Хасидус по-русски
Библиотека

- Эймосай кооси мар? — Ликшейофуцу майанойсэхо хуцо!

- Когда придет господин? — Когда твои источники распространятся наружу! 

Home Содержание Поиск Новости Форум Линки Рассылка Зеркало О сайте/помощь
ספרי קבלה

Танах (русский и иврит)
Вавилонский Талмуд (иврит)
Midrash (hebrew)

כתבי אריז"ל
ספר הזוהר
סתרי תורה
כתבי הרמ"ק ז"ל
ספרי קבלה

   

בס"ד

Kabbala

סתרי תורה פרשת תולדות מאמר שבעה יומין עלאין
ת"ח, שבעה יומין עלאין, ברא קב"ה בעלמא. ועלייהו שתיל ובני עלמין. הה"ד, כי ששת ימים עשה ה', ולא כתיב בששת:


ולקביל אינון שבעה יומין עילאין, ברא בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון, ולאנהרא לון, כל חד וחד לקביל יומיה. ושתיל להו, כל חד וחד בדרא דאתחזי ליה. ואינון אבהן דעלמא, אברהם יצחק ויעקב ויוסף ומשה ואהרן ודוד:


ואינון איקרון הרים, הררי קדם, דאינון תליין מאינון שבעה יומין עילאין דאמרן. ו' יומי בראשית, וז' דקיימא קמייהו, הה"ד ובית דוד כאלקים כמלאך ה' לפניהם:


ואע"ג דאיהו שביעאה, רביעא איהו ביומין. ויוסף איהו שביעאה אבל כד אתכלילת ביה ביוסף, ויהיב ליה תוספת תפנוקא מבי מלכא, אקרי אוף איהי שביעאה:


וכלהו אחידו בה בשכינתא, ברזא דשבעה. בגין דשכינתא איקרי בת שבע. בת מאימא עילאה, דאיהי כללא דשבע דרגין דעמה. ואיהי דרגא דצדק, עשיראה דאינון ספירין, דאיקרי בהו קב"ה:


ואיקרי שביעאה בקרא, דלך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל וכו', עד הממלכה. ומ"ט, והא רביעאה היא ליומי. אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה, ואתכלילת בשביעאה, בג"כ נטלה שמיה, וכולא חד:


וכל חד וחד מאבהן, ידע ליה לקב"ה, מגו אספקלריא דיליה. אברהם ידע ליה, מגו חסד, דאיהו מדת הגדולה, מדת הכסד, ימינא דמלכא. ועל דא אחיד בה, ולא שביק לה לעלמין, ועביד טיבו עם בני נשא, ואוקמוה. דהא עובדוי סליקו ליה בהאי דרגא:


יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה, דאקרי פחד יצחק, ודחיל ליה לעלמין. יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת. דאיהו כליל מחסד ומפחד, ואקרי אמת ואחיד בה. הה"ד, תתן אמת ליעקב יוסף ידע ליה לקב"ה, מגו ההיא אספקלריא, דאקרי כל. אעל דא איקרי יוסף כלכל, דכתיב ויכלכל יוסף. ואיקרי יסוד עולם:


משה ואהרן אינון תרין כרובין, דאשתמע קלא דלעילא מבינייהו, וועל דא אתייהיבת אורייתא על ידייהו. הה"ד, ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגומר. ואינון תרין כרובין דלעילא, אינון נצח והוד, ואינון תרין סמכין דגופא:


כגוונא דא, אית לה למטרוניתא לתתא, תרין כרובין תחותה, דינקין מינה. ואינון עילאין ודאי, על ארון העדות, דאיקרי צדק, ארונא דעדות. ומאן עדות. דא יוסף, הה"ד עדות ביהוסף שמו. ואיקרי תורה שבכתה, ואי ארונא תורה שבעל פה:


ת"ח, כל אינון אבהן עילאין דאחידן לעילא, רמיזן כלהו בתורה שבכתב, תורת ה'. ודוד דאיהו אחיד בברייתא, דאיהי תורה שבע"פ, רמיזא בדברי קבלה. ובג"כ אקרי קבלה, דמקבלת נהירו מתורה שבכתב, דאיקרי צדיק, ואיקרי יוסף, ואיקרי כל:


ואינון תרין כרובין עילאין, קיימין על ההוא סהדותא דארונא, הה"ד, והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, ודא איהו סיומא דשמיא ומזווג להאי ארץ:


והכי הוא, דכל מה שברא קב"ה לעילא, ברא לקבליה לתתא. ויוסף אקרי עדות, הה"ד עדות ביהוסף שמו. ועל דא שמא דיוסף שלים בכלא לעילא ותתא:


ועל דא תנינן, ארון דיוסף, וארון דשכינתא, בהדי הדדי הוו אזלין במדברא, והוו כולי עלמא אמרי מה טיבן של שני ארונות אלו. ומתיבין לון, קיים זה מה שכתוב בזה. קיי"ם ודאי, הה"ד וצדיק יסוד עולם, איהו קיומא דעלמא:


אתא דוד דאיהו שביעא, דאבהן אחיד בה, בהאי בת שבע, דאיהי ממלכה, ולא שביק לה לעלמין. הה"ד, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכתיב, כסאו כשמש נגדי. וכל דא אוליף לן אורייתא, דכלהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע:


ת"ח, אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לסלקא לדרגיה, לא יכיל, עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עילאין דעליה, דההוא חולקא דיליה:


כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב"ה מגו אינון תלת דרגין, דעם אינון שבעה, דאיקרון כתר עליון חכמה בינה, ואינון שלימו דעשר ספירן, דאיקרי בהו קב"ה. וכיון דסליק אח"כ באינון תלתא, דאינון עתיקא ואו"א, דנגיד מנהון נהירו לתתא, כדין אחיד לחולקיה, ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא, דאיקרי חסד:


וכלהו אדביק לון, מגו אספקלריא דשלטא בליליא, דבהו ממש לא הוה ב"נ דידע כלום. ועל דא תנינן, בן שלשה שנים. הכיר אברהם את בוראו, בן שלשה דייקא:


ות"ח, רזא דהני שלשה שנין, ולא פחות בגין דשכינתא איקרי בת שבע, ולא יכיל לאתקרבא בהדה, עד דסליק באינון תלת דרגין עילאין, דעם אינון ז', לאשתמודעא מגוון, ולאתנהרא בכל מאי דאיהו לתתא. וגו' וז', הא עשר דרגין עלאין, רזא דשמא דקב"ה:


וכיון שהוה מתנהיר באינון שלשה, בעא לסלקא באינון שבע, ברזא דכתיב, ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן. ורזא דא רמיז לאבימלך, דלא ישלטון עליהון בנוי, עד דישתלימו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל. לקביל אינון שבעה דרגין דלעילא. כיון דישתלימו, יתיב עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה. בקיומא שלים. וית וייתי דוד, דאיהו שביעאה, ויתער לההיא בת שבע דלעילא, דאיהי נקמא נקמתהון דישראל, ויתפרע מנהון:


הה"ד, ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים. מאי ויהי אחרי כן. בתר דאשתלימו ישראל, והוו כגוונא דלעילא, כדין ויך דוד את פלשתים ויכניעם. דהא עד השתא לא יכילו ישראל למיתבר תוקפיהון, והא איתערו חברייא בההוא מתג האמה, ואוקמוה:


ות"ח, האי דרמז ליה אברהם בכבשות הצאן, ולא בעזים, ולא במילי אחרינ. בגין דאינון מסטרא דחסד, מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד, ינקין לתתא אינון כבשים, תחות שולטניהון. ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד, וכולא ברזא דחכמתא:


וע"ד תנינן, מאן דשרי גו עאנא, לא מסתכן לעלמין. ואי איהו שרי גו עזייא, ורעי לון, כמה גרדיני נימוסין, יתבין לקבליה לאסטאה ליה, בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא:


אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קיים, גזר עמיה בשבעה, דאתגלייא מגו ההיא בירא, דכתיב ויקרא אותה שבעה:


ת"ח, אברהם קרא לההיא בירא דמיין, באר שבע. יצחק קרא לה, שבעה. מה בין האי להאי. אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא דפחד, דאיהו דינא, וע"ד אוסיף בה ה'. וה' בכל אתר, מדת הדין. וסימנך, הא דרכך בראש נתתי. הה"ד ויקרא אותה שבעה. דלא עבד בחורפן, כמה דעבד אבוה, וכלא ברזא דחכמתא, ואוסיף בה ה', לאחזאה דאיהי חולקיה:


ת"ח, כד ברא קב"ה עלמא, ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים, שתף ביה חסד. הה"ד, בהבראם, ביום עשות ה' אלקים, ואוקמוה באברהם כן קרא למקום ההוא באר שבע. אף על גב דהאי בירא אתדבק ביצחק, דכתיב ויקרא אותה שבעה. שמה באר שבע, סטרא דאברהם, ולא באר שבעה, הה"ד וימינו תחבקני:


ות"ח, ד' מאינון שבעה זכאי קשוט, כד בעו לאתקרבא בשכינתא, ברזא דשבע, כלהו איערעו בהאי באר, דלא פסקו מימוי לעלמין:


אברהם כרי לה להאי בירא, בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא, דיפלחון לקב"ה. וכיון דכרי לה, אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין:


וכיון דמת אברהם, מה כתיב. וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם. בארת כתיב, וחד הוה, דכתיב באר שבע, וקרו ליה בארות, דמשמע דסגיאין הוו. בגין דהאי בירא, מתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין, והוה מתחזי לון כבירין סגיאין:


כיון דמילאו פלשתים עפרא, רזא דאהדרו בני עלמא לע"ז, הוה עלמא שמם, דלית דידע לקב"ה. כיון דאתא יצחק, מה כתיב. וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו. מאי וישב. אלא דאתיב עלמא לתיקוניה, ואוליף לון לבני עלמא דידעון לקב"ה. הה"ד ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו:


וישב יצחק עם באר לחי רא"י, האי בירא ממאן הוא. ממאן דכל חיין עילאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה. וחזי כלא. הה"ד ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא:


ות"ח, אינון עבדי יצחק בגין דאינון מסטרא דדינא קשייא, כד חפרו לה, מה כתיב. שטנה. והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפר באר אחרת וגו', ויקרא שמה רחובות ודאי.אבל עבדי אביו, בגין דכלהו אתיין מסטרא דימינא, לא הוה שטנא בעלמא, ולא נפיק דינא בהאי בירא, לאשטנא לון, כד לא מכשרי עובדיהון:


ומהאי בירא, איהו פתחא למינדע ליה לקב"ה. הה"ד, פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. ועד דלא סליק יצחק מעלמא, בריך ליה ליעקב, ושלחיה לחרן, לאזדוגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב. וירא והנה באר בשדה, כיון דחזא יעקב יקרא דקב"ה, מגו ההוא בירא, דאקרי באר שבע. כדין א"ל ללבן, אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה דייקא:


ת"ח, לקבל אינון שבעה זכאין, פקיד קב"ה באורייתא, לקרבא קרבן מוסף, בשבע זמנין בשתא. בגין לאוספא להו עדונין ותפנוקין מבי מלכא, דישבעון אבהן בקדמיתא, ובתר כן בנין. ואינון ז' זמנין ולא יתיר:


בשבתא לקבל צדיק יסוד עולם, דאקרי כל, ואקרי שבת, לאוספא ליה עידונין ממוחא סתימאה, ובריש ירחא, לקבל כנסת ישראל, דאתקריאת סיהרא:


ובט"ו יומא לירחא קדמאה, לקביל אברהם אבוהון, דאחיד במדת החסד, ואקרי ראשון. ובעצרת דבחדש הג', דאתייהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות, לקביל יעקב, דאיהו תליתאי לאבהן. ואחיד בקול קול יעקב. ובראש השנה, לקביל יצחק, דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקדת יצחק, ואיהו יומא דדינא, לקבל מדת הדין דאחיד בה:


ביום הכפורים, לקביל משה, דקביל קב"ה ביה צלותיה, וחס על ישראל, ואהדר ליה לוחי אורייתא. בחג הסכות, לקביל אהרן, דבזכותיה הוו אזלין שבעה עננין, דחפן על ישראל כסוכות, ובג"כ אינון עבדין סוכה. וכל אורייתא, כמה רזין עילאין סתימין בה, וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן, כל עלמא בשלימו סגיאה.



Jewish TOP 20 Rambler's Top100
Send mail to [email protected] with questions or comments about this web site. 
Last modified: 02 января 2003