Хасидус по-русски
Библиотека

כמה דאוקמוהו מארי מתניתין, ואהבת את ה' וגומר, בההוא דאיהו חביב עלך, בההוא זמנא כמה חיוון פתחין ידייהו, דאתמר בהון וידי אדם מתחת כנפיהם, יהבי דורונא לנשמתא דההוא בר נש, מכמה מתנן טבין, מכמה דרגין דנבואה, ועל כלהו יהיבת ליה שכינתא מתנן, דאתמר בה ישמח משה במתנת חלקו, בגין דמתת אלקי"ם היא, וההוא דאתמר ביה פותח את ידיך וכו', יהיב ליה כמה מתנן טבין, ופרנסה לנשמתיה ולגופיה, וכלהו דעאלין, כד נפקין מבי מלכא, יהבין תלת פסיען לאחורא, דלא חזרין כתפייהו לגבי קודשא בריך הוא, דלית דורונא חביבא קדם קודשא בריך הוא כדורונא דשכינתא:


זכאין אינון דרועין דסלקין לה לגביה, תפילין על ידייהו ועל רישייהו, זכאין אינון רגלין וגופא וידין וכל אבר ואבר, דביה סליק דורונא לקודשא בריך הוא, דלית דורונא חביבא קדם קודשא בריך הוא כדורונא דשכינתא, זכאה איהו אבר דעביד ביה מצוה לקודשא בריך הוא, דבגינה נחית קודשא בריך הוא לשריא בכל אבר דיליה, ועל האי בר נש מכריזין לעילא, הבו יקר לדיוקנא דמלכא, (כאן חסר והוא בתיקונים זהר חדש דף כה ע"ג):


בריש הורמנו דמלכא, בוצינא דקרדינותא, לא חוור ולא סומק ולא ירוק ולא אוכם כלל, והאי בוצינא איהי קו המדה, דאיהו אתלבש באוירא, וכד איהי באוירא איהי סתימא ולא אתחזיא כלל, וכד אתפשטת לאתגליא, נפיק מהאי אוירא נקודה חדא, ומה דאשתאר איהו אור, והאי איהו אור קדמאה דעובדא דבראשית, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי"ם יהי אור, יהי י' אויר, ורזא דא לחכימי לבא אתמסר:


והאי נקודה בתר דאתפשט מהאי אור, אתלבשת בגוונין ארבע, בהיכלא עלאה, ומאי איהי (נ"א ניהי) ב' ועלה אתמר בחכמה יבנה בית, ורזא דהאי נקודה איהי מדיד חמש גוונין, ועלייהו אתמר מי מדד בשעלו מים ודא א, ושמים בזרת תכן ודא א', וכל בשליש עפר הארץ ודא א', ושקל בפלס הרים ודא א, וגבעות במאזנים ודא א, דא סליק באוירא, ודא אזיל לצפונא, ודא לדרומא, הדא הוא דכתיב הולך אל דרום וסובב אל צפון, תרין אחרנין סובב סובב לגבי מזרח ומערב, דאינון כלהו נקודי כגלי ימא, דא סליק ודא נחית:


ואינון כחוטא חוורא דעינא, דאיהו אסחר עינא, וכחוטא ירוקא ואוכמא וסומקא ותכלא, אלין גלגלין כלהו סחרין לההוא נקודה, ואיהי מדה לכלהו, איהי בארבע, וסלקא בעשר, ורזא דמלה יקו"ק יו"ד ק"א וא"ו ק"א, אלין אינון ארבע גוונין דסלקין בעשר, ואינון כלהו להביות אשיות, ועליהון אתמר כי ה' אלקיך אש אכלה הוא, שבע אינון מהאי עשר, ואינון לקבל שבעה רקיעין, ואינון שבע ספיראן, ובין כל חד וחד חמש מאה שנין, והכי פותיא דכל רקיעא ורקיעא חמש מאה שנין עד דסלקין כלא למדה ידיעא דאיהי נקודה חדא, לחושבן ידיעא, והכי איהו רזא דחושבנא כגוונא דא ם' תשע נקודין אינון לכל סטר, דאתכלילן בנקודה דחלל דילה, ובגינה אתמר מחלליה מות יומת וכו':


קם ההוא סבא ואמר ליה, רבי רבי באומאה עלך בהאי נקודה טמירא עלאה, נחית (נ"א חות) הכא לגלאה רזא טמירא, ולא ליקרא דילי עבידנא, אלא ליקרא דשכינתא, לאחזאה יקרא דהאי נקודא טמירא גניזא, דאתמר בה ונעלמה מעיני כל חי, ועלה אתמר נתיב לא ידעו עיט וגומר, אדהכי הא רבי סליק לעילא באוירא, לנטלא רשו מההיא נקודה דאיהי גניזא תמן, והא קא נחית בעמודא דאשא דאיהי הבל דפומא, דביה: