Хасидус по-русски
Библиотека

איהו תגא לעילא, תגא דספר תורה, בגינה אתמר ודאשתמש בתגא חלף, ואיהי נקודה דקמ"ץ א' לתתא, כגוונא דא א' יחודיה, לעילא איהו כגוונא דא א' תגא על ספר תורה, לתתא כגוונא דא א' נקודה דאורייתא, ובגינה אתמר מגיד מראשית אחרית:


כד איהי חיה בינייהו, אומרים ממקומו יפן ברחמיו לעמו, כד אסתליקת מנייהו, שואלים איה מקום כבודו להעריצו, ובההוא זמנא דסלקא איהי כלהו חיוון תרפינה כנפיהם, ואימתי סלקא איהי לעילא, בעמדם ישראל בעמידה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל א') בעמדם תרפינה כנפיהם, דסליקת עד אין סוף, למשאל מזונא מעלת העילות, וכד נחיתת נחיתת מליא מכל טבין, בההוא זימנא חיוון פתחין גדפייהו לגבה, (נ"א לקבלא לה בחדווה), בכמה שירות ותושבחן:


ובאן אתר נחתת באת ו' דאיהי באמצעיתא דא' (נ"א עמודא דאמצעיתא), ביה קראן ליה שמע ישראל שי"ר א"ל, ובההוא זמנא דנחתת מה כתיב בחיוון ואשמע את קול כנפיהם:


קם אליהו ואמר רבי רבי חזור בך, בודאי כד איהי סליקת, כלהו חיוון מצפצפין לגבה בכמה שירין ותושבחן, ואיהי סלקא על כלהו עד אין סוף, הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה:


עד דקראן לה ישראל לתתא בקריאת שמע דתיחות לגבייהו, ובאן קראן לה בבן זוגה דאיהו ו', ישראל סבא, ואיהו שיר א"ל, שיר דיליה, דאם לא קראן לה ביה לא נחתא עלייהו:


ובההוא זמנא דנחיתת קשרין לה בתפלה דיד לתתא, דתהא קשורה עמיה, ורזא דמלה ונפשו קשורה בנפשו, וקשר דתרוייהו איהו שר"ק לתתא, ולעילא שלשל"ת תפלין על רישיה, ברזא דטעמי אתקריית תנועה, מסטרא דנקודה יחודא, וצריך לארכא לה בתנועה (נ"א בתרועה) דאיהו רביע עד אין סוף לעילא, וצריך לנחתא לה בחיר"ק עד אין תכלית, לאמלכא לה על תתאין:


ובשור"ק צריך לייחדא לה בבעלה, ובחל"ם איהי תגא על רישיה, ובחיר"ק איהי כורסיא תחותיה, ובשור"ק איהו יחודא לגביה, כגוונא דא ו', וכד איהי לעילא תגא על רישיה, ואיהי ברתא (נ"א נחתא) תחות רגלוי, ואיהי ביחודא דיליה בחיקיה, אתעבידת שר"ק קשורה דיליה, וכד בעי לתברא קליפין דאינון צלמים, בה אתקרי שב"א תבי"ר, ובה שבר תשבר מצבותיהם:


אבל יחודא דילה בנקודת שור"ק ו' דאיהו יסוד ח"י עלמין, ח"י ברכאן דצלותא, בזמנא דאינון ביחודא חדא, צריכין ישראל למיקם בצלותא בחשאי, ורזא דמלה הביאו לה בחשאי, ובגין דא בעמדם ישראל בעמידה, לאתערא לגבה ח"י ברכאן בחשאי, לארקא לה ברכאן, אתמר בחיוון בעמדם תרפינה כנפיהם, דלא צריך למשמע גדפייהו (נ"א קלא), כגוונא דחנה דאתמר בה וקולה לא ישמע:


והכי צריכין ישראל לייחדא בבת זוגייהו בחשאי, בענוה באימה ברתת ובזיע בכסופא, כמה דאוקמוהו קדמאין כמי שכפאו שד, דאיהי שד מן שד"י, דבההוא זמנא אתעבר מתרעא, ודא רזא דמזוזה, דאתמר בה וכתבתם על מזזות ביתך, מזוזת כתיב זז מות, ואם הוא אשתמע קליה, מיד לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא דאיהו זעיר במהימנותא, ולא למגנא אוקמוה קדמאין כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה:


בההוא זמנא דמייחדא קודשא בריך הוא בשכינתיה, כלהו חיוון מקבלין דין מן דין ברכאן, וכלהו בקדושה, ובגין דא תקינו קדושין וברכאן לכלה, ולקבל ברכה וקדושה ויחוד דקודשא בריך הוא, הכי צריכין ישראל דיהא יחודא דילהון בקדושה וברכה, והכי כל מזונייהו בברכה וקדושה, ולית קדושה בפחות מעשרה דאיהי י',: