Хасидус по-русски
Библиотека

דיפדון לון בגינה מן גלותא, אלא זאת, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ"ז) ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם וכו', ונביא אמר בגינה כד חזא בנבואתא דוחקא דישראל תקיפא, אמר זאת אשיב אל לבי וכו', וזאת ליהודה ויאמר:


איהי מרגלית כלילא מכל גוונין נהירין, דאינון נהירין מגרמיה, וסגולה דיליה בכל נקודין דאתוון וטעמי, בכל שם ושם, מסטרא דחל"ם, איהי סגולתא:


חלם מלא בוא"ו, סליק באתווי אקי"ק, ותלת ניצוצין י'י'י' כחושבן יקו"ק, דאיהי כ"ו וארבע אתוון סליק לחושבן יקו"ק אקי"ק נ"א, ברזא יקו"ק די'י'י', וסגולה דיליה א"ל נא רפא נ"א לה, אנא ה' הושיעה נ"א, אקי"ק כ"א, כ' כתר, א' אין סוף, אין קדוש כה' וגומר:


וחול"ם סגולתיה לחלמא, דביה אתמר ויחלום והנה סלם מצב ארצה וכו', ועוד חול"ם מוחל עונות ישראל, חלם חסר איהו ה"י מן אלקי"ם, תלת ניצוצות ל' מן אלקי"ם, אשתאר א"ם, דאתמר בה כי אם לבינה תקרא, ולאו צריך לארכא בנקודי, דהא אתאמרו:


דבר אחר והמשכילים, אלין דידעי בפקודא חמישאה במלת בראשית, יר"א שב"ת, אזהרה דיליה דלא לחללא ברתא דמלכא בט"ל מלאכות, דאינון ארבעים מלאכות חסר א', לקבל ארבעים מלקיות חסר חד, רצועה לאלקאה איהי שפחה בישא, שעטנז, כלילא משור וחמור, דאמר יעקב ויהי לי שור וחמור, על כל דבר פשע על שור על חמור, דאין מלקין בשבת, דלא שלטא שפחה בישא על עלמא, ווי ליה למאן דאשליט לה על עלמא:


ובגין דא את שבתותי תשמרו, דא בת יחידה, דאיהי שמירה אחת לשבתות הרבה, בה תליין כל שמירתן דעשר ספירות, דאתקריאו שבתות הרבה, ושמרו בני ישראל את השבת, דא בת יחידה, דאיהי שמירה לישראל בכל שבת ושבת, ומאן דמחלל לה לאו איהו נטיר מקודשא בריך הוא, ולא עוד אלא דאתמר בה מחלליה מות יומת, מאן דאעיל ברשות דילה שפחה חללה זונה, דרשות דילה איהו תחום שבת, כגוונא דתחום וגבול דימא, דאתמר שמתי חול גבול לים, ומאי ניהו והיה מספר בני ישראל כחול הים, ולית ים אלא אורייתא, (ושבת שקילא לכל אורייתא):


מאן דאעבר עלה כאלו חזר עלמא לתהו ובהו, ובגין דא קרא סמיך ליה, והארץ היתה תהו ובהו, דאיהו חול לים, כחוליא דשלשלאה לכלבא, מאן דאפיק ליה משלשלאיה, גרים כמה נשוכין דיסורין דנשיך ליה, ובגיניה אמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ודא סמא"ל, דאיהו תפיס בקולר, מסטרא דאלין דקשרין ליה באות דתפלין, ורצועה בקשר על דרועיה, וקשור בתרין רצועין על קרנוי, דאיהו שור מועד, ואיהו תפיס בקולר דשלשלאה דשבת:


ושכינתא שבת יחידה, איהי רשות דיחודא דעלמא, דאיהו גבהו עשר אתוון דשמא מפרש יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ורחבו ארבעה יקו"ק, ענ"ג שבת בהפוכא נג"ע, מאן דאית ליה ולא מקיים ליה, אתהפך ליה לנג"ע צרעת, שפחה דחריבת ביתיה, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, ודא הוא עניותא, דאיהו באתר דנגע צרעת, חזר בתיובתא וטהרו הכהן, דא מיכא"ל כהן גדול, ממנא תחות יד חסד:


ענ"ג איהו נ"הר יוצא מע"דן להשקות את הג"ן, דאיהו עדון נשמתין, ו' נהר דנפיק מעדן, מבין י"ק, ולית עדן אלא כתר עליון, דאיהו מופלא ומכוסה, ובגין דא אתמר בעדן עין לא ראתה אלקי"ם זולתך, להשקות את הגן דא ה' תתאה:


ארבעים מלקיות חסר חד כחושבן ט"ל, מאן דנטיר לה מנייהו, נחית ט"ל עליה, דאיהו יו"ד ק"א וא"ו, ט"ל להחיות המתים, (הדא הוא דכתיב כי טל אורות טליך, ומיד וארץ רפאים תפיל), ועליה אוקמוהו רבנן דמתניתין, כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו, (וכל מי שאינו עוסק בתורה אין טל תורה מחייהו):