Хасидус по-русски
Библиотека

ארבע קדושות דאומר בר נש בכל יומא, ועוד עמוד על רגלך בקדמאין, ומה שאלתך עד חצי המלכות באמצעיות, ותעש בבתראין, דתמן איהו בר נש כעבד המקבל פרס מרבו והולך לו, אלין נפקין דיהיב לון מלכא בעותהון, הא אחרנין קא דפקי לתרעא, מארי דברית מילה, ואמרי אדנ"י שפתי תפתח:


זכאין אינון ישראל דאינון רגלין דשכינתא, דקמת עלייהו בצלותא בעמידה, דאיהי ודאי עלייהו תפלה מעומד, וקמת עלייהו בגלותא, ובמאי קמת עלייהו, בגין דנחתין לגבה יקו"ק, דעליה אתמר כל הזוקף זוקף בשם, דביה צריך בר נש לזקפא לשכינתא, ואלין דלא זקפין לה בשם יקו"ק בצלותהון, או בפקודין דאורייתא (נ"א דלהון), איהי צווחת עלייהו, נתנני ה' בידי לא אוכל קום, דסמיכו דילה איהו בתרין דרועין דאינון חסד וגבורה, ועמידה דילה בתרין שוקין דאינון נצח והוד, וזקיפו דילה בגופא דאיהו עמודא דאמצעיתא, יקו"ק שמיה, ובגין דא כל הזוקף זוקף בשם, ויחודא דילה בצדיק, ובגין דא באלין דלא יכילת למיקם בהון בצלותא, ולית לה סמיכו ולא זקיפו בהון בגלותא, אתעציבת בהון, ורזא דמלה בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו, ובגיניה ויתעצב אל לבו, (ואמאי אל לבו, אם דא בן כסיל איהו תוגת אמו), ואמאי כולי האי לאמיה ולא לאבוהי:


אלא דא רזא עלאה איהו, פקודין דעשה אינון מימינא דתמן חכמה, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין הרוצה להחכים ידרים, ופקודין דלא תעשה אינון משמאלא דתמן אימא עלאה, דבהון אדנ"י ש'מעה אדנ"י ס'לחה אדנ"י ה'קשיבה ועשה אל תאחר, ביום הכפורים, וכד לא חזרין בתיובתא אינון דעברין על לא תעשה דאינון משמאלא, אתמר עלייהו ובן כסיל תוגת אמו, בגין דתמן אימא לשמאלא, ולבא איהו לשמאלא, (ורזא דמלה) ובגין דא ויתעצב אל לבו:


ותרין הויו"ת אינון לימינא ולשמאלא, כגוונא דא יקק"ו יוק"ק, י' לימינא וביה ה' בחכמה יסד ארץ, אב עם ברתא, ה' עלאה עם ברא דאיהו ו', תפלין על רישיה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ב) ובזרוע עוזו אלו תפלין דרישא, דבכל אתר דאת ה' על ו' איהי אימא:


ודא רזא דקרבן עולה ויורד, דסליק ה' לגבי י', ונחית ה' לגבי ו', ואם לאו האי הוי"ה יקק"ו, דאתרמיז בהאי קרא (ירמיה ט') כי אם בזאת י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע אותי, לא הוו ידעין בני נשא קרבן עולה ויורד, (דכד לא הוה בר נש קריב את ה' עם י', ה' עם ו', ומאן עולה ויורד, מאן הוה ידע מאי ניהי ה' דאיהי ברתא (נ"א אימא), דאית ליה לסלקא לה לגבי אבא, וה' דאיהי אימא לנחתא לה לגבי ברא) (נ"א וכד חזא בר נש דאת ה' איהי עם י', וה' עם ו', מאי עולה ויורד, מאן הוה ידע מאי ניהי ה' דאיהי אימא, דאית לה לסלקא לה לגבי אבא, או ה' דאיהי ברתא לנחתא לה לגבי ברא), אלא בגין האי הוי"ה דאיהי יקק"ו, דה' דאיהי על ו' איהי אימא עלאה, ובה אשתמע ה' תתאה דאיהי תחות י' דאיהי ברתא, ודא רזא דקרבנא, דצריך לסלקא ה' לגבי י', ולנחתא ה' לגבי ו':


יוק"ק י' איהי לימינא חכמה, ו' תורה שבכתב, מימינו אש דת למו, והאי איהו דאמרין מוח הבן דאתמשך ממוח האב, ה' עלאה לשמאלא, ומתמן אתייהיבת אורייתא שבעל פה, דאיהי ה' תתאה:


זכאין אינון ישראל דידעין רזין עלאין בהויו"ת, דבהון סלקין צלותין בהבלים דפומהון, ונחתין אינון חיילין בהון כדקא יאות, דכד בר נש סליק שכינתיה בצלותיה, קודשא בריך הוא נחית עליה, הדא הוא דכתיב (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, זכאין אינון ישראל דאינון רגלין לשכינתא, למיקם עמה בין בריוח בין בעאקו, דכד אינון בדינא: