Хасидус по-русски
Библиотека

כ"ח מ"עשיו ה"גיד לעמו, והאי איהו כ"ח פרקין דידין דמלכא עלאה, דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, כנויין דיחודא עלאה, דאיהו יקו"ק אלקינ"ו יקו"ק, ובגין דאסתלק האי חילא מישראל, אתמר בהון וילכו בלא כח לפני רודף:


יו"ד ק"א וא"ו ק"א, אינון עשר אצבעאן, דאתמר בהון ידיו גלילי זהב, דבהון כ"ח פרקין, דאינון כ"ח אתוון דעובדא דבראשית, ובגין דא ה' אלה"י אתה, ומאי אתה, ההוא דאתמר ביה נכון כסאך מאז מעולם אתה, ומאי נכון, דא נאמן יושב ונאמן עומד באמצע, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית, ומאי מאז, אלא ההוא דאתמר ביה אז תקרא וה' יענה, ומאי א"ז אלין תמניא אתוון דאינון יאקדונק"י דסלקין לחושבן אמ"ן:


ודא איהו העונה אמן בכל כחו, בההוא כ"ח, ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, העונה אמן בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ובגיניה אתמר נכון כסאך מאז מעולם אתה, וביה אתה ה' לעולם תשב, אתה ההוא דאתמר ביה אבינו מלכנו אבינו אתה, ומאי ניהו אבינו אב הרחמן:


ואיהו כליל כל אתוון דאורייתא, ומאי ניהו אורייתא דבכתב עמודא דאמצעיתא, ועליה אתמר ברוך אתה, וכד ישראל קיימין בעמידה דצלותא, איהו יתיב על כורסיא, ובגיניה אתמר בההוא זמנא אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, ומאי ניהו לדור ודור, אלא ההוא דאתמר ביה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ולית דור פחות מששים רבוא, ומאי ניהו משה דשקיל לשתין רבוא מישראל, ודרגא דיליה אספקלריא דנהרא, (נ"א שייך אחר זה ותוסף ללדת שבדף ק'):


בזאת יבא אהרן אל הקדש, תא חזי אין אדם מפיק רצונו מה' אלא בזאת, דעלה אתמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ודא היא עת לעשות לה', וכמה עתות יש, ועלייהו אתמר ואל יבא בכל עת, ושלמה אמר עת לשחוק וכו', דאינון כ"ח עת, ועל דא קודשא בריך הוא אמר ואל יבא בכל עת אל הקדש, דאיהו קדש ישראל לה':


וכד שכינתא דאתקריאת זאת עם ישראל, כמה דאת אמר ואף גם זאת בהיותם וכו', מאי אינון אמרין לה אנה הלך דודך היפה בנשים, אנה פנה דודך ונבקשנו עמך, בכמה תחנונים וצלותין, בציצית ובתפלין, בשבתות וביומין טבין, דעלייהו אתמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, אות ברית מילה, אות דשבת ויומין טבין, ואות דתפילין:


עלה אתמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ויעקב בריך לבנוי בזאת, הדא הוא דכתיב וזאת אשר דבר להם אביהם, ודוד בזאת הפיק רצונו מה' כשנלחם עם אויביו, כמה דאת אמר אם תחנה עלי מחנה וכו', בזאת אני בוטח, והנביא כשראה את ישראל בגלות, לא ראה להם מנוחה אלא בעבור זאת, (ופורקנא דישראל לא ייתי אלא בזאת), הדא הוא דכתיב זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל, ויהודה לא אתבריך אלא בזאת, הדא הוא דכתיב וזאת ליהודה, ומשה לא בריך ית ישראל אלא בזאת וזאת הברכה, ומי שלא שת לבו גם לזאת, עליה כתיב איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת:


וכיון שהאדם בה יפיק רצונו, ובה משיג השם, שזהו סוד על זאת יתפלל כל חסיד, על זאת ודאי, לשם ה' שהוא על זאת, למה תקנו בשחרית למדה ידועה, וכן במנחה למדה ידועה, וכן בערבית למדה ידועה, וכן בשבת למדה ידועה, וכן ביום טוב למדה ידועה, וכן בעשרת ימי תשובה למדה ידועה, אלא מה שאמר על זאת, הוא מורה שהוי"ה הוא על כל ספירה: