Хасидус по-русски
Библиотека

וצריך לסדרא בהון בהקפה, כגוונא דמזבח, ולמאן לגן, דאתנטעו אלין נטיעין ביה, ורזא דמלה נקבה תסובב גבר, נקבה נ' מן גן, גבר ג' מן גן, ג"ן הוא כליל תלת וחמשין סדרין דאורייתא דבכתב, ושבע יומין דסוכות, הא שתין לקבל שתין מסכתות:


שמיני עצרת חג בפני עצמו, ביה נביעו דאורייתא, לאשקאה אילנא, דאיהו נטוע בגן, ושרשוי וענפוי איהו כגוונא דחוג הארץ, דכל חגין מתחגגין בה:


תשיעאה ברנה ודא איהו רננו צדיקים בה', ודא דרגא דצדיק ח"י עלמין, מתמן רנה, וביה פורקנא, הדא הוא דכתיב צמח צדיק, ומתחתיו יצמח, מתחתיו ודאי, ההיא דאיהי עשירית לכלא, וצדיק נטיל משמאלא, ועמודא דאמצעיתא מימינא, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו (אל"ף ק"א יו"ד ק"א יו"ד ק"א וא"ו ק"א יו"ד ק"י וי"ו ק"י יו"ד ק"י וא"ו ק"י אל"ף ק"א וא"ו ק"א יו"ד ק"ק ו"ו ק"ק אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד):


(חסר כאן והוא בתיקונים מזהר חדש):


בההוא זמנא דיהון תרין שמהן כחדא, אתערא ברתא דמלכא, בשיר השירים ומשלי וקהלת, דאינון שלשת אלפים משל, תלת יודי"ן, דאינון תלת טפין דמוחא, דנחתין מן י' (נ"א ו'), ולאן אתמשכו לגבי צדיק, דאיהו קשת, ומה דהוה קטן אתעביד גדול, ורזא דמלה שופר הולך פזר גדול, מתי יהא זריק חץ בדיוקנא דא:


פתח רבי שמעון ואמר, עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני קרבא לגבי חויא, דאיהו מקננא בטורין רברבין, ואיהו קטיל לאדם קדמאה, ולכל דרין דהוו אבתריה, ובגין דא כרוזא נפיק בכל יומא, מאן דקטיל ההוא חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין, יהבין ליה ברתא דמלכא, דאיהי צלותא, דיתיב על מגדלא, דאתמר בה מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב:


אדהכי הא רעיא מהימנא קא אתי, בכמה עאנין ותורין ואמרין, וחוטרא בידיה, סליק עיניה למגדלא, ואתא חד בר נש עולימא צדיק שמיה, דהוה יתיב על מגדלא, קשתא בידוי, והוה זריק חצים לגבי חויא, ודא איהו פזר גדול, וחויא לא הוה חשיב לון:


וקשתא איהו לישנא דפומא, אגוזא דקשתא פומא, חוט השני (דא שפה) (נ"א דשפה) חוט של קשת (נ"א חסד), דביה הוה צדיק זריק חצין, דאינון מלולין דצלותא, לגבי חויא, וחויא לא הוה חשיב לון, ולאו בגין חלישו דצדיק ח"י עלמין, אלא בגין חלישו דההוא דזריק לון דאיהו צדיק דלתתא מניה (נ"א צדיק בר מיניה), כד לאו איהו שלים, ובגין דא לא חשיב לון:


עד דאתא רעיא מהימנא, ונטיל חץ חד וזריק לגביה, דא בתר דא בצלותיה, (הה"ד) עד יפלח חץ כבדו דחויא, דאיהו סמא"ל אל אחר, דתמן יסודיה ועקריה, ובגין דא הכבד כועס, במאי כועס במרה, דאיהי דבוקה ביה, ודא סם המות נוקבא דיליה, זנבא דיליה יותרת הכבד, יותרת אתקריאת, דבתר דעבידת נאופין יהיבת שיורין לבעלה, וזנבא איהי שפחה (נ"א שליחא) דיליה, במרה כעיס, ובזנבא קטיל, מרה איהי פרצוף דיליה, יותרת זנב דיליה, כגוונא דאדם, דעביד ליה פרצוף ולבתר זנב, דהאי אדם רע אתקרי, ודא כגוונא דדא, דא אדם (הראשון) דאתנטיל מאילנא דחיי, ודא אדם דאתנטיל מאילנא דמותא:


לבתר דיפלח חץ כבדו, זרע יורה כחץ לגבי כלה, יו"ד זרע דאתמשך מניה ודא ז', ואתמר בה לשלח לי למטרה, ודא בית עין, בית קבול לזרע דאיהו ז' ודאי, מאי מטרה, דא ירח בן יומו, סיהרא קדישא, מטרה איהי ודאי לבת עין, נקודה זעירא (ס"א נהורא זעירא) מלגיו, לגבה הוא שלח חצים ברחימו דעיינין, מטרה ודאי שכינתא, דאיהי אגינת על ישראל מחויא בישא סמא"ל, ולמאן: