. חיי ביסוד כי ת"ת ויסוד גוף וברית כחד חשבינן ונקרא א"ל ח"י. והמזון נמשך מחסד ומתגלים ע"י גבורות כמש"ה ורב תבואות בכח שור. גם זה מהרח"ו זלה"ה:


אמר ר' אליעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה וגו'. דע כי נשמת ראב"ע היה שרשו מיסוד הז"א שבו כלולים כל קומת הזעיר שהוא בסוד ו"ק ועטרה שהוא ע' שנין ולכן ניתוספו לו י"ח דרי דשערות בסוד ט' תיקונים דדיקנא דזעיר שהם כפולים ט' מאבא וט' מאמא ובכח השפעת האריך ע"י יסוד דאבא כי היה מעזרא כמשארז"ל שהיה עשירי לעזרא ולכן שערותיו לבנות. ובסוד דז"א יש בו שם הכתיבה ולכן הי' עזרא סופר והבן זה מהרב זלה"ה:


משמורה שלישית אשה מספרת עם בעלה הוא כנגד ערבית כי אותו הזיווג הוא סוד יעקב ולאה כי בתפלת ערבית הוא ג"כ זיווג יעקב לאה כנודע. וכבר ביארנו הענין של הג' משמרות ולא נשאר לנו כ"א לבאר ענין אחר אשר אנו מוצאים כי מי הוא המעורר את המלאכים לשורר הוא גבריאל וזה הוא הענין בעצמו שאמרו שקרא הגבר כי הוא רומז על גבריאל שהוא מצד הגבורה ולכן הוא המעורר ולא מלאך אחר. והנה ג' משמרות הלילה אלו הם רמוזים בפסוק זה. ותקם בעוד לילה היא המשמורה הראשונה וזש"ה בעוד לילה ר"ל מתחלת הלילה. ותתן טרף לביתה היינו משמורה השנייה אשר באותו שעה היא נותנת טרף לכל העולם כולו. וזהו שאמר לביתה ר"ל לכל הנמצאים בבית והוא שם כולל לכל. וחק לנערותיה הם הנערות העומדות עמה ומשרתים אותה והולכים עמה כאשר היא הולכת אל בעלה כמש"ה ואת שבע הנערות הראויות וגו' וענין הזה הוא בזמן המשמורה השלישית אשר באותו זמן הוא שעת הזיווג כנודע והנה הם רמוזים כולם בפסוק זה כנזכר. משם הרב זלה"ה:


אמר רב חנא בר ביזנא כנור היה תלוי למעלה וגו'. דע כי בחצות הלילה נעשה הזיווג למעלה בסוד הגבורות כי כיון שהוא לילה אין שם התעוררות חסדים עד הבוקר. והנה זיווג הזה הוא הכנה אל הזיווג שנעשה ביום בשעת התפלה ע"י החסדים ולכן אפילו שזיווג העיקרי הוא אותו שנעשה ביום, אעפ"כ עיקר הזיווג דלילה הוא אשר הוא הכנה לזה. וע"כ צריך האדם לקום בחצות הלילה. כדי שיהי' לו חלק בזיווג היום כי אם לא יהי' לו חלק בזה אשר היא הכנה לזיווג איך יהיה לו חלק בזיווג של היום אף שיתפלל. והנה רוחא דצפון הוא סטרא דרוח דשביק בגוה שהם הגבורו"ת אשר בנוקבא דז"א שבה אל"יה מיסוד דאמא וז"ש שכיון שרוח צפונית נושבות בו כי צפון הוא בינה כמש"ה כי מצפון זהב יאתה. וידוע שהזהב הוא באמא וסטרא דצפון הוא הסוף שלה דהיינו היסוד והכונה הוא כי הגבורות מתקבצות בהוד שהיא רחל אשר בהוד דזעיר והוד של רחל הוא הכינור ושם הגבורות מתקבצות. וידוע כי השיר הוא בגבורות כי החסדים הם שמן שהוא בחשאי והגבורות הם יין שהם בקולות והנה דוד בהוד ושמואל בנצח והם המשוררים אשר יצאו מהם כ"ד משמרות לשורר בסוד הגבורות אשר הם בקול והיינו שאמר שהי' מנגן מאליו והגבורות שלו הם מתעוררין ג"כ ומתקבצין בנצח והוד שהם תרין ביעין דדכורא ושם הגבורות מתבסמות וזה הוא שהם מבשלים הזרע כי כל בישול הוא חיתוך ושבירת כח הגבורות ושם נעשה את המיתוק והם השחקים השוחקים מן לצדיקים שהם ב' יסודות זעיר הנקרא צדיק ושל הנוקבא הנקרא צדק וכוונת שוחק היינו מיתוק ואח"כ כד אתא יומא פתחין דסטרא דרום שהוא זיווג החסדים וכדין כנסת ישראל וכל אינון חברייא שהם נאחזים בה שנמצאו עמה בזיווג הגבורות בספרא כתיבא וחוט של חסד היינו טפת החסדים הנמשכת דרך חוטין שביסוד אותו האור נמשך גם עליהם. גם זה מהרב זלה"ה:


אגרא דכלה דוחקא. דע כי החיצונים כל אחיזתם הם בנוקבא דזעיר והנה התלמידי חכמים הם שושבינא הכלה והם מחצדי חקלא המשגיחים לעקור את הקוצים מן השדה העליון חקלא דתפוחין ולכן גם להם מארי דחובא דחיק וזהו אגרא דכלה דוחקא כי שכר טרחא הת"ח הוא עבור הדוחק והצער שהם סובלים בעד השכינה כנודע. גם זה מהרב זלה"ה:


הני ברכי רבנן דשילהי מינייהו. הנה הכלה העליונה רגליה יורדות מות ואז השקר אין לו רגלים אוחז בש' שיש לה ג' רגלים ומדבקים לק"ר כי נקצצו רגליו של נחש ולכן הוא אוחז בירך יעקב ובירכו וברכי דרבנן הם כדי להשלים חסרונו ולסמוך אות של ש' אל ק"ר וקשר של רשעים אינו מן המנין כי יתפרדו כל פועלי און. ג"ז מהאר"י ז"ל:


תניא אבא בנימין אומר וגו' ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דע כי הפירוש הוא היפך הפוסקים אלא ראשה למזרח בסוד ממזרח אביא זרעך שהוא הדעת העליון ורגליו למערב בסוד וממערב אקבצך שהם יסוד המלכות ורוחב המטה בין צפון לדרום כי שמאלו תחת לראשי והדר וימינו תחבקני ולכן לא אמר בין דרום לצפון כ"א בין צפון לדרום צפון תחלה באופן כי יד ימין הוא לדרום העולם חסד ויד שמאל לצפון העולם גבורה. גם זה מהרב זלה"ה:


ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי וגו'. פי' שהצדיקים הולכין לשאול כדי להעלות את הרשעים שהרהרו בתשובה כמ"ש בזוהר פ' פנחס דף ר"ך וזהו הפי' עוברי בעמק הבכא יעטה מורה שמתעטף המורה באותן הנשמות כדי להצילן מן הגיהנם. ג"ז מהרח"ו זלה"ה:


אגרא דבי הלולא מלולא. הנה זה סוד הלולא דצדיקייא שארז"ל כי ביום פטירת הצדיק מן העולם אין העסק כי אם בתורה ובמע"ט אשר חידש הוא וז"ס אגרא דבי הלולא מלולא פי' מלוליו ודבריו שחידש הוא ועיין בזוהר רות בהלולא דרב חסדא. גם זה מהרח"ו ז"ל:


אשריך ר' עקיבא שיצאה נשמתך באחד כבר נודע כי העשרה הרוגי מלכות הי' כפרה בשביל עשרת השבטים שמכרוהו ליוסף ור' עקיבא בן יוסף היה לכפר על השכינה אשר שיתפו עמהם אחי יוסף שעשו החרם ביניהם כנודע. כי ר"ע היה בן גרים והגרים הם תלוים במלכות ואינם זזים משם בסוד גירי צדק כי המלכות נקרא צדק כנודע. ועוד כי האחים היו יחד באחוה ולגרים אין אחוה ור"ע היה יחיד ולכן בא במקום השכינה שהיא ג"כ יחידה וז"ס אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד פי' בשביל אחד שהיא השכינה הנקראת יחידו של עולם. גם זה מהרח"ו ז"ל:


ועוד אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד. פי' שאותיות עקיבא הם אותיות יעקב א'. והנה יעקב חטא על ששלח את יוסף צדיק יסוד עולם בלא לויה ואז כמעט ח"ו הפריד את היוד ולכן ארז"ל כשראה את יוסף במצרים הי' קורא ק"ש ומייחד השם לחזור ולזווג מה שהפריד ע"י שליחות יוסף בלא לויה ועכ"ז לא הספיק את זה וחזר ונתגלגל בר"ע וז"ס כל ימי נצטערתי על פסוק זה ואמרתי מתי יבא לידי ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו וזהו אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד פי' ביחד כי חזרת לתקן את היחוד וגרמת את זיווג העליון במיתתך בסוד מ"נ לאו"א יחוד ק"ש. גם זה מהרב זלה"ה:


דע כי משה זכה לבינה הוא זה כי היכל לבנת הספיר נקרא אספקלריא שאינה מאירה ומשם מתנבאים שארי הנביאים אבל מרע"ה נבואתו הי' מהיכל ק"ק דבריאה אשר שם הוא סוד הכח"ב דבריאה והנה ארז"ל שזכה לבינה דהיינו האריך דבריאה הכולל בגויה השאר בסוד קודש הקדשים והנה וידבר אלקים אל משה הוא בסוד הבינה וידבר ה' אל משה הוא בסוד החכמה. ויאמר ה' אל משה הוא בסוד הכתר. אמנם כל המראות היו מתוך הבינה. גם זה מהרב זלה"ה:


אמר ר' אבין בר רב אדא אר"י מנין שהקב"ה מניח תפילין. הם דרש"י ודר"ת ודשימושא רבה והם תמיד נה"י שעל ראש הז"א הנקרא סתם קב"ה והתפילין דרש"י הנה"י דאמא שעל הז"א ותפילין דר"ת הם הנה"י דאבא שעל ראש ז"א ותפילין דשימושא רבה הם הנה"י דאריך שעל ראש הז"א. וע"ש בשער הכללים בע"ח. ג"ז מהרב זלה"ה:


ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. הענין כי בעולם שלאחר המיתה ת"ח עוסקים בתורה ועולין ממדרגה למדרגה ומישיבה לישיבה כי אפילו מרע"ה בכל יום ויום עולה ומשיג יותר כי כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף וז"ס יצא אדם לפעלו ר"ל לעסוק בתורה במה שפעל בעוה"ז כי כשיצא האדם מעוה"ז יוצא תחלה לפעלו ר"ל לעסוק בתורה במה שפעל בעוה"ז ואח"כ לעבודתו שהוא עובד שם וטורח עדי ערב ר"ל שיגמור העוה"ז הדומה לערב כי לעתיד אחר התחיה יהי' להם מנוחה ומלאה הארץ דעה כל אחד לפי מדריגתו. והנה יש תורה באצילות וכן בבי"ע ובסוד עצמו יש בו פרד"ס כי התורה יש בה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת שהם כנגד האיברים והגידים שבאדם וא"כ הוא בכל פרצוף יהי' בו כל התרי"ג מצות והבן זה:


ב"ש אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו. ובה"א כל אדם קורא כדרכו. הנה ארז"ל תפלת ערבית רשות והם כנגד מדת יעקב כי אברהם תיקן תפלת שחרית ויצחק תפלת מנחה ויעקב תיקן תפלת ערבית והנה מאחר שיעקב הוא הבחיר שבאבות למה לא תקנוהו לחובה כמו שאר כל התפלות אלא הכוונה היא מאחר שכבר המטה נתונה בין צפון לדרום שוב אין צריך לקובעה חובה כי כבר היא בחיק דידי' כמ"ש הרשב"י ע"ה לההוא דאתי למתבעי וגו' וזהו מחלוקתם בש"א בערב כל אדם יטו כי היא שולטת בלילה וצריך כל אדם להטות הקריאה אליה לרמוז אל הנוקבא כי כל דברי' של הנקבה הם מיושב ובבוקר שהוא זמן שליטת הזכר צריך לעמוד וזהו שאמר ובבוקר יעמוד. ובה"א כל אדם וגו' כ"א הי' זה לבדו וזה לבדו הי' כסברת ב"ש ומאחר ששניהם הם ביחוד א' אין להראות פירוד אלא שקורא כמו שיזדמן לו בין עומד ובין יושב ובין מהלך לרמז שהם ביחוד א' ואין להראות קיצוץ ופירוד לא במעשה ולא במחשבה והלכה כב"ה כי אין קיצוץ ופירוד בשום צד ואופן. ג"ז מהרב זלה"ה:


נתן עיניו ונעשה גל של עצמות וגו'. כבר ידעת שם אמג"ל שהוא אותיות כד"ט המתחלפות מן לה"י של אלקי"ם כי א"ם אינם נזכרים. והנה אלקים הוא מדת הדין והאש אוכלת הבשר ונשארו עצמות וזהו גל עצמות ובזה השם הכה משה את המצרי תכ"ה למה תכה רעך והם הבחי' העינים של מעלה כי שם זה הוא סוד עייני"ן דלעילא וזהו נתן עיניו בו ונעשה ג"ל של עצמות כנזכר. גם זה מהרב:


יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. הנה כבר ידעת מהתחלקות הה' חסדים כי בוקע מהחזה הז"א השליש החסד אשר בת"ת המכוסה ונחלק לג' שלישים ולקח הכתר דזעיר חצי שליש והנוקבא שליש א' אך בחכמת הנוקבא יש ב' שלישים שלימים ועל שהכתר דזכר לא הי' לו רק חצי שליש והנוקבא שלה שנים שלישים נאמר יציבא בארעא וגיורא הוא החכמה דנוקבא יש ב' שלישים ולכן כפל שמי שמיא. גם זה מהרב זלה"ה:


אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה דע כי לעולם המחשבה היא החכמה הנקרא י"ש כי חכמה הוא יש מאין שהוא הכתר וכנגד בחינה זו שבקדושה יש בסטרא אחרא במנין קר"י גימטריא י"ש אלא שהש' שהוא אות אחת נתחלקה ונעשה ק"ר שהם אותיות שק"ר והיא נהפכת גם למטה ונעשית קר"י ולכן כל צדיק וצדיק השומר אות ברית קודש יש לו לעתיד לבא י"ש עולמות כנגד מה שטהרו מן המחשבה רעה כמנין ויהי ע"ר ר"ע כנגד קר"י וענין ש"י עולמות הם מתחלקים לג' חלקים ק"ג לכל א' מהם בחג"ת. והנה הת"ת הוא מטה כלפי חסד ונעשה שם לב' חלקים ק"ג ק"ג או"ר בגימ' ואותן ק"ג הנשארים בגבורה הוא מנין עג"ל ואל האותן המוציאים שז"ל נאמר פני ה' בעושי רע פנים של זעם בעושי רע כמנין ע"ר ר"ע. להכרית מארץ זכרם שהוא המלכות בחי' הזכר בחי' הדכורא הנותן בנוקבא עליונה וזהו מדה כנגד מדה כמו שהם גרמו להוציא טפה עליונה טפה דדכורא לחוץ ולא לתוך נוקבא כן הבחי' שלהם שניתן מן הזכר אל הנוקבא עליונה יכרת יתעקר משם וזהו עיקור המזל של אדם למעלה מה שיש לו שם במלכות וכדי שיכרת הוא למטה צריך לעקור המזל שלו תחלה כמו שאמר הפסוק יפקוד ה' על צבא מרום במרום תחלה וזהו להכרית מארץ זכרם ר"ל כדי שיכרת הוא מכאן מזאת הארץ למטה צריך תחלה להכרית המזל שלו מארץ העליונה. גם זה מהרב זלה"ה:


המברך צריך שיתן עיניו בכוס. הנה כבר הודעתיך שצריך להחזיק כוס של ברכה כנגד החזה כי הכוס של ברכה היא נקיבה היוצאת מבין חדוי דזעיר והזעיר יש בו שם מ"ה דאלפין והאחוריים שלה הם ק"ל כי מן האחוריים יוצאת רחל ולכן צריך ליתן עיניו בו כי ק"ל גימ' עי"ן. ג"ז מהרב זלה"ה:


אשתו כגופו דמיא. כי כבר ידעת כי הנוקבא לית לה מגרמה כלום וכל אורותיה הם בוקעים מגוף הזעיר ונותנין אליה ונמצא שהיא כגופו שהרי זולת גופו אין לה כלום וזהו שארז"ל אשתו כגופו דמיא והבן. גם זה מהרב:



Jewish TOP 20 Rambler's Top100
Send mail to [email protected] with questions or comments about this web site. 
Last modified: 02 января 2003