Хасидус по-русски
Библиотека

כרומחא, לעורר עלייהו קול תרועת מלחמה, ודא שופ"ר הול"ך, פס"ק דא שברים דעביד לון פסקות וקטרין (נ"א וקרטין או וקרעין), ודא מכת חרב והרג ואבדן, מק"ף תרועה דא חנק, ודא איהו הולך וחזק מאד, מאד דא מות דאתתקף עלייהו, כגוונא דמתן תורה:


ועוד אזל"א גרי"ש, שכינתא אמרת לקודשא בריך הוא, גרש האמה הזאת ואת בנה אלין ערב רב, דגרשוני מהסתפח בנחלת ה', גרש לון מן עלמא דין ומעלמא דאתי, דלא יהא לון חולקא עם ישראל, שופ"ר הול"ך, רבי"ע, שנ"י גרישי"ן, שלשל"ת, בההוא זמנא נטל קודשא בריך הוא רומ"ח, דאיהי רמ"ח תיבין דאית בקריאת שמע ושית תיבין דיחודא, ובה וידקר את שניהם, דכר ונוקבא, דא סמא"ל ונחש, ורבי"ע דיוקנא דומיא דרומ"ח:


שנ"י גרישי"ן, תריך לון קודשא בריך הוא מן שמיא וארעא, בההוא זמנא שקר הסוס לתשועה וכו', דקודשא בריך הוא רדיף אבתרייהו, ונטיל לון בשלשל"ת על צואריהון, ולבתר קטיל לון ברומחא דאיהו רבי"ע, בקדמיתא תריך לון, ולבתר רדיף אבתרייהו ותפיס לון, ולבתר קטיל לון:


ורבי"ע, ושנ"י גרישי"ן, ושלשל"ת, אינון תקיע"ה שברי"ם תרוע"ה, שברי"ם שבר תשבר מצבותיהם, אלין דאתמר בהון ויבאו בני האלקים להתיצב על ה', בדינא על שכינתא וישראל, דאתמר ביה ויבא גם השטן בתוכם, דא סמא"ל דאתא לקטרג על בנוי דישראל, ולדון לשכינתא, וכיון דהוא בעי דינא על שכינתא ובנוי, כאלו קיימין עליה, תרוע"ה בה תרועם בשבט ברזל, תקיע"ה והוקע אותם לה' נגד השמש, ושופר איהו קלא, מניה נפיק קלא בתקיעה שברים תרועה, תקיעה מן מוחא, שברים מלבא, כמה דאת אמר לב נשבר ונדכה וגומר, דא איהו זבחי אלקי"ם רוח נשברה, קלא בתרועה מכנפי ריאה, וכלהו אתכלילו בקנה וריאה, ואתעבידו קול, ובפומא דבור:


ועוד נשמתא ורוחא ונפשא דבר נש, אינון תקיעה תרועה שברים, נפשא בלבא ודא שברים, כמה דאת אמר לב נשבר ונדכה, נשמתא במוחא ודא תקיעה, רוחא בכנפי ריאה, דנשיב על לבא דאיהו נור דליק, ואם לאו הוה דליק כל גופא, ורזא דמלה כנפי יונה נחפה בכסף וגומר, ורוחא כליל מאשא ומיא, ובגין דא איהו תרועה, ועליה אתמר אשרי העם יודעי תרועה, בגין דנשמתא איהי נשמת חיים, בינה דנטלה מחכמה, נפש מלכות תבונה, רוח תפארת, ואיהו דעת כליל תרוייהו, עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו:


ומבינה נביאים, ואינון נצח והוד, וממלכות כתובים ואינון חסד וגבורה, תפארת תורה כליל כלהו, וכלא על עמודא חד קיימא ודא צדיק יסוד עולם:


כבד וטחול דא סמא"ל ונח"ש, כבד אשא סומקא, מרה אשא ירוקא, טחול אשא אוכמא, יותרת כלילא דכלהו, כבד וטחול סמא"ל ונחש, כבד אל אחר, מרה סם מות דיליה, טחול נחש נוקבא דיליה, חלב טמא, ומרה איהו חרבא דמלאך המות, כמה דאת אמר ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, ובאורייתא דאיהי סם חיים איהו טמא אתעברא מן עלמא, (כבד וטחול דא סמא"ל ונחש, דאינהו אל אחר), וכבד דהוא אל אחר בתרועה דאיהו רוחא מתעברא מן עלמא, טחול דהוא נחש בשברים דאיהו נפש מתעברא מן עלמא, מרה דהוא סם המות בתקיעה מתעברא מן עלמא:


זכאה איהו דכליל נשמתא ורוחא עם נפשא בקלא דאורייתא, דבאורייתא אתתקפון, דכל מאן דלא אתעסק באורייתא חליש נשמתיה רוחיה ונפשיה עילא ותתא, ויותרת הכבד איהו זונה, שיורין איהו לכל אלקים אחרים מתתקפא, ואמאי אתקריאת יותרת הכבד, אלא בתר דעביד נאופא עם כלהו, יהיבת שיורין לבעלה, ועלה אתמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, דאיהי אתחממת מכבד, וטחול: