Хасидус по-русски
Библиотека

ממשכא דיליה, לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב הדא הוא דכתיב וינח בגדו אצלה, משכא דיצר הרע, ודא בגדו דחויא עבודה זרה, כד איהו קא אתיא לאתחברא עם צדיקיא ואמרה שכבה עמי חצופה זונה, אתמר באות ברית וינס ויצא החוצה):


אמרו ליה מאן אנת, אמר לון אנא איהו ברא דנונא חדא, דשט בימא רברבא, ובלע כל נונין דימא ואפיק להון חיים לבר, ולזמנין איהו נפיק ביבשתא, לקיימא ביה וידגו לרוב בקרב הארץ, תווהו, אמרו ליה, בתר דלית רעותך לגלאה מאן אנת וברא דמאן אנת, מאן איהו (נ"א מאי איהו) אתר דדוכתך, אמר לון אתר דדוכתי איהו מגדלא חדא דפרח באוירא, תווהו:


אמרו ליה לא תימא לן מידי (ס"א מלי), מאי איהו אבוך, אמר לון אבא דילי איהו חד נונא רברבא, דכד צחי, אפתח פומיה ובלע מיא דימא, ועד שבעין (ס"א שבעה) שנין לא הדר ימא לתוקפיה, ורזא דמלה (איוב מ') יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, ואיהו בלע כל כך מן ימא, ואתון לא אשתאבתון מניה אלא כד חד, דאיהו כ"ד ספרי דאורייתא, איך לא אשתמודעתון ביה:


בההוא זמנא אדכר רבי אלעזר ואמר ודאי אנת איהו ברא דרב המנונא סבא, חדו ביה, ואמרו בודאי אי אנת הוית בהאי עלמא, הוינן קא נחתין מסוסוון דילן, והוינן אנן מחמרין בתר בעירך:


אמר לון, ההוא חויא דאתון מגיחין קרבא ביה איך אשתזבתון מניה, דאיהו בלע וקטיל, ולא עוד אלא דאיהו קטיל לאדם קדמאה, ולכל דרין דקא אתיין אבתריה, וברתא איהי על מגדלא דפרח באוירא, ומכריזין בכל יומא ברקיעא, דכל מאן דקטיל להאי חויא, דיהבין ליה לאנתו בת מלך פנימאה ממשבצות זהב לבושה, והאי זהב איהו ז' ימי בראשית, ה' חמש אור, ב' איהי ב' מן בראשית, עלה אתמר יפה כלבנה, תורה שבעל פה קראן לה במתיבתא:


ובגין דא כרוזא כריז, כמה גברין, כמה מארי תריסין, אתכנשו בבי מדרשא, לאגחא קרבא עם חויא בגינה, וכמה תריסין אתעבידו פסקות בגינה דברתא דמלכא, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, לית בהון דקטיל לחויא, עד דייתי ההוא דאתמר ביה ויפן כה וכה ויך את המצרי, ובגין דא אתמר עד כי יבא שיל"ה, שיל"ה מש"ה, דאיהי מורשה דיליה, ובגין דא בגיניה אתמר ביה עד כי יבא שיל"ה, דיליה (נ"א דילה) ודאי, איהו קטיל לחוייא:


ול"ו יקה"ת עמי"ם, בגין דאיהו בן יצהר בן קה"ת בן עמרם, בן עמא רמא, דאתמר ביה ובני רחביה רבו למעלה, וקטיל לחויא, וחיליה בימא וביבשתא וברקיעא, וכמה מארי קרבין אגחו עמיה קרבא על ימא, כמה דאת אמר שם אניות יהלכון בימא דאורייתא, דאינון אניות עיינין דמסתכלין באורייתא, וכמה אניות מנייהו אתברו ונפלו בימא:


עד דייתי מורשה דילה, וקרע ימא דאורייתא, וסוס ורוכבו רמה בים, דאיהו חויא ובת זוגיה, דאיהי סוסיא דיליה, ואיהו אעבר עלה לישראל דלא טבעין בה, הדא הוא דכתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים:


בקדמיתא בימא בההוא חמר, בפורקנא בתרייתא כלא בימא דאורייתא, מטה דיליה דקרע ביה ימא דא קולמוס, בגין דעליה אתגליא זרוע ה', דאתמר ביה וזרוע ה' על מי נגלתה:


בההוא זמנא דאתעבר ההוא חויא בישא מן ימא, שליט חויא קדישא, ובההוא זמנא (שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות), אזלין אניות בהבטחה בימא דלא טבעין, דהא רוח סערה אתעבר שלטנותיה מן ימא דאורייתא, ובההוא זמנא שם רמש ואין מספר וגומר, שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו, ויהי חדי עמהון, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה וגומר, לחולה כתיב, וכלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו, (דאינון עתותי דאוריתא כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה קבעת עתים לתורה) דאיהו עתו דצדיק, תתן להם ילקוטון דא מנא, דאתמר ביה (שמות ט"ז) ששת ימים תלקטוהו וגומר, מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו כליל שית סטרין, לויתן לעילא דא צדיק, דאיהו כדג: