Хасидус по-русски
Библиотека

בעלה, אתמר בה ישחרונני ואז ימצאונני, אבל בליליא דאיהי גלותא, דאיהי לבר מבעלה, ואיהי רשות בפני עצמה, אתמר בה אל תתודע לרשות, ובגין דא אמר דוד אם אתן שנת לעיני וגומר עד אמצא מקום לה':


עד כאן רזא דקמ"ץ, דאיהו רזא דמחשבה עלאה ותתאה (נ"א עילא ותתא), דאיהי נקודה ברשות בעלה דאיהו ו' רקיע, ופת"ח בלא נקודה רשו בפני עצמו, ונקודה בלא פת"ח רשו בפני עצמה, דכמה דאתוון אינון דכר ונוקבא, הכי נקודין אינון דכר ונוקבא, אבל אתוון אינהו לגבי נקודי כגון גופא לגבי רוחא, וכן נקודה בו', כגון חל"ם או חיר"ק או שור"ק, חל"ם לעילא מן ו' אתעביד ז', חיר"ק לתתא אתעביד זנב גימ"ל, שור"ק באמצעיתא קוצא דאת ד' קוצא באמצעיתא, וכלא חד, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי"ם:


שב"א מאן איהו, כאשר יהיה האופן בתוך האופן, ואינון את המאור הגדול ואת המאור הקטן, ואינון גוף וברית, ולקבלייהו חמה ולבנה, דאינון לקבל אימא עלאה ותתאה:


והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, דא נקודה דתחות סגו"ל נקודה דלתתא, אצל החיות דאינון צר"י, את שני המאורות הגדולים:


וכן איהו בתוך האופנים שור"ק, אופן חד לעילא ואופן חד לתתא, ואיהו עמודא דאמצעיתא בינייהו, והנה אופן אחד בארץ דא חיר"ק דאיהו לתתא, כל ניצוץ איהו י', וכל רקיע ו':


ידוד (שב"א חל"ם קמ"ץ), שב"א איהו דינא, קמ"ץ רחמי, שמאלא וימינא, דמתמן אורייתא אתייהיב דאיהו עמודא דאמצעיתא, ובזמנא דאינון שב"א קמ"ץ חל"ם, איהו רמוז כי בי חש"ק ואפלטהו, רק באבותיך חשק ה':


מסטרא דא' דאיהו רזא יו"י דסליק יקו"ק, הוה קודשא בריך הוא הוא ושמיה לחוד בכתרא, קדם דאתברי עלמא, עד דסליק במחשבתיה למברי אדם, דאיהי י' ברישא דא', תגא לעילא, ולתתא נקודה, ובנקודי דאתוון אשתמודעאן כל ספירן, דתשע נקודי אינון, ובהון י"ד ניצוצין, ועלייהו אתמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה, ואינון לקבל פרקין דחמש אצבעאן דאינון י"ד, ותרין רקיעין תמן, חד מן קמ"ץ וחד מן פת"ח, לקבל תרין קני דדרועי, וכל ניצוץ איהו פרק, ואיהו מדה, ורקיע אמה, וקנה, וקו המדה:


טעמי אינון מן כתרא, ואינון ברישא דעמודא דאמצעיתא, נקודין מן מוחא, ואינון ברכאן על רישא דצדיק, כמה דאת אמר ברכות לראש צדיק, ואינון תלת טיפין דאתמשכו מן מוחא לגבי ברית מילה, אתוון מסטרא דאימא עלאה, וכלהו אתכלילן במלכותא, ונקודי לאתוון כנשמתא לגופא, דגופא איהו כסוס לרוכב, ואתוון אינון פתיחין לנקודי לקבלא לון, ועלייהו אתמר וכנפיהם פרודות מלמעלה, לקבלא עלייהו נקודי, ונקודי בכל אתר בת קול:


טעמי אינון מאני קרבא, רפ"ה איהו לעילא מאתוון, ועלייהו אתמר ודמות על ראשי החיה רקיע, כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלא, נטוי דא איהו רפ"ה, נטוי על ראשי חיוון, דאינון (יקו"ק ארבע) אתוון ודאי, דג"ש איהו מלגאו דאתוון, כגוונא דא יקו"ק, רפ"ה מלבר כגוונא דא יקו"ק, ואינון כמתג ורסן לאותיות, ובהון והחיות רצוא ושוב, רצוא בדג"ש, ושוב ברפ"ה: