Хасидус по-русски
Библиотека

מט ע"א במאמר וייצר סימן מג ס"א יצר טוב ויצר רע דאיהו חדוה ואייתי לה לגביה ולעילא סטרא דצפון ממש דאיהו חדוה בלא זוהמא דיצה"ר אחיד ביה (נ"א בה) בקדמיתא דכתיב שמאלו תחת לראשי ולבתר וימינו תחבקני ואתייהיבת בין ימינא לשמאלא (נ"א בה) בקדמיתא דכתיב שמאלו תחת לראשי ולבתר וימינו תחבקני ואתייהיבת בין ימינא לשמאלא (נ"א ושמאלא) (לאתזנא) וע"ד וייצר (יי' אלקים שם מלא לגבי תרין סטרין אלין את האדם וכו'):


סימן מד ספר הבהיר שם במאמר ויבן א"ל לכה דודי נצא השדה לכו להקב"ה לטייל ואל אשב תמיד במקום אחד ומאי ל"ב א"ל א"כ בן זומא מבחוץ ואתה עמו ל"ב הוא (והוא) שלשים ושתים והיו סתומים ובהם נברא העולם. ומאי שלשים ושתים א"ל ל"ב נתיבות. משל למלך שהיה יושב בחדרו חדרים ומנין החדרים ל"ב. ולכל אחד מן החדרים יש נתיב נאה למלך זה להכנס (הכל) בחדרו על דרך נתיבות. אמרת לא נאה לו שלא לגלות פניניו ומשכנותיו וגנזיו וחמודותיו. אמרת לא מה עשה נגע בבת וכלל בה כל הנתיבות ומלבושיה והרוצה להכנס (ס"א להסתכל בעיניה) בפנים יסתכל הנה ונשאה למלך גם נתנה לו במתנה ולפעמים קורא אותה באהבתו (בת) אחותי כי ממקום אחד היו ולפעמים קורא אותה בתי כי בתו היא ולפעמים קורא אותה אמי ועו דכי אין דין אם אין חכמה שהרי נאמר ויי' נתן חכמה לשלמה. ואח"כ דן את הדין על מתכונתו דכתיב וישמע כל ישראל את המשפט וגו' כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו וגו' ומה חכמה נתן הקב"ה לשלמה שלמה נשא שמו של הקב"ה כדאמרינן כל שלמה שבשיר השירים קדש לבד מא'. הקב"ה אמר הואיל ושמך כשמי אשיא לך בתי והא נשואה היא א"ל במתנה נתנה לו השם ויי' נתן חכמה לשלמה ולא פירש והיכן פירש להלן כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט (נ"א ומאי משפט אלא כל זמן שאדם עושה משפט חכמת אלקים בקרבו). ומאי לעשות משפט הוי אומר שאותה חכמה שנתנה אלקים ושהיא עמו בחדרו היא בקרבו זאת עוזרתו ומקרבתו ואם לאו מרחקתו ולא עוד אלא מיסרתו דכתיב ויסרתי אתכם אף אני:


תוספתא א"ל ר' אלעי השייך לדף נב ע"ב דרבי שמעון הוה יתיב תמצא בחלק שלישי דף קסב ע"ב והאדם ידע וכו' וכי לא אשתמודע עד מאמר ותוסף ללדת השייך לדף נד ע"א קודם מאמר והאדם ידע וכו' תמצא בתקונים תקון ס"ט מדף קיד ע"ב עד קיז ע"א. מן ותוסף ללדת עם המאמרים הנמשכים אחריו עד מאמר ותוסף וכו' ת"ח הכל איהו הלב בתקון הנ"ל מדף קג ע"א עד קיד ע"ב:


מן ותוסף וכו' ת"ח הכל הנ"ל עם מאמרים אחרים עד זה ספר תולדות אדם שם מדף קיז ע"א עד קיח ע"ב. מן זה ספר הנ"ל עד תיבות בשערא בגוונין דשערא וכו' סוף תקון ע' בהגהה דף קלו ע"ב:


סימן מח בשערא. בגוונין דשערא. באריכו דשערא. בקמיטו דשערא. במצחא קדמיטו דמצחא. באריכא. בפותיא. בשרטוטין. באודנין בשערא דנחית עלייהו או תחותייהו או אבתרייהו דאודנין. באנפין. בעיינין. בגוונין דעיינין. בקריצין דעל עיינין וכל נביאיא לא הוו משיגין לנבואה דאיהי ברתא דמלכא ולא משיגין לה בכל אתר כמו משה. אלא מנהון הוו משיגין לנבואה דאיהי ברתא דמלכא ולא משגין לה בכל אתר כמו משה. אלא מנהון הוו משיגין לה בריש"א מנהון באודני"ן בשמיעה מנהון בעיינין בראיה מנהון בחוטמא בריחא. מנהון באנפין מנהון בדבו"ר מנהון בידי"ן לקבלא דורון. מנהון ברגלין הה"ד בן אדם עמוד על רגליך, אלין דקיימין בצלותא בעמידה ומטרוניתא קמה בגינייהו בגין דאלין דאתקריאו רגלין אינון עבדין בשלש ראשונות ובשלש אחרונות ובאמצעיות דצלותא ובגין דא צריך עבדא למהוי בעמידה קדם מטרוניתא או קדם מלכא ומטרוניתא דתהא יתבא ובזמנא דנפקו ישראל ממצרים כלהו נפקי רגלין וכמה דאת אמר כשש מאות אלף רגלי וכלהו הוו עבדין כד"א כי לי בני ישראל עבדים מיד דאתא משה קרא לון בנין הה"ד בני בכורי ישראל:


קם חד סבא מאלין דנחתו ממתיבתא ואמר בוצינא קדישא והא בתר דנפקי ישראל ממצרים קרא לון עבדין אמר ודאי הכי הוא. אבל הוו בהון דאתקריאו בנין ובהון הוו עבדין. ובהון עם כד"א שלח את עמי אבל עבדין הוו שש מאות אלף רגלי. אמר זכאה חולקה דבוצינא קדישא דהכי נהרא ביה אורייתא. לבתר דהוו נפקין פליג לון קב"ה לתלת סטרין. בנין לסטרא חד. עבדין לסטרא חד. עמא לסטרא חד. והא אוקמוה. ובג"ד רגלין. עלייהו אתמר בן אדם עמוד על רגליך ואי עאלין בצלותא בדחילו ורחימו די"ה הא היכלא אתפתחת לגבייהו כד"א אלקים שפתי תפתח: