Хасидус по-русски
Библиотека

זמנא, וידי אדם נפקין, דאינון גדולה גבורה, ומקבלין דורונא דילהון, הדא הוא דכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם, מאי אדם, ההוא דאתמר ביה כתפארת אדם, ומקבלין מנייהו דורונא ויהבין ליה למלכא, ואם דורונא לאו איהו כדקא יאות, לכלבא אתמסר, ודחיין שאלתוי (ס"א לון) לבר, דאית דלא פתחין לון תרעין, ואתמר בהון בחוץ תעמד, וממלל מלכא בהון מלבר, ויהיב לון שאלתוי מלבר, ואזלין לון:


דלאו כלהו עאלין לבי מלכא, אלא אלין מארי דביתא, דאתמר בהון ילדים אשר אין בהם כל מום, לא בצלותהון, ולא בנשמתהון, וטובי מראה בכל עובדיהון, ומשכילים בכל חכמה, ושפירן למחזי, דעלייהו אתמר הראיני את מראיך השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראך נאוה, ויודעי דעת ומביני מדע, דידעין בחכמה ובתבונה ודעת, דאין דורשין במעשה בראשית, אלא אם הוא חכם בחכמה ומבין בבינה ויודע בדעת, ואשר כח בהם, דא שכינתא עלאה, דאיהי כ"ח אתוון דעובדא דבראשית, לעמוד בכלהו בעמידה דצלותא, אלין יעלון להיכלא דמלכא, דאינון צדיקים גמורים:


בינוניים יהיב לון שאלתין דילהון מלבר, ולא עאלין לגאו, רשיעיא אדחיין מתמן, ולא יהיב לון שאלתין דילהון, אלא עלייהו אתמר מי בקש זאת מידכם רמס חצרי, ואלין אינון רשיעיא, דהוו מבזין למלכא בצלותהון, דמנחן למשמע צלותא, ופסקין לה על שיחה בטלה:


אלין נפקין, הא אחרנין עאלין, אינון מארי דצוואר, דהוו מברכין לקודשא בריך הוא על מאכלין ומשתיין דקרבנין, דאמרין בכל יומא צו את בני ישראל, ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי, דהוו מקרבין לקודשא בריך הוא ושכינתיה, בכמה קרבנין דצלותין, ואלין אינון דמהניין בענג שבת, ומברכין לקודשא בריך הוא קודשא בריך הוא, יהיב לון שאלתין דילהון, ולאחרנין דהוו אכלין בלא צלותא אתדחיין מתמן, ויהבין לון בידא דכמה מלאכי חבלה דאינון מזיקין:


הא אלין נפקין, הא מארי דקלין ודבורין בזמירות ותושבחות והודאות דצלותא דפקין, ומארי דקלין דקראן לקודשא בריך הוא בקריאת שמע, שמע ישראל תרין זמנין ביומא ערב ובקר:


אדהכי הא מארי דרגלין קא דפקין לפתחא, מארי דעמידה דצלותא, דאתמר בהון ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, המלך סתם דא קודשא בריך הוא, היכל המלך דא אדנ"י, דאתמר ביה אדנ"י שפתי תפתח, אדנ"י סליק לחושבן היכל, ואתמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ:


זכאה איהו מאן דזכי לאעלאה להיכליה דקודשא בריך הוא, למחזי למלכא ומטרוניתא, זכאה פומא (דאיהי היכל יקו"ק), דשריא ביה צלותא דאיהי אדנ"י, דאמרין לה אדנ"י שפתי תפתח, וזכאין שפוון דאינון תרעין דהיכלא, כגוונא דאלין דאתמר בהון פתחו לי שערי צדק, דכד פומיה פתח בצלותא בשכינתא, וה' יענה מיד, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ח) אז תקרא וה' יענה, א"ז תמניא אתוון יקו"ק אקי"ק, וה' יענה הוא ובית דינו, ודא יקו"ק אדנ"י יאקדונק"י, לקבל תמניא אתוון, אלין אינון (אתוון) (ס"א חיוון) דחשמ"ל, דאינון חיוון דאשא, פעם חשות ופעם ממללות, בצלותא מיושב ממללות, בצלותא דמעומד חשות, (נ"א כן שייך וכד בר נש מצלי שבדף לד):


ותא חזי, אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינתא, או בכל פקודא ופקודא דעביד (נ"א ות"ח בצלותא דסליקת שכינתא או בכל פקודא דסליקת שכינתא), מיד דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא, נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד, מיד דקרא לה לתרעא, אם שכינתא סליקת תמן, יקו"ק יענה מיד, ולא אמתין לעבד וממנא דאפתח ליה, אלא איהו ממש אפתח ליה, מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה כחתן לגבי כלה, ואם שכינתא לא סליקת בההוא צלותא או פקודא, לא חשיב ליה קודשא בריך הוא למפתח ליה היכליה, ואפילו על ידי שלוחא: