Хасидус по-русски
Библиотека

- Эймосай кооси мар? — Ликшейофуцу майанойсэхо хуцо!

- Когда придет господин? — Когда твои источники распространятся наружу! 

Home Содержание Поиск Новости Форум Линки Рассылка Зеркало О сайте/помощь
ספרי קבלה

Танах (русский и иврит)
Вавилонский Талмуд (иврит)
Midrash (hebrew)

כתבי אריז"ל
ספר לקוטי תורה
ספר הזוהר
כתבי הרמ"ק ז"ל
ספרי קבלה

   

בס"ד

Kabbala

ספר לקוטי תורה - פרשת בראשית
התחילה התורה בב', כי הא' [היא ראשונה] רומז לאצילו והב' [היא שניה] רומז לבריאה שהוא עולם השני, וגם א' תחלת תיבת אצילות וב' תחלת בריאה. גם ידוע דאמא מקננא בכורסייא וע"כ התחילה בב' דהיינו ר"ת בינה, וזהו בתשרי נברא העולם שהוא שמאלו תחת לראשי כי אבא לעולם ימין ואמא שמאל. ואותיות בראשית הוא בא' תשרי וע"כ נזכר כאן ל"ב אלקים, כי ל"ב נתיבות דאבא הם ל"ב הויות ובאמא הם ל"ב אלקים, וראשית רמז לאבא ראשית חכמה והיינו ב מבראשית דהיינו נקודה בהיכלי' או"א שוין יחד, וע"כ אמר ברא לשון בריאה ואלקים הוא אמא וכן עולה אלקים מנין הכס"א דאמא מקננא בכוסייא, ואמר ברא אלקים אמא דבריאה בכח אמא דאצילות שנתלבשה בה וזהו בראשית שהוא אמא דאצילות בכח זה ברא אלקים דבריאה את השמים ואת הארץ זו"נ דבריאה, וז"ס בירור המלכים הראשונים שמתו כנודע כי בכל עולם ועולם ה' בחי' המלכים שמתו, וזהו הארץ היה תוהו ובוהו שהוא שבירת הכלים, ורוח אלקים מרחפת על פני המים שהוא החיות שלא היו הכלים יכולין לקבל, וז"ס התגין שע"ג האותיות שהוא אור הרוחף עליהם. ויאמר אלקים יהי אור הוא סוד חסד עילאה דהיינו מלך הח' הדר שע"י נתקנו, ותחלה הוברר הפסולת והקליפה קדמה כדרך שהקליפה קודמת לפרי וזהו ישרצו שרץ נפש חיה וכן כולם עד יום הששי שנברא אדם שהוא האוכל הנשאר, וע"כ בשבת נאסר ברירת הפסולת מתוך האוכל מפני שזה היה דרך ברירות למעל הפסולת מתוך האוכל ובשבת לא היה הבירור, אבל אוכל מתוך הפסולת לעולם מותר מפני שזה לא היה למעלה:


יש להקשות בבריאת זו"נ וכן בבריאת אדם שהוכפלו במעשה בראשית פעמים, כי תחלה אמר ברא אלקים את השמים ואת הארץ הרי זו"נ ואח"כ הז' ימים הם הז"ק דזו"נ כנודע ואח"כ ביום ו' אמר ויברא אלקים את האדם בצלמו אח"כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה והפסיק ביום ז' בינתים שאמר ויכולו השמים, ועלולם הוזכרו זכר ונבה למעלה והכא בצווי לא נזכר נקבה כלל ואם לא צוה אלא על אדם למה נענשה חוה (ועוד) כי אחר הצווי היה הבריאה של נוקבא כי אח"כ אר ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם. ונבאר זה כי להיות שמאדם קדמון לכל הקדומים לא נתגלה ע"ב אלא הס"ג התחיל להתגלות דרך הפה והחוטם וכו' וע"כ התחיל בב' שהוא בחי' ס"ג וכשהיא בחי' ס"ג יוצא היה בחי' הנקודות דס"ג ובסוד מלכים הראשונים וז"ס את השמים ואת הארץ שהם הז' מלכים שהיה בהם השבירה ולפי שה' בחי' ס"ג הוזכרה בהם ה' "השמים "הארץ" ואמר את ואת לכלול זו"נ דבחי' עשיה שבאצילות דאחר התיקון דהכל היה השורש שלהם כאן. ולפי שעיקר הנפילה היה בנוק' לכך אמר והארץ היתה תהו וכו' עשה עיקר ממנה ונזכר הז"א ברמז בו' דכתיב "והארץ. ואמר תהו ובהו וחושך שהוא השבירה ולפי שהי' בחי' הרבה שזו נפלה למטה מזו לכך אמר תהו ובהו כו' ולפי שבכאן היה כלול בחי' ב"ן כי מן הס"ג הזה שנשברו הכלים נעשה אח"כ תיקון עם המ"ה שהוא המתקן והוסר סיגים מן ס"ג וזהו ס"ג לשון סיגים הכל ס"ג יחידו נאלחו והוברר הב"ן שנתקן, נמצא שהב"ן היה כלול בס"ג וע"כ הוזכר כאן ב"פ תוהו כי "והארץ "היתה "תהו ובהו ר"ת למפרע תהו א' כנגד הס"ג וא' כנגד הב"ן, וידוע שהכלים הנשברים ירדו אל מקום הבריאה וזהו חשך על פני תהום [ס"ת כלים] כי שם בראש הבריאה הוא פני תהום כי משם ולמטה הוא המים. ורוח אלקים מרחפת כו' הוא האור שלא היו הכלים יכולין לקבלו וזהו ורוח אלקים מרחפ"ת על פני המים שלא ירד מן האור אל הכלים רק רפ"ח ניצוצין וזהו מרחפת מ"ת רפ"ח שהם גי' ע"ב רי"ו ואחר השבירה נזדווגו הס"ג עם הע"ב העליון [דא"ק] ויצא המ"ה החדש דרך מצח העליון והוא היה המתקן וז"ש ויאמר אלקים יהי אור שהוא המ"ה המתקן והיהי אור ואז נעשה התיקון והוא ז' ימי בראשית, וע"כ נאמר בסוף כי בו שבת מכל מלאכתו כי לא היתה המלאכה אלא באצילות כי כל שאר עולמות בי"ע אינן אלא חותם אצילות וע"כ כי בו שבת מכל מלאכתו, ועד עתה לא הוזכר אדם אלא שמים וארץ למעלה בס"ג, והמים הוא התיקון כנ"ל, ואחר שנשלם התיקון באצילות משם ולהלאה התחיל שם אדם בז"א דבריאה ודיצירה ודעשיה כאשר נאמר ביום ו' ויברא אלקים את האדם בצלמו על אדם דבריאה. ומ"ש בתחלה נעשה אדם שהוא עשיה ואח"כ בריאה מתחלה בצלמינו כדמותינו ואח"כ בצלמו לבד, כי הדיבור היה מזו"נ דאצילות ולא שאל אלא על אדם דעשיה שהוא עתיד לחטוא כנזכר בזוהר ע"ז שאל ואמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כי זה הוא אמירת אמא דבריאה לאבא דבריאה ע"י התלבשות בהן זו"נ דאצילות, וצלם ודמות הכל מן הנקובא אמא שהיא המלבשת את הולד דהיינו אצלם ע"כ צלם עולה אהי"ה דיודין שהוא בחי' נוקבא אלא שהצלם הוא מה שנותן אמא לדכורא ודמות שיש בו צורה יותר הוא מה שנותן אמא לנוקבא, ולפי שכונתו היה לעשיה, ולעולם התחתון יש לו כח כל מה שלמעלה ובעליון אין בו בחי' התחתון ולפיכך אמר בצלמינו כדמותינו כל על עשיה, ואע"פ שאמרו בזהר צלם בדכורא הכונה הוא צלם לז"א דעשיה ודמות לנוק' דעשיה אכן הכל ע"י אמא דבריאה לעשיה שהכל בחי' נוקבא הרי שכל השאל ההי העל אדם דעשיה, ואח"כ אמר ויברא אלקים את האדם בצלמו דהיינו אדם דבריאה ולכןא מר ויברא, ואדם דעשיה לא הוצרך להזכיר דנעשה דפשיטא כיון ששאל עליו די הדיבור בזה לעשותו וזש"ה בדבר ה' שמים נעשו והיינו אדם דעשיה לא הוצרך אליו מעשה אלה השאלה והדיבור בהם מספיק, ואמר בצלם אלקים ברא אותו הם המוחי' הבאים אליו מלובשים בנה"י דאמא הנקרא צלם כנודע, ולאדם זה דבריאה לא היה צווי שלא יאכל מעץ הדעת כי להיות זה העולם ברור מקליפות לא היה בו חשש כלל ולכך נאמר ואת כל עץ אשר בו פרי עץ לכם יהי הלאכלה כלומר אפילו עה"ד שבתוך הגן כי באדם זה אין בו חשש. ומה שנזכר בריאת אדם זה דבריאה ביום ו' פי' שיהיה ראוי להיות בריאתו אחר יום הז' שהוא נוק' דז"א דאצילות אלא משום דלעולם יום הז' שהוא נוק' והו' שהוא יסוד אינם מתפרדים כי היסוד ממלכות אין להם פירוד לעולם, והנה א"כ ביום ו' שם הוא כלול הנוק' ג"כ, ועוד שעיקר הדכורא הוא יסוד כי הנוק' אינ רק בית קיבול לקבל הטפה שנותן בה יסוד והיא אספקלריא דלא נהירא וגם כי בהוזכר יום הששי בה' משא"כ בשאר ימים הורה שכבר הנוק' נתקנה ולא חסרה רק חזרת פב"פ להזדווג וז"ש כאן כיון שנכנס שבת דהיינו הכניסת שבת ממש בסוד הזיווג הכנסת כלה לחופה. ואמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בכאן הודיע כי כשנברא אדם דבראי' נעשה שם גם אדם דעשי' וזה להיות כי בריאה בחי' ה' וה' לעולם כפולה ב' ההין כזה ה"ה הא' בריאה והב' עשיה ויצירה עדיין לא נתגלה שכן היה כוונה תחלה להיות אשת חיל עטרת בעלה יהה"ו ה' על ו' וב' ההין אמא וברתא שהוא כפול הה' ואח"כ בעבור החטא ירדה ה' אחרונה למטה ונעשה יהו"ה, וזש"ה אלה תולדות השמים והארץ דהינו זו"נ דבריאה וז"ש בהבראם שהוא הבריאה וה' קטנה משום שבריאתם היה ע"י מלכות דאצילות שהיא ה' קטנה וזה היה ביום עשו"ת ה' אלקים ארץ ושמים, בבריאה הוזכר בהן השמים והארץ ובעשי' ארץ ושמים בלא ה' משום שבריאה היא ה' ראשונה הנרגשת והב' הוא עשי' הה' כפולה שאינה נרגשת בפה והיא נעלמת. ואמר בבריאה שמים תחלה ובעשיה ארץ תחלה משום שהבראי' שהיתה ע"י זו"ן דאצילות בהתלבשותם שהיא עלמא דדכורא לכן שמים קודמין שהוא ו' של השם ובעשי' שהיא עלמא דנוק' דשלטא נוק' בדכורא לכן ארץ [ה'] קדמה ואח"כ שמים וגם זהו טעם ב' למה נעשה העשיה עם הבריאה קודם היצירה משום שהיא נוק' בחינת ה' שהיא ד' על ו' והד' שהוא עשיה נגלית שם והיצירה לא היה וזהו שנחלקו ב"ש וב"ה אם שמים נבראו תחלה או ארץ ואמר רשב"י תמהני איך נחלקו, כוונתו כי בוודאי לעולם לא נחלקו אלא בבריאה השמים קדמו דהיינו מן הטעם שאמרנו שהוא עלמא דדכורא ולשכלול דהיינו עולם העשיה שהוא שכלול ותשלום הכל שם הארץ קדמה מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי:


וכל שיח השדה טרם יצמח עדיין לא היה צמח בעולם העשיה מפני שלא המטיר הבריאה על הארץ מפני שאדם דיצירה אין להעלת מ"נ מלמטה למעל האל הבריאה כדי שימטיר מיין עילאין, כי לא זו בלבד אלא ואד יעלה מן הארץ שהוא א"ד מאדני חצי השם כי לא הי' עדיין עולם היצירה שהוא דכורא אלא עולם העשיה שהוא נוק' והיתה מעלה מ"נ מצד הנוק' לבד כי לעולם אנו צריכין מ"ן מלמטה מזכר ונוק' ועכשיו לא היה אלא החצי כי דכורא עדיין לא היה, וז"ש וא"ד יעלה מן האר"ץ דהיינו עשיה ושם בחינת אלקים ואלקים דאלפין עולה אר"ץ ומשם הי המעל המ"ן ומשקים את כל פני האדמה דהיינו הבריאה וזהו האדמ"ה אדם ה' כי הבריאה היא ה' והעלאת מ"ן היה אל האדם דבריאה, ועד עתה נברא אדם דבריאה ועעשיה כנ"ל אבל של יצירה לא, ועתה אמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמ הויפח באפיו נשמ"ת חיים מן בריאה שהיא בחינת נשמה וכל עולמות כולם דלעילא הן דאצילות הן קודם דאצילות הן הבחינה הנ"ל הי' זכר ונקבה שמים וארץ בבריאה, ארץ ושמים בעשיה חוץ מיצירה שעלה תחלה במחשבתה להיות העשיה נקבה ליצירה וגם שלא ירדו העולמות אלא עד מ"ל שביצירה והעון גרם לירד, וז"ש וייצר ה' אלקים את האדם ולא הוזכרה נוק' אע"פ שהיתה בכאן בכח, וז"ש וייצר בב' יודין ב' יצירת כמ"ד זנב היתה:


ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם [גן עשיה, בעדן בריאה, מקדם קודם יצירה] שהיא חיצוניות עולם הבריאה [בינה] בו"ת שלו שהוא בחינת הת"ת אשר שם בחינת גן, [אח"כ] וישם שם את האדם אשר יצר שהוא אדם [מ"ה] דיצירה וז"ש אשר יצ"ר:


ויצמח ה' אלקים וגו' ומעץ הדעת טוב ורע, לאדם דיצירה לא צוה שלא לאכול מעץ משום שגם הוא היה מבורר ולא היה הצווי רק לאדם דעשיה משום ששם נשארו ונאחזות בו הקליפות ואם יאכל יתוקנו ג"כ הקליפות הנאחזות בו, ושם ביצירה הוא עולם המלאכים שם הד' מחנות שכינה וזהו ומשם [מבריאה] יפרד והיה לד' ראשונים [דיצירה] והם ד' נהרות [בעשיה]:


ויקח ה' אלקים את האדם דעשיה כי על האדם דיצירה כבר אמר לעיל וישם שם את האדם אשר יצר ועכשיו אמר על האדם דעשיה כי לקחו מן הבריאה אשר היה שם ויניחהו בג"ע דיצירה להיות בחי' נוק' אל היצירה, וז"ש בה לעבדה ולשמרה כי בזה שייך עבודה וצריך שמירה משום שבו נאחזות הקליפ' ולזה צוה מכל עץ הגן אכול תאכל שיתקן ויהנה מכל שאר הבחי' אבל מעץ הדעת טו"ר לא תאכל ממנו משום שבזה יתהנו הקליפות ממנה ויהיה להם חיות, וסמך פסוק לא טוב היות האדם לבדו אל הציווי לפי שמיד כשיצא הדבר מפיו היה מוכרח שיאכל ויחטא וירד [העשיה] למטה כמאמר ז"ל נורא עלילה על בני אדם לזה סמך לומר ויאמר לא טוב היות האדם לבדו אדם דיצירה לבדו בלא נוק' כי עד עתה עלה במחשבה להיות כל העשיה נוק' לזה [דיצירה] אכן השתא בהכרח תרד דהעשיה למטה ולא טוב שיהי' [יצירה] בלא נוק' לבדו לכן הקדים רפואה למכה אז ויפל ה"א תרדמה על האדם דיצירה, ויבן ה' אלקים כי ע"י בינה דיצירה היה זה וזהו ויבן. ויאמר האדם דיצירה זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי כי עד עתה היתה הנוקבא שלו מעולם אחר למטה ממנו שהוא עשיה אבל זאת הפעם עצם מעצמי לזאת ודאי יקרא אשה כי כשהוא ראוי אל הזווג שהוא כבר בן כ' שנה אין צריך לאו"א שכבר נטל כל המוחין הראוין אליו וצריכין לו כי עד עתה היה צריך כל שעה לעלות יותר ולוקח יותר מאביו ואמו אכן כשהגיע לבן כ' שנה כבר ירש הכל. ואכלו מפרי העץ אדם דעשי' ונוק' שירדו למטה, וזהו ויעשו להם חגורות דהיינו התלבשות זה עולם הגשמי ועל זה נאמר לו וקוץ ודרדר, ויעשלהם כתנות עור הלבוש הגשמי:


וישלחהו ה"א מג"ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם דהיינו הבריאה לתקן בתפלתו כמ"ש, ואפשר לומר עוד מה שסמך לא טוב היות האדם לבדו לצווי כשנאמר כי זה היה על אדם דעשיה משום דעד עכשיו היו כל העולמות אב"א ורצה הקב"ה לתקן אדם דעשיה בסוד הנסירה ובהתקנה זו יתוקנו כל העולמות, לכן אמר אעשה לו עזר כנגדו שיהיה כנגדו ולא באחור, ולפי שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות וכיןו שיצא מפיו בהכרח יעשה וימות כד"א נורא עלילה על בני אדם ועל כן אמר לא טוב היות האדם לבדו שא"א שיהיה קיים באיש לפחות יהיה קיים במינו ולכן הוצרך לו אשה וגם מפני שאם היה הכרח שיאכל וימות היה בעודו כן בלא אשה אכן אחר הנסירה פנים חדשות בלא לכאן ולא היה הדיבור ע"ז ואפשר שלא יחטא ולכך אמר עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כגדו והוא לא זכה ששימשו מטתו שלא בזמנו קודם השבת. וז"ש ויהיו שניהם ערומים וכשארז"ל שראה הנחש עסוקים בתשמיש ונתאוהל הם וזהו ולא יתבוששו מפני שלא היה בוש"ת נטפל להם נחש, ושבת אותיות בשת מפני שאם היה ממתין ביום שבת אין בו שליטת נחש כלל ומפני שלא יתבוששו שלא המתין לשבת שהוא הבושת לכך סמך אליו מיד והנחש היה ערום וכיון שחטאו ראו עצמן ערומים שלא היו יכולין לקבל או היצירה ונשארו בלא לבוש וירדו למטה י"ד מעלות ד' דיצירה וי' דעשיה ואז נתגשמו יותר ויעשו להם חגורות, וז"ש ואירא כי עירום אנכי שלא הייתי יכול לקבל אור היצירה ואיני מכוסה ואז נתקללו ונתגרשו מג"ע לעבוד אדמה בתפלתו כנ"ל:


למה התחילה תורה בב' ולא בא' והניח הא' להתחיל בה י' דברוח אנכי להורות שיש בה ב' בחי' פשט וסוד כי התורה שהיה הקב"ה משתעשע בה וגם הלימוד שלומדין בה הצדיקים בג"ע הוא בחלק הסוד וזהו התורה ראשונה אשר שם בג"ע ולהורות כי זאת התורה היא תורה שניה שנתלבשה לכן התחילה תורה בב' שהיא תורה שניה שנתלבשה בפשט כב' שהיא שניה לא"ב. ולפי שלפני א' אין רשות לדבר שהיא נוגע במה שלמעלה ובמה שלמטה וא' נגד עולם אצילות שהיא עולם הראשון והיה מקום לאדם לחשוב קודם לזה מה היה לכן התחיל התורה בב' שהוא נגד עולם הבריאה שהוא עולם הב' להורות כי זאת התורה הוא מעולם הבריאה לכן אמר הלשון ברא כי בזה העולם יש רשות לדבר. ולכן התחיל התורה בב' ולפי שבעולם האצילות אין לנו רשות לדבר וכ"ש בשלמעלה הימנו לכן התורה שהיא נגד עולם הראשון עולם אצילות אין שייך בו רק מחשבה כי יש באדם ד' דברים מחשבה ואח"כ מהרהר להוציא משפתים זה המחשבה וזה קרוב לדיבור ואחריו הדיבור ואחריו עמשה והיינו נגד ד' עולמות וכנגדם אמר הכתוב אז ראה מחשבה, ויספרה הרהור, הכינה דיבור, וגם חקרה מעשה, אח"כ ויאמר לאדם:


א"נ מה שהתחילה התורה בב' לפי שהב' פרצתה א' ומחיצתה ג' וצורתה כמו העולם לכן התחילה התורה מב'. והיה הכוונה שאם יעשה אדם עצמו אלוה שיאמרו לו שיעשה הוא רוח הד' (כענין קליגוליס) וזה הרוח הפרוץ הוא צפון וזש"ה נוטה צפון על תהו. כי הרקיע הנטוי על רוח הצפון הוא נטוי על תוהו כי שאר הרוחות מזרח ומערב דרום הרקיע בנויה עליהם ואינו על תוהו שעשה ית' כמין כיפה במחיצות ורוח צפון לבדו הוא נטוי על תוהו והראיה ע"ז יורדי הים שרצונם ללכת בם ברוח מזרחית צפונית למערב בהם מסבבים בים האקינוס כל ג' רוחות העולם המזרח ודרום וכל רוח המערב עד שמגיעין לקצה רוח המערב לצפון שהוא מערבית צפונית ואם היו יכולין ללכת ברוח צפון היה קרוב להם מאוד שלא היו צריכין לילך באותו דרך כלל אלא רוח אחד שהוא פון לבד. אלא שאותו רוח הוא פרוץ ואין אניות יכולין לעבור בו כי הוא עיר פרוצה אין חומה. והנה כל עובי הארץ בערך הים אקינוס הוא כגרגר חרדל כי ים האקינוס ת"ק שנה והארץ מהלך שבע שנים לבד. או נאמר כשנקשה קראי אהדדי פסוק א' אומר מצפון תפתח הרעה. נראה שרוח צפון הוא הגיהנם ופסוק אחד אומר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך וצפונך תמלא בטנם שהוא ג"ע. כי שם הטוב הגנוז לצדיקים וכה"א אומר לצפון תני לע"ל טובות לצדיקים, אלא האמת כך הוא להיות רוח צפון כנגד הגבורה שהדרום ימין נגד אברהם שהוא חסד כי שם הוא היסוד מים שלעולם המים נמשכים משם וכן היה אברהם עושה חסד לעל העולם. לא כן יצחק שהוא גבורה נגד יסוד אש שהוא ברוח צפון שלא רצה לברך את יעקב ואפילו לעשו לא רצה לברכו אלא בשכר הביאה לי ציד ואוכלה בעבור תברכני נפשך. וכמו שמיצחק יצא יעקב ועשו כן ברוח צפון יוצא גיהנם וג"ע. ולהיות שג"ע הוא א' מן הדברים שקדמו לעולם כמש"ה גן בעדן מקדם וכן גיהנם קודם לעולם כמד"א כי ערוך מאתמול תפתה לכן אמר בראשת כלומר ב' דברים שהן מצד צפון הפרוץ היו ראשית לעולם וזהו בראשית ב' ראשית להורות השכר והעונש לצדיקים העושים התורה והמתבטלים ממנה:


או נאמר כי לכך התחילה תורה בב' לומר כי ב' דברים היו ראשית וזהו ב' ראשית השמים והארץ היו שניהם ראשית השמים נבראו תחלה והארץ נבראת תחלה. וביאור המחלוקת ב"ש וב"ה שנחלקו בה ויתישבו הכתובים כתוב אחד אומר השמים ואח"כ הארץ וכן לקמן אלה תולדות השמים והארץ וכתוב א' אומר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וכן כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ותו דתחלה אמר אף ידי וכו' יראה דתחלה נברא שמים ואח"כ אמר וימיני פטחה שמים ו' דוימיני מורה אחר שידו יסדה ארץ אח"כ ימינו טפחה שמים אלא בעולם הבריאה שמים קדמו כי באותו העולם גוברת הקדושה ודבר רוחני ובעולם עשיה ארץ קדמה וז"ש ולשכלול ארץ קדמה כי שם גבר החומרי יותר. כי כל כוונות עולם עשיה הי' להגשים הדברים לכן שם ארץ קדמה, וז"ש אלה תולדות שמים והארץ בהבראם בעולם הבריאה היו כן אבל ביום עשות דהיינו בעולם עשיה היו ארץ ושמים ארץ תחלה ואח"כ שמים, וז"ש אף ידי יסדה ארץ ר"ל שמים נבראו תחלה ואף הארץ זהו בבריאה. אבל בעשיה הארץ נעשה תחלה ואח"כ וימינו טפחה שמים, אמר טפחה ר"ל טפח ה' כי בטפח הש"י שיש בו ה' אצבעות וכ"א ק' אלף ולכן הם ת"ק אלף שנים וז"ש ושמים בזרת תכן שיש בה ה' אצבעות, וז"ש את השמים כי את לרבות שמים אחרים דעולם עשיה, את הארץ לרבות ארץ אחרת דעולם (הבריאה) [עשיה]:


הנה באדם יש ארץ ושמים כי הטרפש המפסיק בין אברי נשימה ובין אברי המאכל לבדם הוא הרקיע הנטוי על הארץ. לכן למעלה הן כל אברים הרוחניים הלב והריאה והמוח וכיוצא ולמטה כל אברי הגשמיים החומריים נמצא האדם חצי העליון נגד שמים וחצי תחתון נגד הארץ. כי האדם עולם קטן הוא ואמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו וגו' כי בצלמנו הוא בחי' נשמה שהיא נקרא אדם כמ"ש על בשר אדם לא ייסך והגוף אינו אדם אלא בשר אדם ומלת נעשה אמר על הגוף שנעשה מחומר העולם הגשמי. וכמו שהמלאכים כשבאים לעולם הזה עולם התחתון מתלבשים [בגוף] בעוה"ז החומרי לכן אכלו בבית אברהם וכן נשמת האדם מתלבשת באויר עולם הזה לכן אמר נעשה לשון רבים. כי ע"י שמתלבשת הנשמה שהיא מאתו ית' באויר העלומות אמר נעשה אדם נעשה ללבוש בעולם העשיה אדם שהי אהנשמה ויהיה בצלמינו שהוא הרוחניות המלאכים, כדמותינו שהוא התלבשות שמתלבשות באויר עולם הזה כשבאים כאן, הרי שי שבה האדם ב' בחינות אדם עליון שהוא הנשמה ואדם התחתון שהוא הגוף הרי ב' מיני אדם זת"ז, ובזה יובן פ' שופך דם האדם באדם כי דם אדם הוא נפש אשר בתוך האדם הוא הגוף וידוע כי הדם הוא הנפש. ולז"א כשהורג אדם עיקר הנזק הוא לגוף ואמר טעם לזה כי בצלם אלקים עשה את האדם ולא אמר כי בצלם ודמות כמ"ש בפסוק אחר בצלמינו כדמותינו כי לפי שכל עונש הרוצח הוא על הרע ועל ההיזק שעשה לנפש אדם הוקשה לו כי אדרבה אם עושה היזק לגוף החומרי לנפש טובה גדולה עושה שהוציאה מבית האסורים כי הנשמה חלק אלוה ממעל והיא מתאוה תמיד לעלות אל בית אביה אלא שהוא עוליב' ובע"כ היא אוסרה בגוף החומרי וא"כ ראוי לשכר ולא לעונש, ולזה השיב כי בצלם אלקים עשה את האדם שהיא הרוחינות של מעלה עשה האדם כי כשיורדת בעוה"ז היא מתלבשת באויר העוה"ז כנ"ל ושכינה בתחתונים צורך גבוה היא כי שכינת עוזו מתאות לשכון כבוד בארצנו. וידוע כי העובד ע"ז גורם שתסתלק שכינה מישראל וישאר העוה"ז כגוף המת כן עון זה הרוצח הגורם לנפש האדם שתסתלק למעלה מעוה"ז כאלו גרם להסתלק שכינה מישראל כי בצלם אלקים עשה את האדם כמו שמסלק השכינה ראוי לעונש כן המסלק נפש האדם שהוא חלק אלקים ממעל ראוי לעונש. נמצא שיש באדם השמים וארץ באופן אחר מאותו שאמרנו לעיל. כי יש בו בחי' הנשמה שהוא נגד שמים שהוא הרוחניות מן השמים ויש בו בחי' גוף שהוא נגד הארץ לאלו אמר ב' ראשית כי ב' דברים אלו היו ראשית הבריאה שמים וארץ מדבר הכתוב על בריאת אדם, שמים אמר על בריאת נשמה ואת הארץ על הגוף הנקרא ארץ. ובפסוק זה יש ז' תיבות נגד חיי אדם ע' שנה ואח"כ מת וזש"ה והארץ היתה תוהו שהוא הגוף הנקרא ארץ היתה תהו ר"ל תימה שאדם מתמה מאוד כשראה צורת הגוף אחר מותו שהיה בחור אדמוני ויפה עינים ואח"כ אחר מותו נשתנה לירקון ומסריח שמתמי' ומבהיל את האדם כשרואה פני האדם שהוא בוהו והאדם יחשוב כי אחרי ימותו אבדה תקותו ח"ו ולא ישוב עוד לחיות וז"ש ובוהו ואמר שאינו כמו שהוא חושב כי אותו עצם הלו"ז עדיין בו הנשמה מחופפת עליו עד יום התחיה ואין המיתה זו אלא כישן ויקץ, וז"ש וחושך על פני תהום אותיות תהו"ם המו"ת כי האדם במותו אינו אלא כיושב חשך ואח"כ יצא לאורה, כי רוח אלקים מרחפת כלומר הנשמה אינו מניחחו כי כשהיתה בתוכו ממש הי' מחיה אותו בעצם ואם היה מסתלק ממנו לגמרי לא היה עוד שום תקוה כי היה עצמותיו נרקבין והולכין ואף הלו"ז לא היה נשאר בו ועכשיו רוח אלקים דהיינו נשמתו מרחפת על עצמות, וז"ש מרחפת על פני המים בזכות התורה שלמד חופף עליו, ועל המים דקאמר היא התורה כמו הוי כל צמא לכו למים, א"נ המים דקאמר הוא הלו הנשמה חופפת עליו על העצמות וממתנת ע"פ המים שאז יאיר אורו כענין כי טל אורות טלך הנאמר בטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים כי היה בחשך ואז יאיר אורו באותו הטל והוא ית' שומר אותו העצם שהוא הלו"ז שארז"ל שנשאר באדם לעולם כי משם הוא שב להבנות בזמן התחיה וזה שא"ה ובוהו כי בו עדיין לחלוחית לשוב ולהחיות ע"י אותו העצם ואותו העצם אינו מתקיים אלא בכח הנשמה החופפת עליו כדאמרן. וזה שאמר בתהלכך תנחה אותך בשעת פטירתך מזה העולם, בשכבך תשמור עליך קבר. בזכות התורה שלומד הנשמה מופפת על העצמות, וכן בשעת פטירתו יש בעוה"ז דרך אחד חשוך מאוד וכשנפטר האדם נכנס נשמתו באותו הדרך החשוך ואז הנשמה אינה יודעת איזה הדרך אשר תלך בה רק התורה שעסק בעוה"ז מאירה לפניו וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור. וז"ש בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך בזכות התורה הנשמה שומרת העצמות שלא ירקבו ור"ל שמירה האמור כאן הוא על העצמות שנאמר שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה שהי אאחת המיוחדת אותו עצם כנ"ל, וכיון שלא נתרקב כל העצמות עומדים ואח"כ בא זמן התחיה. וז"ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור דהיינו האור שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים כנ"ל אז החשך שהי' על פניו בזמן המות יוסר מעליו ויהי אור אחר התחיה והיינו באלף הז' לא יהיה עוד חושך כלל אבל לילה כיום יאיר, וז"ש ויהי ערב ויהי בקר היינו לילה ויום יהיה הכל יום אחד וכן לא יהיה עוד חשך המות, וז"ש הנער בן ק' שנים ימות הוא בא"ה אבל בישראל יהיה חירות ממ"ה וכמ"ש בלע המות לנצח וגו':


ראוי לדעת כי כל העולמות וכל הנבראים כולם נבראו בצרופי שמות הקדושים והשרש העליון הוא שם בן ד' כי יש בו ד' אותיות וי"ב צרופים ג' לכל אות הרי מד' נעשה י"ב וי"ב נעשה מכ"א מהם ו' הרי ע"ב שמות היוצאים מג"פ ויסע ויבא ויט. וכנגדם יש במרכבה עליונה ד' דגלים שהם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל וכ"א יש בו ג' כי עם מיכאל ג' עם גבריאל ג' כו' הרי י"ב וכ"א יש עמו ו' אחרים שהם ע"ב ואלו הם ב"ד העליון שמהם נאחזים ע' שרים דא"ה ולכן בחג שהוא נגד ע' שרים דא"ה אנו נוטלין לולב שהוא עם ד' אותיות גי' ע"ב ונגדם היו האבות ד' עם דוד וי"ב שבטים וע' נפש הבאים מצרימה, וכנגדם היו ד' דגלים במדבר ועם כל דגל ג' שבטים הרי י"ב. וע' זקנים ומשה ואהרן. וכן עד סנהדרין וב' סופרים א' כותב כזכות ואחד חוב. וכנגדן ד' רוחות העולם ומהן יוצאים י"ב מיני רוחות שמכל רוח ג' רוחות כי מאמצע רוח מזרחית יוצא רוח מזרח ומב' קצותיו מן קצה רוח מזרח הסמוך לדרום יוצא רוח מזרחית דרומית ומן הסמוך לצפון יוצא מזרחית צפונית וכן מהדרום מהאמצעי יוצא רוח דרומית ומב' קצותיו מקצה הסמוך למזרח יוצא דרומית מזרחית ומסמוך למערב דרומית מערבית, והפרש שבין מזרחית דרומית לדרומית מזרחית, שבדרמית מזרחית הדרום גובר על מזבח ובמזרחית דרומית מזרח גובר על דרום וכעד"ז במערב ובצפון הרי י"ב מיני רוחות וכ"א מתחלק לו' הרי ע"ב מיני רוחות יש בעולם, וכן כל הנבראים שבעולם הם ע"ב. מיני דשאים ע"ב, מיני בהמות חיות ועופות וכיוצא כולם הם ע"ב, מפני שנבארו על ידי ע"ב צרופי השמות וכנגד ד' אותיות שם בן ד' הם ד' יסודתו כי יו"ד שבשם נגד יסוד המים נגד אברהם חסד דרום ה"א יסוד אש יצחק גבורה צפון. וא"ו יסוד רוח יעקב ת"ת מזרח. ה"א יסוד עפר דוד גבורה תתאה מערב דינא רפיא. ויצחק הוא דינא קשיא ולפיכך אות ה' נכפלת בשם בן ד' שמילוי ה"ה היא ה' אחרת. ומילוי ה' ראשונה של שם היא ה' שני' של שם וממנו יוצאת ובזאת הה' זעירא נברא העוה"ז לכן ה' דהבראם היא ה' זעירא לפי שהא נבלעת תוך הראשונה ואינה נכרת בקריאת' אלא הראשונה לבד וזו היא מילוי ה"ה, וכן ד' יסידות עיקרם אינו אלא ג' שהם מים אש רוח כי העפר אינו אלא משריפת אש יצא האפר שהוא יסוד עפר וכן מן ה' ראשונה שהוא יסוד אש ממנה יצא העפר שהוא ה' אחרונה וכנגד ד' אותיות השם עשה הש"י ד' עולמות אבי"ע והיתה הכוונה כי להיות תכלית הרוחניות לא הי' אפשר לעשות זה העולם הגשמי כ"א ע"י מרחק רב, והנה בעולם האצילות אין שם לא מלאך ולא שרף אלא שמו לבדו וכמו המלך מתיחד בחדר פנימי לבדו ויש לו עוד מקום שמתגלה לדבר עם שריו ועבדי שרוצה לנהיג מלכותו ואלו הן שאר העולמות ובעולם האצילות כבר הוא נזכר בשם והשם בהכרח מורה איזה גבול אבל למעלה מזה אין רשות אפי' להזכיר שם ח"ו, וכנגד עולם האצילות אמר כל הנקרא בשמ"י כי שם יש קריאת שם ולכן אמר בו כל כי כל שאר עולמות תלויין בזה ואח"ז ברא עולם הבריאה הנקרא כסא הכבוד כי שם נתגלה על ידי התלבשות כי שם כסא וזה כבודו כענין ר"י קרא למאני' מבדותי ולזה אמר ולכבודי בראתיו, ואם יצא עולם הבריאה ממקומו ויעלה מעט בגובל עולם האצילות יתבטל מיד וישרף ואינו מתקיים כ"א במקומו ובועלם היצירה אם יתקרב לעולם הבריאה ישרף ויתבטל וע"ז אמר הכתוב יצרתיו, וכנגד עולם העשי' אמר אף עשיתיו והיתה הכוונה בד' עולמות להסתיר עצמו לבוש אחר לבוש כדי שיולכין עולם הנבראים להתקיים. וזש"ה כבוד אלדי' הסת"ר דב"ר כי בדבר ה' שמים נעשו ואם הי' דברו יוצא מגולה לא הי' אפשר לעולם הגשמי להעשות אלא ע"י העלם והסתר שהעלם והסתר דבריו מלבוש אל לבוש יכולין העולמות להעשות ולהתקיים והוא כדמיון אש השורף ויש דברים שיוכלו להתקרב אליו ולא ישרפו מהרה כאבנים וכיוצא בהן ואם היה שם במקומו קש או תבן ישרוף מיד אבל אם יתרחק התבן והקש מהראש שיעור רב אזי לא ישרוף מיד:


בראשית פי' בר"א שי"ת ו"ק נבראו ע"י באר הענליון שהוא שם ב"ן קנ"א וז"ש בראשית. ברא אלקים פירש כי אלדים שהוא המלכות נבראת על ידי בא"ר התחתון שהוא גי' הויה אלקים הויה אדני, והענין כי השם שממנו נמשכים ו"ק כנ"ל הוא יותר העליון כיהלא ד' בני"ם הם והם גימ' ק"ד ק"ד ב"ן ד' באמא עילאה. והנה מ"ש לעיל סוד בראשית זהו כשהמלכות אב"א עמו אכן כשהיא פב"פ עמו אז בר"א נעשית אבר שהוא היסוד הקודש ושי"ת נעשה סוד מ"ה שהוא הוי"ה דאלפין ונתחבר אבר עם מ"ה ונעשה אב"רה"ם כי מן בראשית עצמו נעשה אברהם גם מן ברא אלדי' את שהוא בר"א שני כנ"ל מן ברא נעשית אבר וזה היסוד שבה נעשה לקבל מן דכורא ומן אלדי' נעשה ה"ג מנצפ"ך העומדים ונתונים בבאר הנ"ל שהוא נקודת ציון שבה לעורר הזווג:


והארץ היתה תהו ובהו כבר הודעתיך בס' הדרושים שער א"ק כי קודם הז"ת שהם ת"ת ומ"ל היו ז' מלכין קדמאן לאדום שהם סוד ת"ת ומ"ל קודם התיקון ואז הארץ היתה תה"ו ובהו וזהו היתה לשעבר ואח"כ ויאמר אלדים יהי אור שהם ז"ת מחסד ולמטה הנקרא אור קדמאה שהוא אחר התיקון. ורוח אלדים מרחפת על פני המים דע כי סוד ש"ך ניצוצין הם רפ"ח היצוצין הנודעים עם ל"ב אלדים יעלה ש"ך וזהו ורוח אלדים מרחפת מ"ת רפ"ח עם רוח אלדים שהם ל"ב אלדים:


ויאמר אלקי' תדשא הארץ דשא כו' עץ פרי. ארז"ל עץ שטעם עצו ופריו שוה והארץ לא הוציאה רק עושה פרי לבדו אמנם הענין כי כוונתה הי' לטובת אדה"ר כדי שלא יטעה בצווי הקב"ה לומר על העץ שצוה הקב"ה שלא לאכול ולא על הפרי כי זה עצמו היה הערמת נחש והצווי היה לאדם מכל העץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת אשר בתוך הגן לא תאכל ועץ הדעת טעם עצו ופריו שוה. והנחש הי' ערום ויאמר אל האשה אף כי אמר אלדים מכל עץ הגן וכו' פירש העץ צוה הש"י מעץ הדעת לא תאכל אך הפרי עצמו מותר באכילה וחוה השיבה לו כי גם הפרי נאסר לנו וז"א מפרי עץ אשר בתוך הגן אך אח"כ ותרא האשה כי טוב, כאשר ראתה כי עץ הדעת טוב ועצו ופריו שוין אז אמרה באמת אל הנחש וז"ש ותרא כי טוב העץ עצמו למאכל ולא אמר' כי טוב פרי עץ. ועי"ז נתפתו מדבר הנחש, כ"א לא הי' טוב העץ למאכל רק הפרי א"כ אעפ"י שהקב"ה לא פירש לאמר מפרי עץ הדעת לא תאכל רק אמר מעץ הדעת ע"כ היו ידועים שע"כ לא צוה אלא על הפרי ולא על העץ שאינו ראוי לאכילה אבל עתה כראותה כי טוב העץ למאכל אז אמרה א"כ ודאי לא צוה הקב"ה רק על העץ כיון שלא פירש ואמר מפרי העץ אחר היות שגם העץ טוב למאכל. וז"ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותקח מפריו ולא אמר ותקח מעצו כאשר התחיל בלשונו תחלה:


ויאמר אלקים נעשה אדם, הנה מתשרי שהוא עת העיבור עד ניסן ששה חדשים כי יש יולדת לז' ויולדת למקוטעין אף שלא נשלם זמן כל החודש הז' והעובר גדל באלו החדשים בבטן אמו ע"י ז' כוכבי לכת כי הוא ית' מסר העולם בידם שהם מערכת השמים, ועם זה מתורץ תירוץ א' על קושית המינים שאמר נעשה בלשון רבים כי אל המערכת אמר כי הם המגדלים כ"א בחדשו אמר להם נעשה, א"נ תירוץ אחר כמארז"ל עם נפשותיהן של צדיקים נמלך וזו להיות בריאת אדם חובה כמארז"ל נוח לו שלא נברא ואין חבין לאדם שלא בפניו לכן נמלך עמהם תחלה ואמר נעשה אדם ברשותכם ועל דעתיכם:


בראשית הנה יש למלה זו כפי הכלל שמסר לנו בעל ס"י תש"ך צירופים והם סוד שם ע"ב גי' חסד י' פעמים חסד עולה תש"ך הרי י"ס י' מאמרות שבחכמה למתק ברי"ת וא"ש שהוא סוד שם ב"ן גבורה שבו נברא [עולם] הנקודות היוצאים מן העין בסוד שנקראו חכמים עיני העדה:


בראשית פי' חכמה נקרא ראשית אלקים בינה וכתיב בר"א ולא כתיב האצי"ל דחכמה היינו אילות ובינה היינו בריאה בסוד אבי"ע שבאצילות:


בפסוק בראשית יוצא שם קדוש צמ"רכ"ד דהיינו מס"ת הפסקים הארץ" המים" אור" החשך" אחד" ופי' צמ"ר שהוא כתר שנאמר רישיה כעמר נקי מאיר את כ"ד צרופי אדני:


וכל שיח השדה, דע כי המלכות נקרא שדה בבחי' נה"י שבה כי שם הוא סוד שדה ולא בית אך אינו מדבר כי המדבר הוא חיצונית אך השדה הוא בר זריעה, וכבר ביארתי בספר פע"ח פ"ב משבת ענין שדה של תפוחים איך נשארת המ"ל במקום נה"י כשעולה בליל שבת נשאר מקום פנוי ונקרא שדה אמנם נה"י שבה נקרא שי"ח השדה כי שי"ח היא אותיות "שם "חם "יפת כי שם ויפת הוא נ"ה שבה וחם היסוד שבה ששם תוקף הגבורה שבה אמנם כנגד אלו יש בית השחי באדם תחת זרועות והסוד כי הלא נה"י שבת"ת עלה אח"כ בבחי' הזרועות והגוף ולכן אותן שערות הנמשכות שם נקרא בית השחי. וכל שיח הנה חג"ת נה"י נקרא שי"ח ש' חג"ת י"ח נה"י ג' ווין ואלו מאירין בסוד הטפה בנוק', וטרם יהי' באץר וירדו הו"ק לא הי' בה כח להוליד תולדות בי"ע:


אלה תולדות השמים והארץ, ר"ל כי תהו הנרמז בר"ת תולדות השמים והארץ והתיקון שלהם הוא בהבראם ר"ל בה' פרצופים סוד התיקון:


ויבן ה' אלקים את הצלע, ז"ס הנסירה הנעשה בר"ה והוא שיוצאין המוחין מז"א ונכנסין בנקודת מלכות ונבנית ונגדלת, גם ויבן גימ' חיים שהם המוחין דז"א הנק' חיי המלך שהם אהי"ה הוי"ה אהי"ה שהם גי' חיים וע"י אלו המוחין נבנית הנוק' כי עתה נתונים אליה, ויש מוחין דאבא ויש מוחין דאמא ועל שניהן הוא אומר ויבן ה' אלקים או"א את הצלע בחי' נקודה לבדה כלולה מי' ואח"כ נבנית ואז ויביאה אל האדם ז"א שבו מ"ה גי' אדם:


ויבן ה' אלקים אמרו רז"ל מלמד שבאשה ניתן בינה יתירה יותר מבאיש, פי' זה מדבר ביעקב ורחל כי מן החסדים של יסוד דבינה אשר נתפשטו בגוף דז"א אין יעקב לוקח כלל אמנם רחל נוטלת ב' חסדים וב"ש מן החסדים האלה במוחין שלה כי מלבד שחו"ב שלה נעשה מהתפשטות המוחין תוך נה"י דאמא המגעת עד רחל עכ"ז זולת זה לוקחת ב' חסדים המתפשטים תוך נה"י דז"א ששרשם מיסוד דאמא ולא מנ"ה ועכ"ז נוטלתם גם רחל הרי כי נתנה בינה במוחין של האשה יותר משל איש כי חסדים אלו מבינה הנק' אימא יצאו:


דע כי הצלע שנבנית ממנה היא צלע החמישית בסוד נקבה נקב ה' כי מהצלע החמישית יצאה:


ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, הנה ארז"ל שאדה"ר קודם בריאת חוה היה לו אשה אחרת חוה ראשונה לילית ומה ענינה, דע כי אדה"ר דמיון ז"א והנה ז"א יש לו שתי נקבות לאה ורחל וכבר ביארנו כי לאה דיני' קשים עד מאד מפני שהיא אחוריי' של הבינה וגם כי היא עומדת למעלה במקום הסתום, אך רחל היא נמתקת כי היא במקום הגלוי של החסדים, והנה ז"א נקרא אדם כי הוא סוד שם מ"ה גימ' אדם, והנה נודע כי הפשוט שבשם הוא עיקר כי המלוי הוא בחי' נוקב' כי מלו"י גי' אלקים דין שהיא נוק' שכולה דינים. וגם נק' מלוי שכל כח הנוק' ועצמותיה ואורותי הוכחותיה כולם גנוזים תוך ז"א כי עטרה דגבו' תוך הז"א ואח"כ יוצא ממנו לחוץ באופן שהנוק' הוא מלוי ז"א כי המלוי צ"ל דמות הגוף הממלא בתוכו סוד העובר והולד שבתוכו לכן סוד המלוי מורה על הנוק'. אמנם מלוי של שם מ"ה הוא גי' י"ט כמנין חוה הרי איך חוה אשת אדם והיתה בשר מבשרו, אמנם כבר ביארנו כי ז"א יש בו ב' בחי' א' הוא עד החזה ושם יש לו בחי' יסוד הראשון ששם מזדווג עם לא הוחצי האחרון מהחזה ולמטה בסוד הגלוי ונמצא כי יש בו ב' בחי' שמות של מ"ה וכנגדם יוצאים ממנו ב"פ מלוים שהוא גימ' ב"פ חוה, והנה חוה ראשונה היא לאה וחוה הב' היא רחל. והנה להיות בחי' לאה דינין קשי' עד מאד אע"פ שבעולם העליןו הוא ממותק עד מאד עכ"ז בעולם התחתון הזה שהוא חומרי לא יכלה לצאת לאה ממותקת ויצאה דיני' קשים מאוד בסוד קליפה וזהו חוה ראשונה ואח"כ יצאה חוה הב' ממותקת ונשארה עם אדה"ר, אח"כ ביעקב שתקן פגם אדה"ר הוא לקח כל הב' לאה ורחל ונמתקה ע"י לאה וזשארז"ל כי לאה [היתה ראוי' להיות] בחלו של עשו לולי ריבוי תפלותיה ודמעותיה וסז"ש ועיני לאה רכות מן הדמעות, והנה מצינו באדה"ר כתיב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וביארו בתיקוני' שהם ב' נשים א' מעצם וא' מבשר. והענין כי לאה היא עצם דינים קשים והוא סוד הצלע כי לאה אחורי הצלעות יוצאה, אך רחל היא בשר מבשרי דינא רפיא במקום גילוי החסדים וכוונת אדם כי ב' נשים הי' לו עצם ובשר אך לזאת הב' יקרא אשה ולא ראשונה שאינה נמתקת:
ספר לקוטי תורה - פרשת בראשית (המשך)
לפרדס כפי מה שקבלתי ממורי האר"י זלה"ה:


כבר ידעת כי מ"ל הוא באחורי דז"א מן החזה ולמטה והיא לוקחת [לכתרה] שיעור ב"ש התחתונים של ת"ת דז"א וז"ס ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך פי' ב"פ כ"ד וז"ס ותמלא כדה ותעל, והם סוד כ"ד אותיות של בשכמל"ו ולזה נקרא' ד"ך עני ואלו הם סוד כ"ד ספרים דאורייתא, והנה ג"ש הת"ת של ז"א הם ג"פ כ"ד שהם ע"ב שהוא סוד החסד המתפשט בת"ת ז"א מה"ח המתפשטים בו והנה חסד גימטריא ע"ב, אמנם היא אינה לוקחת כ"א ב' כ"ד ונשאר כ"ד הראשון ולכן נקרא' דך עני ואלו הם ב' אורות כמבואר שכל אור הוא חסד אור דיומא קדמאה, אמנם כתר ז"א הוא ג"פ אור גימט' כתר והיא אין בה רק ב' אור כמין בית ולכן נקרא' דך עני, וז"ש ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך כי בזמן החורבן בטלו ב' אורות ממנה כמבואר אצלינו בסוד משחרב בהמ"ק אסור למלאות פיו שחוק כי שחוק גימט' בי"ת והוא ב"פ אור ולעתיד יחזירם הקב"ה אליה. וזה סוד ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך ולפי שלוקחת מת"ת ז"א הנקרא שמש וגם ז"א עצמו נקרא שמש ולזה אמר ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך דב' פעמים כ"ד אלו הם ב' שמשים שהם ב' שלישי ת"ת שהוא שמש וזהו שמשותיך אמנם זה מנוף הת"ת דז"א עצמו אך מן האור המתפשט בתוכו שהוא סוד החסד שבו המתפשט בו אינה לוקחת רק חצי שליש אור לבד באופן כי לוקחת ב"ש גוף וחצי שליש אור לבד אבל ז"א עצמו אינו כן כי לוקח הכתר שלו מן ת"ת דבינה ג"כ רק שאינו לוקח רק שליש א' מגוף ת"ת דבינה ממש באופן שכתרו קטן מכתר' כפי ערך, אך וודאי שחציו שליש ת"ת דבינה גדול מכל ב"ש ת"ת דז"א אך כונתינו היא שלפי ערך היה ראוי שכמו שהיא לוקחת ב"ש הת"ת שלו כך הוא יקח ב"ש מת"ת דבינה, אמנם אינו לוקח רק שליש הת"ת בבחינת הגוף אך מבחינת אור הוא לוקח כל האור כמוש הוא, בסוד אין התורה מתקיימת אלא במ"י שממית עצמו עלי' כי נה"י דבינה כשננסו בז"א הם בלי אור של עצמן רק באור המוחין דז"א עצמו משא"כ בת"ת דאמא שהוא עצמו עם האור של עצמו הוא כתר לז"א ואין להאריך כאן, נמצא שכתר של ז"א הוא גדול באור מאד וגופו קטן, אך כתר המ"ל הוא להיפך שגופו גדול ואור' מועט מאד מאד. גם זה ההפרש שיש בין דכורא לנוק' וטעם אל הנ"ל יתבאר למטה בע"ה, אך דע שאין זה רק כאשר עדיין לא נכנס המוחין דאבא בז"א רק מוחין דאמא לבד כי כאשר נכנסו גם המוחין דאבא אז יגדל כתר ז"א שליש יותר ויהיה הכתר שלו ב"ש ג"כ, והענין כאשר נראה בחוש העין כאשר יש ב' כלים שווין בארכן ממש כאשר מכניסים כלי תוך כלי שהוא שוה לו בארכו ובגובה א"כ הפנימי יוצא בולט לחוץ והוא שוה אל ב"ש ת"ת דאמא, אמנם להיות הדבר כן מוכרח הדבר להיות הפרש א' בין ב' מוחין דדכורא לב' מוחין דנוקבא והפרש זה נמשך מהפרש הנ"ל והוא כי הלא ידעת כי המוחין הם חו"ב וח"ג ואלו הן מוחין דדכורא ומוחין דנוק' הם חב"ג לבד כמבואר אצלנו שחסר ממנה עטרה דחסד, ודע שסוד המוחין הם סוד טיפי המוח דאו"א בעת ההולדה כנודע והם ב' טיפות ח"ב נמשכין מן מוח עצמן של חו"ב דאבא ואמא אך ב' טיפין דחו"ג אינן נמשכין רק מו"ק דאו"א מן החו"ג המתפשטים בו"ק דאו"א ולא מן הדעת עצמו דאו"א, ומן הראוי היה שכיון שכך הוא שכאשר ימשכו אלו המוחין בז"א יהיה כך כי חו"ב יהיו בראשו אך החו"ג יתפשטו בגופו בו"ק ולא יהיה בו בחי' דעת מקובץ מחו"ג בראשו כיון שלא נמשכו להם אלא מו"ק דאבא, אמנם אינו כך רק אפילו החו"ג נעשו לו מוח בראשו עצמו ממש, האמנם בנוק' מ"ל אינו כן רק בראשה אין לה רק ב' מוחין כנזכר באד"ז אך הגבורות הם בו"ק דגופה והם באמצע במקוםש הכתפים שלה ושם הוא קובץ הגבורות שלה ושם הוא סוד הדעת בשליש העליון דת"ת שלה בין הכתפי וז"ס קשר י' דתפילין ש"י, הרי הפרש אחד בין מוחין דדכורא למוחין דנוק' וההפרש הראשון גורם לזה, והענין כי בנוק' אין מקום שאלה, אך בדכורא יש לשאול למה לא הי' כמו בנוק' אחר אשר שורש החו"ג הם מו"ק ולא מן הדעת. והענין כי להיות כי הכתר שלו הוא מאיר מאדעד אין קץ כנ"ל. אך גוף הכתר הוא קטן בערך האור שבתוכו לכן יש כח באור הכתר הגודל ההוא להמשיך ולאחוז ולהעלות את אלו החו"ג למעלה להיות מוחן ממש דוגמת דעת דאבא שהוא למעלה בין חו"ב שלו ממש אך הנוק' שאין הכתר שלה מאיר כ"כ כנ"ל לכן נשארין הגבורו' שלה למטה בו"ק דוגמת מקום אשר ממנו חוצבה כי אין מי שיעלה וימשיכם למעלה, הרי ביארנו ב' הפרשים שיש בין ז"א לנוק' א' בכתר וא' במוחין הפרש א' גורם לחבירו. אמנם הטעם למה הז"א אינו לוקח הכתר שלו בת"ת דאימא ב"ש גמורים הוא לג' טעמים א' הוא מטעם המ"ל, ב' בעבור הז"א, ג' בעבור אמא עילאה. ונבאר עתה טעם ז"א והוא אם יעלה ב"ש בת"ת דבינה נמצא שיצטרך הבינה לרדת יותר למטה ולכנוס ב"ש ת"ת שלה לז"א ויתפשט קו אמצעי שלה למטה כי סוד הכתר נעשה מן ת"ת שהוא קו אמצעי ולכן ברדת הת"ת למטה גם היסו ד[אמא] יורד למטה יותר. והנה עתה שכתר ז"א אין בו רק שליש א' דת"ת נמצא יסוד הבינה למעלה והוא נלשם בסוף שליש א' דת"ת דז"א כנודע ועד שם עומדים החסדים מכוסים כי הבינה מעלמת ומכסה אותם ואם היה מתפשט היסוד יותר למטה נמצא שגילוי החסדים יהיה יותר למטה ולא יתגלו רק עד שליש ת"ת התחתון דז"א ובזה יהיה הז"א חשוך מאד כי לא יאירו בו החסדים רק למטה לכן הוא כך. טעם הב' בעבור המ"ל והוא עם טעם הנ"ל כי הלא ידעת כי המ"ל יוצאת ראשה אר סיום יסוד דאימא במקום [סוף] שליש עליון דת"ת והטעם הוא מפני שאין רחל יוצאת רק מהארת הגבורו' דאימא ובהיותם מכוסים אין האורות יכולים לעבור ב' מחיצות א' יסוד אימא וא' ת"ת דז"א ולכן אינה יוצאת רק אחר כלות יסוד אימא, והנה אם היה היסוד יורד יותר למטה לא היתה המלכות יכולה לצאת רק למטה והיתה קטנה עד מאד. טעם הג' בעבור אמא עצמה והוא כי כבר ידעת ענין אימא עילאה שנכנסים נה"י שלה תוך ז"א ובודאי בהיותם שם תוך הז"א אינה יכולה להזדווג עם אבא אמנם לזה צריך שיוכפלו נה"י דאימא כי זיווג דאו"א תדיר ולא פסיק לעולם ובהיותם בז"א א"א להזדווג עם אבא ולזה הוצרך שיוכפלו ותשאר אימא עילאה למעלה שלימה בכל י"ס מחוץ לז"א. אמנם סוד כפל הזה צריך לפרש והוא שאמרנו בענין אין התורה מתקיימת אלא במ"י שממית עצמו עליה כי נה"י באמא יורדין תוך ז"א ומסתלקים רוחניות שבו ונשארים למלעה מז"א, אמנם הלבושים דנה"י דאמא נכנסו תוך ז"א ובתוך נה"י דאמא אלו מתלבשים המוחין דז"א אך רוחניות עצמן שהוא פנימיות הנוגע לבינה נשאר למעלה זה המיתה כנודע ולהיות שהרוחניות נשאר למעלה יש בו כח להוציא מלבושים וכלים חדשים ונשאר לבושים הראשונים של נה"י תוך ז"א והם נחשבים כגופו ממש כנודע מסוד קו המדה ועיין בפעה"ח, נמצא נה"י דאמא נעשה ממש גופו של ז"א אמנם הרוחניות והעצמות הנשאר למעלה ממציא כלים חדשים והם נה"י חדשים אחרים ואז נשלמה אימא עילאה בי"ס שלה ויכולה להזדווג עם אבא, והנה ודאי שאין כח בעצמות להוציא כלים חדשים לגמרי רק שהוא בסוד הגדלות דקטון כי כל הלבוש דאמא שנשאר חציו למעלה נתגדל ונתארך עד שמלביש את העצמות ורוחניות דנה"י דאמא ונמצא כי נכפלות הלבושים העליונים ונגדלים כפלים ממה שהיו כבר שיספיקו להלביש את הרוחניות דנה"י דאמא. ועתה נבאר סדר כפילתם והוא שכאשר ז"א אינו לוקח לכתרו רק שליש ת"ת דאמא לבד הנה אז יהיה השיעור שאנו נצרכים שיכפלו הנה הם יהיו כ"כ שיעור כמו שנכנסו בז"א, הפי' בזה כי הנה נכנסו בז"א ד' מדות ושליש והם נהי"ם ושליש ת"ת וכנגדם ממש צריך שיכפלו למעל הכיצד נקח דח"ג הרי ג' מדות ונקח ב"ש ת"ת הנשארים ועוד ב"ש מן הבינה דאמא כ"ז הם ד' מדות ושליש ואלו יגדלו עד שיוכפלו ומה שהיה ד' מדות ושליש יהיה עתה ח' מדות וב"ש חצים לעצמן וחצים להשלים הד' מדות ושליש מה שנכנסו בז"א וזה הסדר הוא עתה כשאין הכתר דז"א לוקח ת"ת מהבינה רק ש"א, אבל אם לוקח הוא ב' שלישי ת"ת דבינה נמצא שנכנסין בז"א ד' מדות וב"ש והיינו צריכין ליקח עוד ש"א יותר ממה שהיינו לוקחים תחילה והוא שליש עליון דבינה נמצא שכל הבינה כולה דאימא היתה צריכה להגדיל ולהתחלק כנ"ל חציה לעצמה וחציה להשלים מה שנכנס בז"א, והנה זה א"א לעשות כן והטעם לפי שכמו שבאו"א שהם סוד חו"ב מי' נקודות של כללות כל האצילות הנה תמדי יש בהם זיווג תדיר שאינו פוסק והם שוין כמ"ש באידרא כחדא נפקין וכחדא שריין ואין אבא גדולה מאמא רק שניהן שוין במעלה א' ולטעם זה הוא זיווג תדיר משא"כ בזו"א לפי שאין הנוק' שוה אליו ולפעמים יש לה חסרון ואז אינה יכולה להזדווג עם ז"א לכן אין זווגם תדיר, וכן הוא הענין בכל חו"ב שבאצילות כי חו"ב של ביה עצמה ג"כ הם צריכין שיהיו במציאותם וזיווגם תדיר ואם כל הבינה דאמא היתה צריכה להכפל היתה חסרה בערך החכמה כי ודאי חכמה דאמא שלא הוכפלה וכל כחה נשאר בה יהיה יותר מעולה מאוד מן הבינה שנחלקה וחצי כחה נותנת למטה שאע"פ שהגדילה עכ"ז ודאי שיתמעט אורה יורת מבראשונה ולכן הוצרך שישאר ממנה שליש שלא ישתנה מכמות שהיה ובאותו שליש תהיה שוה לחכמה ואע"פ שאין כולה שוה אל החכמה עכ"ז יספיק שליש א' זה שיהיה שוה לחכמה, והטעם לפי שבינה היא צורתה ה שצורתה ג' קוין כזה ה לכן שליש העליון כולל הג' קוין והוא שהג' קוין כוללים י"ס שבה, כיצד קו ימין חח"ן וכן שאר הקוין ואחר ששליש העליון שהוא חב"ד שלה קיימים הרי ג' קוים קיימין שם וא"צ שייה ניכר הג' קוין בב"ש התחתונות שהם ו"ק ובפרט שהוא הכרח שיוכפלו כדי שישלים פרצופא דאמא. וגם טעם אחר קרוב לזה הנ"ל כי ג"ר חשובות כא' והנה כ"ח דאמא לא נכפלת ואם כל הבינה דאימא תכפול נמצא חלוקה מב' ראשונות אך כשישאר שליש א' ממנה שיהיה שוה לג"ר יספיק והוא עם טעם הנ"ל כי בשליש הא' ניכרין הג' קוין:


ועתה נבאר ונחזור לדרוש אדה"ר והוא שכבר נתב' לעיל בזה"א כאשר אין לו רק מוחין דאמא אין לו כתר רק משליש התחתון דת"ת דאמא והנה אדה"ר במעשיו ובמחשבתו ובכוונתו חשב להגדיל הכתר דז"א שיהיה בו ב' שלישי ת"ת דאמא בלתי זמנו קודם שיכנסו בו המוחין דאבא וזה פגם גדול, והוא כי אדרבה נצטוה ע"ז שלא יעשה דבר בלא זמנו רק כסדר הדברים וז"ד ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וביאור הענין שתבין עץ הדעת מה ענינו, דע כי הדעת עצמו הוא אמצעי בין חו"ב ועץ החיים הוא הז"א הלוקח המוחין דחו"ב הנקרא חיים כנודע, אך עץ הדעת הוא ז"א הלוקח מוח דעת בו, וכבר ידעת כי חו"ב דז"א מתפשטין בתוכו בסוד קוין שלו כי החכמה מתפשט בקו ימין שבו עד הנצח והבינה בקו שמאל עד הוסד וב' מוחין אלו מלובשים תוך נ"ה דאמא והם סתומים בתוכו ובזה אין הארתם יוצא לחוץ ואין החיצונים יונקים מהם כי יש להם מחיצות א' לבוש נ"ה וא' הוא לבוש גוף דז"א עצמו כנ"ל. עוד טעם אחר כי החיצונים אינן מגיעים עד אמא כנודע לכן אין החיצונים יכולין להגיע לינק מהם להיות מלובשים בבינה שהיא מונעתם מלהתאחז בהם, אמנם הדעת דז"א הוא בלי בלי לבוש כי אין היסוד דבינה מגיע רק עד החזה דת"ת דז"א ושם ולמטה הם מגולין החסדים בלי לבוש ואז יכולין החיצונים ליקח מהם ולהתאחז מהם לכן מעץ החיים אין פחד לאכול אך מעץ הדעת אין לאכול כי משם יונקים החיצונים לפעמים כמ"ש אח"ז בע"ה, הנמצא שבכל מקום שיש קו אמצעי מן החזה ולמטה בין בז"א בין בנוק' בין בבריאה בין ביצירה בין בעשיה כנודע נק' עץה דעת, ובזה לא יקשה לך מאמרי הזוהר ותקונים החולקים זה אומר בכה וזה אומר בכה פעמים מכניס אותו באצילות ופעמים בבריאה ופעמים ביצירה ובעשיה פעם בדכורא ופעם בנוק' ואין כאן מקום להאריך, וזה ענין מאמרם טוב ורע, פי' שיש בו טוב מה שיונק מן הקדושה ויש בו [רע] מה שיוצא ומאיר לחוץ ממחיצת ז"א ויונקים החיצונים, גם נמצא בזוהר כי עץ הדעת הוא בבינ הוהוא ג"כ צודק עם זה כי הדעת דז"א מיסוד הבינה הוא יוצא ונמצא עץ הדעת הוא ביסוד דאמא בהיותו תוך ז"א הוא בת"ת ז"א או בת"ת דנוק' כי שם אחיזת החיצונים לפי שאין שם מוחין שאין מוחין אלא בראש ואין יכול להגיע שם אבל בת"ת שהוא גופא אעפ"י שמתפשטים שם המוחין אינם נקראים מוחין וגם מפני שאין שם רק מחיצה א' וחסדים מגולים ויוצא אורם עד מקום החיצונים וגם מפני שממלבוש אימא בורחים ממנה החיצונים, והנ החסדים אלו כאשר נכנסו גם המוחין דאבא אז אין יכולת כלל להחיצונים לדבק בשום אופן כלל כי אבא דוחה החיצונים לגמרי אך בהיות מוחין דאמא לבד אז יש אחיזה לחיצונים בחסדים המגולין לכן עדיין באותו שעה שלא נכענסו עדיין מוחין דאבא בז"א לכן נצטוה ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל ולא הספיק זה אלא שתכוין להגדיל כתר ז"א כנ"ל פי' בעו דשל אנכנס המוחין דאבא ואז שיעור כתר דז"א הוא שליש ת"ת דבינה ורצה שיגדיל והי' ב' לשישים וזה חטא גדול ופגם למעלה פגם א' שבו תולין ה' פגימות ביחד, א' שהגדיל כתר ז"א בלא זמנה נמצא שגוף הכתר גדול ב' שלישים ובו אור מועט של שליש א' לפי שאין בו אור המגיע לב"ש רק בהכנסו שם המוחין דאבא נמצא שהחשיך מאד הכתר דז"א ושם בו חשך, גם בכלל הזה נכלל בו פגם אחר והוא שהתיש כח הז"א כנקיבה כי כתר דז"א והנוקב' שוין ממש כ"א יש לו ב"ש גוף ומעט אור. פגם ב' הוא בדעת כשהפילו למטה ממקומו והושיבו בין הכתפים בשליש העליון דת"ת בין חו"ג והטעם הוא כנ"ל שכפי הטבע הוא שירד הדעת מי במקום הזה אמנם אור הכתר הוא מעלה אותו למעלה ועתה שחסר אור הכתר אין בו כח להעלת את הדעת למעלה ונופל למטה ועתה יכולין החיצונים לאחזו אף מן שורש החסדים שהן בדעת משא"כ בתחלה שלא היו אוחזין בו כי הוא היה למעלה גם אם היה מוח דאבא עמו היה מבטל אחיזת החיצונים. פגם ג' שבהיות הדעת למעלה, הם במקום צר מאד ולכן החו"ג מחובירן יחד והגבורות עם החסדים עומדים [יחד] והם מתמתקים שם ועתה בנפלם למטה במקום רוחב בין הכתפים גרם ירוד גדול בין החסדים לגבורות שהחסדים הלכו בכתף ימין כי החסד שרשו בכתף ימין דא"א כנודע והגבורות הלכו בכתף שמאל שמשם שרשם. פגם ד' בלאה שאחורי ז"א בחציו הראשון והוא כי הלא לאה יוצאה מן המלכות דאמא שהיתה במקום דעת ז"א וכנגכדם לאה יוצאה משם ממש וכשהדעת הוא למעלה אז לאה היא גדולה כשעורה והיא עליונה ועתה בראדת הדעת למטה גם לאה ירדה עמו למטה. פגם ה' ברחל והטעם כי ברדת הדעת למטה בין הכתפים יורד עמו לבושו ג"כ שהוא יסוד דאמא, ואל תתמה איך יורד יסוד' ונשארים נ"ה דאמא למעלה שכבר ביארנו שהכתר הוא מת"ת דאמא ונמצא שפגם הכתר הוא גורם [ירידה] ביסוד ג"כ שהוא קו האמצעי לכן הוא לבדו יורד ולא הנ"ה נמצא שירד הדעת שיעור מדה א' ממקום הדעת וירד אל מקום הת"ת וכמו שבהיות הדעת למעלה אז יסוד דאימא כלה בשליש העליון דת"ת דז"א ועתה שירד מדרגה א' נמצא שכלה ונשתלם בשליש א' דיסוד דז"א ועד שם הוא סיום רגלי לאה ושם מתחלת רחל נמצא שלא נשאר מקום לרחל כלל ועיקר ואינה יכולה להבנות כלל, עוד יש בה כמה פגמים והוא כי גופא דז"א עצמו הוא חשוך מאד לפי שכל גופו אין לו הארה מן החסדים כלל כי אין יסוד בינה נשלם רק בשליש יסוד דז"א נמצא שאין ז"א מקבל אור החסדים רק הב"ש תחתונים דיסוד לבד וכל גופו נשאר חשוך אך בתחלה כשהיו נשלמות בשליש עליון דת"ת אז היו תנה"י שלו כולם מקבלים אור ה"ח מגולין ולא די זה אלא אפילו כל גופו עד ראשון היו מקבלין אור דרך הג' קוים דנה"י המגולין ממטה למעלה בסוד הכאה ביסוד דרך ירידה כמבואר אצלינו אך עתה אין שום מקום עליי' כלל שהקוים הם סתומים לגמרי במחיצת הבינה וזה פגם גדול מאד, עוד פגם אחר גדול והוא שבתחלה היו החו"ג במקום צר למעלה והיו החסדים יורדים תחלה בעת הזיווג דרך הגרון שהוא מקום צר מאד וירחיב המקום יפנו דרך לעבור הגבורות כדרך המים המרחיבין את הצנור כנודע דרך הטבע אך עתה הם במקום רחב מאד לכן הגוברות בהיותן דינים הן קודמין לצתא ואינם רוצין להמתין עד שירדו החסדים תחלה ועי"כ הדין מתרבה בעולם הרי מה מיני פגמים פגם אדה"ר במה שהגדיל הכתר ז"א שלא בזמנו, ובזה תבין כמה מאמרי זוהר ותיקונים בענין חטא אדה"ר יש מי שאומר שחטא בנוקב' וכן הוא שהחיזר מדכורא נוקב' והתיש כחו, גם כי גרם פגם לרחל ולאה שהם נוקב', גם יש מי שאומר שחטא בעץ הדעת וכן הוא ממש כנ"ל גם אמרו בתיקונים שחטא אדה"ר היה ששם חושך בין עילת העילות לכתר והעינן כמ"ש בתיקונים שם ובזוהר בראשית כ"ב שיש עילת העילות ועילת כל העילות אמנם סוד זה הוא כי מה שלמעלה מעתיקא נקרא עילת על כל העילות כי היא העילה ראשונה אשר כל העילות הם תחתיו ונמצאים ממנו אמנם עילת העילות הוא צודק בהרבה מקומות כי כל מדרגה שיהי' למטה ממנה עילות אחרות תקרא אות' המדרגה עילת העילותו הנה ז"א תקרא אמא בערך שלו עילת העילות כי היא עילת של העילות דזו"נ והנה אדה"ר הניח שם חושך בין כתר דז"א ובין האמא הנקרא' עילת העילות בערך ז"א, גם בסוד שם כתר אל תטעה כי כמה כתרים הן והכל כפי מקומו כך הוא אמנם הכתר הנז' כאן בתיקונים הוא הכתר דז"א הנעשה מת"ת דבינה ושם נתן אדה"ר בכתר ההוא חושך כנ"ל ואז הפסיק בין כתר לאמא הנקרא' עילת העילות הרי נתבאר כאן חטא אדה"ר היטיב:


[ועתה נבאר ענין ד' חכמים שנכנסו לפרד"ס]:


הנה אחר שחטא אדה"ר חטא זה אשר עדיין אנו אוכלין פירותיו בעולם הזה ולא יתוקן עד ביאת המשיח הנה ד' חכמים אלו גדולים היו בדורם כנודע ועלו בדעתם לתקן מה שעוות אדה"ר, ואפשר שבדעתם הי' לתקן כל החטא ההוא או לפחות כל החלקים של שרשי נשמתן באדה"ר והנה ראו חכמים אלו כי תיקון חטא אדה"ר תלוי מה שיתוקנו מה שפגם והוא במה שהגדיל אדה"ר את כתר ז"א שלא בזמנו קודם כניסת מוחין דאבא שהגרים כל הפגמים הנ"ל לכן א"א להם שיתקנו העוות הזה ולהעלות את הדעת דז"א למעלה אם לא ע"י שימשכו את המוחין דאבא ויכניסום בז"א ואז יתוקן הכתר ויכול לעלות את הדעת דז"א למלעה ובזה יתוקן הכל. והנה מה שראוי לכל מי שרוצה לתקן הפגם ההוא הוא להמשיך כל ד' מוחין דאבא שהם חב"ד שהדעת נחלק לחו"ג ולזה צריך דבר ולתקן תקון גדול עד שיוכלו להמשיך כל הד' מוחין, והנה אלו הד' חכמים רצו לתקן את המעוות הזה על ארבעתן יחד וכ"א תיקן והמשיך מוח א' מד' מוחין דאבא ובודאי שטעו בזה שהיו צריכין כ"א מהן להשלי' כל הענין שלו ע"י (נ"ל פי' שהיה לכ"א מהן לתקן כל הד' מוחין וכלדקמן) ולכן תמצא שאף לאותו זקן ר"ע ביקש מדה"ד לדחותו. ויש לדקדק בזה וכי זה בכח מדה"ד לדחפו בשלמא ג' אחרים חטאו ונענשו אבל ר"ע שלא חטא ונכנס בשלום למה היו רוצין לדחפו לולי תשובתו ית' הניחו לזקן זה ראוי וכדאי הוא להשתמש בכבוד. אבל הענין הוא שגם הוא היה ראוי לתקן כל הד' מוחין כולם אע"פ שע"י מוח א' שתיקן הספיק להמשיך כולם כמ"ש בע"ה מ"מ יותר היה ראויי לתקן וימשיכם כולם לכן רצו לדחפו לולי תשובתו ית' שאמר הניחו וכו' כי ראוי היה לכך אחר שהספיק להמשיכם ע"י מוח א' לבד לכן הניחו לזקן זה ראוי הוא וכו':


ונבאר כי בן עזאי התחיל לתקן מוח חכמה דאבא והמשיך אותו וחשב כי בהמשיכו את חכמת אבא הנה אז חכמת אבא תעלה את חכמת אמא אשר עמה ואז חכמת אמא שהיא מקו הימיני אשר ממנו ה"ח יוצאין כודע הנה היא תעלה ותמשיך את החסידם למעלה במקומה ואז ימשיכו החסדים את הגוברות ויעלו אותם למעלה כי טבע החו"ג להתחבר יחד זה עם זה תמיד כי הם דמיון זו"נ ממש וכל תשוקתם הם להתחבר יחד זה עם זה יען כי הם כמו ב' מוחין כמו חו"ב והמקום צר מאד וצריכין להתחבר כי צר להם המקום רק כשנפלו החו"ג בין הכתפים כי אז נבדלו ונתפרדו אך ודאי שאם החסדים יתרחקו מהם ויעלו למלעה אז גם הגבור' יעלו למעלה להתחבר עם החסדים ובה יעלה הדעת למקומו ויתוקן הכל. אמנם להעלות הבינה דאימא לעלות למעלה א"צ להוריד ג"כ בעבורה בינת אבא כי כל ירידת חו"ב דאמא לא ירדו רק מפני הדעת שיורד לכן בעלות הדעת מאלי תעלה הבינה למעלה וזה מה שחשב בן עזאי, אמנם טעה בזה שאפילו שאנו אומרים שחו"ב דאמא ירדו גם הם אין זו ירידה כי לא ירד רק הדעת לבדו לטעם הנ"ל אך הם לא ירדו רק אור שלהם לבדם להחיות הדעת שהם החו"ג שיצאו מחו"ב כנודע ונמצא שחו"ב דאמא עומדים למעלה, והם מרוחקים מהדעת הרחקה גדולה לכן כשתעלה חכמת אמא ע"י חכמת אבא נמצא שלא היה בה כח להעלות החסדים עמה שרחוקים הם ממנה אדרבא הוסיף פגם כי מתחלה היה חכמה דאמא עם חו"ג ממתיק אותם ועתה שעלתה נמצא הגבורות רחוקים ממנה והם דינים קשים עד מאד ולכן מת כי הגביר כח הדין והגבורות ונסתלק מן העולם בסוד פסוק ימותו ולא בחכמה ולפי שהסיר החכמה מאצל הגבורות להפרידם מהם וקיצץ בנטיעות שהפריד את החכמה וקצצה לכן מת, האמנם לפי שהמשכתו היה בסוד קו הימין שהוא החכמה והיה כוונתו לתקן קו הימין שהם בחכמה וחסדים לכן נאמר עליו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו:


והנה בן זומא כיון להמשיך בינה דאבא והטעם לפי שחשב ואמר כי הנה כל הפגם [הג'] של אדה"ר תכליתו ושורשו אינו רק שנגרם אל החיצונים שינקו מן הגבורות אחרש נפלו ונתפרדו מן החסדים ונתגברו הגבורות לכן במה שאתקן ואעלה את הגבורות בזה יספיק וממילא יתוקנו הכל לכן המשיך בינה דאבא אע"פ שסמך על מה שהקדימו חביריו עכ"ז חטא במה שהמשיך גבורה לבדו כי המשיך והוריד בינה דאבא כדי שעל ידו תעלה ותמשוך בינה דאמא ואז יעלו הגבורות למעלה ולא ינקו מהם החיצונים ואדרבא חטא בזה כי בתחלה היה הגבורות סמוכין אל החסדים ועתה שעלו למעלה נתרחקו מן החסדים ולא הספיק זה רק שנתחברו עם הגבור' עילאה שהיא בינה דאמא ואז הם דינים גמורים לבדם ואז נתעברו גבורות עם גבורות וזה יותר קשה מן בן עזאי כי בבן עזאי נשארו החסדים למטה עם הגוברות למתקם וגם הבינה דאמא גבורה עילאה היתה רחוקה מן הגבורות ולא יזיק רק שהרחיק החכמה מהן כנ"ל אך בן זומא הרחיק את הגוברות מן החסדים ומן החכמה ושתפס עם הבינה שהוא שורש הדינין, והנה טבע הנוקבא לעלות עד הזכרים למעלה כמ"ש ואליך תשוקתו אבל אין הזכר יורד עד הנוקבא לכן בהעלות החסדים יעלה הגבורות עמהן אך בעלות הגבורות אין החסדים עולין עמהן ונשארו החסדים למטה, והנה אין הדעת שלם רק בהתחבר חסדים עם גבורות והנה בן זומא קלקל הדעת והוציא את חצי הדעת שהם הגבורות ממקומם מן הדעת שהוא יסוד דאמא שנפל למטה והעלה למעלה החצי הדעת לבדו והחסדים לבדן נשארו למטה בתוך הדעת ולכן מדה נגד מדה גם הוא יצא מדעתו [ואמנם בערך שב"ז סמך על ב"ע לכן לא מת רק יצא מדעתו] והוא עונש קטן מן המיתה. אמנם בן עזאי שרצה לתקן קו הימיני נקרא חסיד כנודע בזוהר בפסוק המותה לחסידיו ולכן אמר בבן זומא דבש מצאת אכול דייך כמ"ש כי הדבש הוא שורש דינים כמבואר בסוד השופר שהם סוד הש"ך דינים לפי שהוא הגביר כח הדין נאמר עליו מקרא זה כנ"ל:


אמנם ר"ע כיון להמשיך החסדים דאבא וחשב ואמר כי הלא הפגם אינו רק מפני הגבורות שאוחזים בהם החיצונים כנ"ל אמנם אם נמשיך הדעת דאבא בחי' החסד שבו הנה הוא יעלה את החסדים דאמא בודאי ואינו כמו בן עזאי שהיה צריך להוריד חכמה דאבא שיעלה חכמה דאמא ואחר כך חכמה דאמא תעלה את החסדים כי רחוקים הם ממנו מאד אמנם כאן בהורדת חסדים דאבא ימשיכו דרך קו המישור את החסדים בודאי ואז יעלו מאליהם החסדים עם הגבורות כנ"ל כי הגבורות הם נוקבא ובהם כתיב ואליך תשוקתו ובזה ניתקן ובזה ניתקן כל מה שפגמו בן עזאי ובן זומא וז"ס ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום פי' כי היסוד לעולם נקרא שלום והוא נכנס לפרדס ע"י שלום והוא הוריד השלום העליון שהוא יסוד אבא והמשיך יסוד התחתון שלום דאמא והעלהו למעלה ותיקן הכל:


אך אלישע שהעלה רק הגבורה לבד כי אמר אחר שכל הפגם הוא בגבורה שבהם נאחזים הקליפות א"כ יספיק במה שימשיך את הגבורה דאבא ובזה יעלה את הגבורות דאמא והנה כל זה הם דינים גמורין כי בן עזאי המשיך את החכמה קו ימין ור' עקיבא המשיך את החסדים ובן זומא אע"פ שהמשיך את קו השמאל הנה עכ"ז הבינה אינה דינים גמורים רק שהדינים מתערין מינה אך עם כל זה רובן רחמים גמורים כנודע אך אלישע אחר שהמשיך את הגבורות בגבורות לבדן הנה הגבורות בהם נאחזים החיצונים והקליפות ולכן גם הוא נענש ליתן אל הקליפות. אמנם ארבעה נכנסו לפרדס הפירוש כי כבר בארנו כי אדה"ר גרם כמה פגמים וקצת הפגמים היו בלאה כי לאה כולה דינים כנודע ולכן רצו להמתיקה ואי אפשר להמתיק אם לא יתקנו תחלה את הז"א לכן התחילו לתקן את הז"א. והנה נלע"ד ששמעתי ממורי זללה"ה כי אלו הארבע חכמים נמשכו שורש נשמתם מן הז"א עצמו ממוחיו במקום אשר שם יוצא הארות מוחין דלאה ויוצאין ד' הארות לד' מוחין דלאה ואלו הד' חכמים הם משלחין ארבע הארות אלו אל לאה ודי בזה:


והנה יש פרדס ויש פרסה והם נגד לאה ורחל כי רחל נק' פרסה שהוא אדנ"י ס"ה ויש לה פ"ר דינין ה"ג מנצפך הרי פ"ר ס"ה ולאה נקרא פרדס ובזו שכתי מה ששמעתי:


אך נלענ"ד ג' פירושים, א' כי עיקר שם אדני הוא ברחל לכן לא חסרה מעט מרחל עיקרה דביתא ולכן חסרה א' מפרס' ונשארה פרדס והוא אותה כוונה דפרסה דפרס' עצמה רק שנחסר א', ב' כי שם מ"ה דאלפין הוא בז"א ומלוי מ"ה הוא גי' י"ט והמלוי ההוא יוצא אל אחוריים ששם לאה והנה מ"ה וי"ט הם ס"ד ופ"ר דינין שהם מנצפ"ך הרי פרדס. ג' והוא היותר נכין אצלי והוא כל עיקרה הוא ממלכות דבינה שהוא שם ס"ג ועם הכולל הרי ס"ד ופ"ר דמנצפ"ך הרי פרדס כי לאה עיקרה משם ס"ג וע"ה ולוקח ה"ג שמהם נבנית הרי פרד"ס עד כאן נראה לי ששמעתי:


ועתה נבאר ענין קין והבל כי הלא קין והבל נולדו אחר הפגם וכבר בארנו פגם אדה"ר ואיך היה ז"א ולאה ורחל. והנה בארנו כי לא היוצאת מן החזה אחר סיום שליש הראשון דת"ת ומגעת נגד שליש ראשון דיסוד ורחל מתחלת אחר שליש עליון דיסוד ואין מקום לאצילות לסבול אורך גופה כנ"ל לכן ירדה למטה רגלי' לבריאה כנ"ל וז"ס רגליה יורדות מות שגרם חטא אדה"ר. והנה כשנזדווגו אדם וחוה עליונים שהם ז"א ונוק' הנק' רחל הוצרכה רחל לעלות במקום לאה ולהיות כי לאה שלמה בפרצופה כי מה שנגע בה פגם היא שירדה קצת ממקומה אך כולה ישבה באצילות לכך היה בה כח לתקן ולוקחת מ"ן שלה אך רחל ירדה למטה בבריאה ולא היה בה מ"ן והיתה מוכרחת ליקח המ"ן מלאה בהלוואה ולזדווג עם ז"א. והנה כבר ידעת כי הה"ג שלוקחת הנוק' הם מתפשטים בו"ק [שלה] דוגמת החסדים בזכר אמנם [עתה] לא נתפשטו הה"ג בלאה רק ירדה למטה ביסוד שלה לבד ושם הם המ"ן ואלו לוקחם רחל בהלוואה הג' עיקרים דלאה. והענין כי אחרי שבז"א עצמו לא היה בו בחינת התפשטות החסדים בו כנ"ל כי הגבורות התחילו לצאת כנ"ל לכן גם בנוקבא לא היה תיקון זה. והנה כשנזדווגה רחל לקחה בעת הזיווג ב' גבורות זכרים וב"ש והענין כי כשירדו שורש החו"ג שהוא שורש הדעת וירדו למטה בין הכתפים בחו"ג ירדו תחלה הגבורות להתפשט בזכר כנ"ל כי המקום רחב והגבורות קודמין לצאת וזהו ג"כ פגם א' שעשה אדה"ר ע"י חטא וכבר זכרנו בו לעיל כי הזכר נבהפך לנוקב' כי נתפשו הה"ג בו"ק דוגמת הנוקב'. אמנם דע כי יש גבור' זכרים ונקבות והענין כי אמת הוא שעיטר' דגבו' ניתנה לרחל ועיטר' דחסד בז"א אכן ודאי ששורש עיטרא דגבור' שרשה נשארת בדעת ז"א שאל"כ גם הז"א היה דעתו ק"ל שהם החסדים מחצית הדעת אך נשאר בו השרשים [דה"ג] ודאי ולא די זה אלא כי גם בנוקבא מתפשטים גבורות עם החדים לכן בזה תבין כי יש אנשים שבאים מסוד הגבורה כי יש ג"כ גבור' זכרים ולכן קין שהיה שורש נשמתו משורש הגבור' ולא מפני זה היה נקיבה כי הוא משורש גבור' זכרים, וגם ט"א בזה ושניהם אמיתים וטעם זה הב' מבואר הוא, והענין כי הלא ב' עיטרין אלו הן סוד ב' זרועות דא"א כנודע ושם בוודאי הם זכרים והנה בעודם מתפשטות בזכר הם זכרים ובירידתן אל הנוקבא אז נקרא נקיבה, וכדי שתבין יותר בבירור אבאר לך סוד א' והוא כי מה ההפרש יש בין אורות העליונים עד שזה יקרא וזה נק', אך הענין בקיצור הוא כי האור העליון הוא נמשך ונתפשט למטה וכאשר יבא עד מקום ששם נחלש כחו נקרא נקיבה ובעודו למעלה יהיה זכר כי גם הבאות נקבות ממוח הזכר באו ושם כח הזכר. והענין כי ברדת האור העליון למעלה אינו עובר דרך מחיצה כנודע כי אמא תוך ז"א נכנסת ושם הוא נתפתח היסוד שלה ומאיר האורות עמן כמו שיצאו ממוח האב ואין הפרש ביניהן לכן בהיות האורות והגבורות שם נקרא זכרים. אמנם הנקיבה אינה מקבלת המוחין שלה רק דרך מחיצת ז"א הן האחוריים שלו כנ"ל ואז מתמעטין האורות הנכנסין בה ואז נקרא נקיבות וזה שורש האמיתי בענין זה כי חלישות האור ממה שהיה אז נקרא נקיבה וז"ש תשש כחו כנקיבה. ואמנם ז"ס שקראו לאש הנקיבה כי עיקרה של רחל אינה יוצאת אלא ע"י שעבר עטרה דגבור' הנקרא באידר' בוצינא דקרדינותא ועבר ונקב נקב א' בגופא דז"א במקום החזה ויצא לחוץ מן האחוריים ושם נעשית רחל ולהיות כל אורה אינה אלא ע"י נקב היא נקרא' נקב ה' ודי בזה. ונחזור לענין כי כאשר הגבורות יצאו תחלה קנו מקומן ונתפשטו בזכר במקום החדים ולפי שלא עברו עדיין אל הנוקבא עדיין זכרים הם וכשיצאו אליה הגבורות מטיפת פי האמה דז"א בעת הזיווג נקרא טפה דדכורא אך אח"כ היו יורידן ומתפשטין בגופא דרחל ממש ואח"כ היתה רחל מעלה אותן בסוד מ"ן אז היו נקבות ודי בזה. והנה נמצא כי התחילו הגבורות להתפשט בדכורא במקום החסדים ולכן בעת הזיווג הם יצאו תחלה, ולכן קין נולד תחלה בסוד הגבורות כמ"ש בע"ה. אמנם יש תופסת מעלה על קין ממה שיש על שאר האורות ירד למטה נמצא קרוב מאוד אל הדעת דעליון שורש האורות משא"כ בשאר השרשים של הנשמות היוצאים מהגבורות זכרים ומתפשטים עם החסדים ממש כנ"ל ואז הדעת הוא למעלה במקומו וזהו שורש ומציאות אל שורש הנשמות כי הלא שרשם הוא מנדב ואביהוא שהם נ"ה מן ה"ג, אמנם אם הי' הדעת למעלה במקומו היו ממש נ"ה דז"א אבל עתה שירד הדעת במקום חו"ג הנה הם למעלה גדולה מנ"ה דז"א כי הם עתה חשובים ונקר' חו"ג נמצא כי אע"פ ששרשם מנ"ה דגבורה הם בהיותם עתה למעלה חג"ת ודי למבין בזה. ונחזור לענין כי התחילו הגבורות להתפשט תחלה ונבאר עתה סדר התפשטותם כי הלא בהיות הדעת למעלה במקומו אז יש מקום לכל ה"ג להתפשט אך עתה לא יש מקום להתפשט כל הה"ג כולם רק ב' וב"ש מהן לבד, והוא כי בהיות מקום הדעת בג"ר אז התפשטותן הוא לבד נמצא שירדו תחלה ג' גבורות ונשארו ב' למעלה במקום הדעת שלא היה להם מקום להתפשט, והנה הגבורה שיורד ביסוד הנה יש בה ב' בחי' כי השליש העליון הוא מכוסה בידו דאמא היורד שם וב"ש התחתונים הם מגולים לכן השליש העליון אינו יורד בזיווג רק ב"ש התחתונים נמצא שיורדין ב"ג המתפשטים בנ"ה וגם ב"ש גבור' המתפשטים ביסוד המגולים ואלו נתנים לרחל בעת הזיווג בסוד טיפת הדכורא והיא מעלה אותן המ"ן הה"ג של הנקבות שנטלה בהלואה מלאה ואז יצא קין הבכור מאלו הגבורות והיה כלול מב"ג וב"ש גבורה הדכורים ומה"ג נוקבא הרי הכל ח"ג פחות שליש, אמנם אותן הגבורות הזכרים שירדו מנ"ה גם ג"כ מגולים והענין כמש"ל כי עיקר ירידת האמא הוא בקו האמצעי לבדו שיורד למטה עד יסוד ז"א ולא בב' קוין הימין והשמאל לכן נמצא כי אותן הב"ג וב"ש זכרים כולם הם מגולים והרי בזה תבין כי אע"פ שהחסד הוא ברא בוכרא עכ"ז עתה יצא הג' בסוד קין הבכור, ובזה תבין ג"כ אין קין כולו גבורה דינים קשים כמ"ש בזוהר פ' בראשית. אך הבל היה בו קצת ביסום יותר והוא רחמים יותר והענין כי היה בו חו"ג יחד והענין כי הלא אחרי שנטל קין אותם הח' גבורות פחות שליש נמצא כי עדיין יש מקום פנוי להתפשט ב"ש של חסדים כי אחרי הגבורה יוצאין החסדים והנה שליש הגבורה שביסוד המכוסה יור דלמטה בשליש התחתון שביסוד ובמקום נ"ה ירדו שם ב"ג הנשארות למעלה ובזה נשלמו הגבור' ונשאר עדיין מקום פנוי ביסוד מקום ב"ש (של) שליש א' האמצעי המגולה והשליש הב' למעלה בשליש המכוסה ולכן ירדו שם ב"ש חסד מחסד א' האחרון שבה"ח ויורדין בב"ש הראשונים דיסוד. אמנם כשנזדווגו להוציא את הבל כבר כלו ונשלמו המ"ו דרחל ויצא בקין ולכן הוצרכה רחל לקחת מ"ן אחרים בהלוואה מלאה והוא כי הלא לאה לוקחת ב' מ"ן א' מחסדים וא' מגבור' והנה הארת חסדים מתפשטים בגופא דלאה והגבורות יורדין למטה ביסוד שלה וכשלקחה רחל תחלה ה"ג אז ירדו החסדים שבגופא דלאה ביסוד שלה ועתה לקחתם רחל ג"כ בהלוואה אותן ה"ח לצורך מ"נ להוציא את הבל וזהו מה שנותנת רחל בהבל, אמנם ז"א נותן בהעוד טפה דדכורא אותן הב"ג ושליש א' העומד בשליש התחתון דיסוד וגם יורד שליש העליון חסד א' המגולה האמצעית אך שליש העליון הסתום אינו יורד נמצא כי ז"א נותן ב"ג ושליש א' מגבור' ועוד שליש א' מחסד בין הכל הם ב"ג וב"ש דוגמת מה שנתן אל קין רק שבכאן יש שליש א' מחסד מה שלא היה כן בקין והמלכות נותנת בו הה"ח נוקב' בין הכל הוא ח' מדות פחות שליש העליון כמו קין נמצא כי הבל רובו חסדים רק שהם נוקבין ואין בו רק שליש א' חסד דדכורא ולזה היה יותר התבסמות בהבל רק לפי שגם הוא יצא מן הגבור' זכרים וגם החסדים לא הי' אלא נקבות לכן עדיין צריך תיקון א"כ נמצא שנשאר בז"א שליש דחסד וירד בשליש התחתון דיסוד ונשאר למעלה בלתי התפשטות ד' חסדי' ושליש ואז כשנזדווג אדם וחוה להוציא את שת היה כולו טוב כי אז ירד אותן הד' חסדים ושליש שלמעלה עם השליש הנשאר ביסוד והיו כולם ה"ח פחות שליש וכולם ירדו ונתנו לשת. וא"ת למה בענין הגבורה לא ירדו כל הגבורה יחד הטעם הוא ליפ שהחסדים הם מים כנ"ל והמים הם יורדין במרוצה ואינם מתעכבים ואחר שמוצאין פתח יורדים כולם ביחד לכן יורדים כל ה"ח פחות שליש בסוד טפה דדכורא ורחל נותנת בסוד מ"נ שלה את הרשימין הנשאר מן הה"ח נוקב' שנתנת בהבל כי החסדים מניחין רשימו יותר מן הגבורה ואם היתה יכולה לקחת חסדים חדשים היתה לוקחת אמנם כבר אין לה מה ליקח בהלוואה מלאה כי כבר לקחתה רחל החו"ג לכן אין לה מה ליתן אלא רשימו דה"ח לבד נמצא כי בערך א' לוקחין יותר קין והבל משת כי הם לקחו כ"א מהם ח' מדות פחות שליש אך שת לא נטל רק ה' לבד פחות שליש כי הה"ח שלוקח מרחל הם רשימו לבד ובערך א' נמצא שנטל יותר שנוטל י' מדות פחות שליש וגם כי שת כולו חסדים וקין כולו גבורות והבל מעורב מחו"ג וגם כי שת נטל ה' מדות וכולם זכרים אך קין והבל לא נטלו רק ב' מדות וב"ש לבד לכן נקרא שת שממנו הושתת העולם כי כולו רחמים וגם שהם זכרים הרי ביארנו בזה היטיב. וזה נלע"ד שהוא סוד האמיתי אך יש לי בזה פי' אחר שנלע"ד ששמעתי אך פי' הא' ששמעתי נלע"ד שהוא אמיתי ועכ"ז לא נאסוף ידינו מלכתוב גם את הב' והוא כלל כי כל מדה וספי' דזף,א יש לה ג' שלישים אך היסוד אינו שלם ואינו רק ב"ש לבד וא"כ יש סדר אחר בירידת החו"ג והוא באופן זה כי תחלה נתפשטו ב"ג בנ"ה וב"ש גבורה ביסוד ואח"כ לקח קין ב"ג דנ"ה ושליש א' גבורה התחתונה שביסוד המגולה כי אין בו רק שליש א' מגולה ושליש א' מכוסה ונטל ה"ג נוקבין כנ"ל הכל הם ז' מדות ושליש וכן הבל לקח אח"כ ב"ג ושליש מז"א וה"ח נוקבין כנ"ל הרי ג"כ הבל לקח ז' מדות ושליש א' אח"כ נטל שת שליש א' מגבורה הנשאר ביסוד הסתום ועוד ה"ח שלמים הזכרים וגם נטל ה"ח רשימו דנוקבא. והנה מה שנסתפקתי בזה כי נלע"ד ששמעתי שקין לא לקח רק ז' מדות ושליש א"כ הפי' הב' האמיתי גם נלע"ד ששמעתי כי שת כולו חסדים וא"כ זה נוטה כפי' הא' וגם שמעתי שהבל נטל שליש א' מחסדי הדכורא וזה כי' הא' גם בודאי שמעתי כי קין רובו מגבורות הזכר והבל מחסדי הנוקבא ולזה היה כח בקין פירושים הנ"ל אך היותר נכון אצלי הוא הפירוש הא' ועיין בספר הגלגולים כי שם נתבאר יותר בארוכה ענין שורש קין והבל וגם סוד מעלת אדה"ר שנקרא חלתו של עולם הכל נתבאר שם:


ונבאר מעלת אדה"ר קודם שחטא. אמר ברעיא מהימנא פ' קדושים אדה"ר לא הוי ליה מהאי עלמא כלום חד צדיק עבד שמושא בנוק' וכו', וסוד הענין דע כי אדה"ר היה כולל כל הנשמות כולם והנה קודם שחטא היה גבוה ממה שהוא עתה ביצירה ואם תשאלנו כי נברא מעפר בה"מ שהוא מעולם העשיה, התשובה כי לא היו העולמות כמו שהוא עתה כי בחטא אדה"ר פגם בעולמות כולם כביכול מן האצילות עד העשיה והענין הוא כי בודאי היו בחינת עולמות אבי"ע רק שהיו במדרגה גבוה יותר ממה שהוא עתה, והענין הוא כבר ביארנו איך ע"י תפלתינו ביום השבת אנו מעלין העולמות אל מקומם ומדרגותם נמא כי מה שהוא עתה ביום השבת אז היה כך בעצמו בחול, וביאור הדבר כי מקום שהוא עתה ז"א דאצילות היה אז עולם הבריאה י"ס במקום י"ס ז"א, אמנם נוקב' דאצילות כבר ידעת כי אין לה רק שיעור ד' ספירות שהם נה"י של ז"א וחצי ת"ת כי לכן נקרא' ד' ששיעורה ד' מדרגות והנה ביצירה יש י"ס והיו ד' ראשונים דיצירה במקום שעומדת עתה הנוקבא דאצילות ושאר הו"ס דיצירה היו במקום ו"ס של עולם הנקרא עתה בריאה וד"ס הראשונים דעשיה היו במקום שהוא עת הד' אחרונות דבריאה וו"ס דעשיה היו במקום שהוא עתה ו"ס דיצירה נמצא כי סיום העשיה היה במקום עולם היצירה וזו"נ דאצילות היה אז במקום שהן עתה או"א דאצילות, והנה כ"ז נעשה עתה בשבת ע"י החזרת מוסף ואז נשלם זה אך אז היה זה מעצמו ובחול אבל בשבת היו עולים יותר ויותר לאין קץ. ואמנם ג"כ מאו"א דאצילות ולמעלה היו יותר גבוה במעלתן ממה שיש להם עתה אך שאין אנו יכולין לדבר את סדר מדרגתן ועלייתן, גם יש הפרש עתה ממה שהיה מאז כי היו כל עולמות עצמן כולם בכל בחי' למעלה אך עתה אפי' ביום השבת אין אנו יכולין להעלות רק פנימיות העולמות ולא החיצוניות כמבואר אצלינו כי אם היה החיצוניות עולים היינו רואים בעינינו עליית העולמות בשבת והנה נמצא מה שהם עתה ד' אחרונים ביצירה וכל י"ש דעשיה שהם כולם י"ד ספי' הי' אז המקום ההוא חלל ופנוי ושם הי' מדור לכל הקליפות והחיצונים וז"ס תחום עולם וס"ז מארז"ל למה נקרא שד"י שאמר לעולמו ד"י פי' כשהיו הד' עולמות מתפשטין לא רצה הקב"ה שיתפשטו באלו הי"ד ספי' שהם גימ' ד"י אלא שיתפשטו עד שם לבד וישאר הי"ד ספי' מקום פנוי לקליפות, והנה נמצא כי אז היה כמו עתה במוסף שבת ובמנחה של י"ט פי' כי כבר שוה מוסף שבת כמו מנחת י"ט כי במנחה של שבת יש עלייה יותר כנודע שעולה ז"א בדיקנא דא"א, והנה אחר שחטא הוריד כל העולמות למטה ממקומם ומדרגתם והורידם כמו שהם עתה ונמצא כי עולם העשיה הוריד כמו שהוא בתוך הקליפות ובאותו חלל שהיה תחלה פנוי אל הקליפות, ובזה תבין למה עולם העשיה קרא אותו בזוהר ובתיקונים שהוא מקום אל הקליפות כי הרי עשיה מכלל הקדושה ואיך יקרא עולם הקליפות אך הענין כי אין זה מקומו מתחלה כי אחר חטא אדה"ר עפל העשיה במקום הקליפות וגם ד' אחרונים דיצירה שהם מגולין הרגלים העליונים של הזכר הנק' יצירה הם תוך הקליפות וס"ז ויאסף רגליו אל המטה והוא מציאת כוונת שבת להעלות עולמות לבחינתם ולא יהיו בגלות תוך החיצונים וז"ס ההליכה בשבת ברגלים מחוץ לתחום שנמצא כי הוא גורם הורדת נה"י אל הקליפות וכל כוונתינו בשבת לתקן הפגם ולהעלות העולמות כמו שהיה בראשונה, וכבר ביארנו איך אדה"ר היה כולל כל ג"ע בי"ע כנ"ל, ונבאר עתה סדר התפשטותו באלו העולמות הנה ראשו של אדה"ר היה בעולם הבריא' שהוא עתה ז"א דאצילות וגרונו היה בד' הראשונים דיצירה שהם בנוקבא דאצילות וכבר ידעת כי הנוק' דאצילות נקרא ג"ע נמצא שהיה אדם הראשון עד גרונו בג"ע וגופו בו"ת דיצירה ובד' ראשונים דעשיה ונחלק לשנים שהם ד"ו וטעם הדבר כי הלא נודע כי גוף האדם שהוא ת"ת יש בו ב' בחי' והוא מקום המכוסה והמקום המגולה ולכן גופו של אדה"ר שוה את"ת נתקן בב' חצאי העולמות וחציו המגולה במקום ד' ראשונים דעשיה וחציו המכוסה בו"ו אחרונים דיצירה נמצא כי גוף אדה"ר היה עקרו בעולם היצירה שהוא סוד ו' שבשם וכבר ידעת כי אות ו' רומז לגוף לכן גופו היה ניתן ביצירה הרי ביארנו התפשטות אדה"ר היה בג' עולמות בי"ע קודם החטא והיה אוחז כל ג' עולמות בבחי' אז שהיה בחי' עליונה מאד ובזה תראה מעלת אדה"ר, ואמנם באותן הב' עולמות לא הי' מתנהג העולם כלל אך עתה נתמעטו ונכנסו תוך הקליפות ואפילו הרגלים שהם ג' אחרונים דיצירה נכנסו שם בסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם, והנה כבר ידעת כי גם בעוה"ז הם נרשמים ונכללים כל הג' עולמות אלו כי אמרו בזוהר שבא"י שלטה יצירה ובח"ל שלטה עשיה מכאן אנו צריכין לבאר לך מה היה נקרא אז א"י כי הלא אמרו רז"ל אדה"ר גופו נברא מא"י ועגבותיו מבבל ולכן נבאר כי הלא בזמן ההוא שהיו העולמות יותר גבוהים ממדריגתם היה בבחי' אחרת והנה ארז"ל גופו של אדה"ר היה מא"י וידעת כי בא"י שלטה היצירה ואין עשיה שלטה בא"י והנה אז בו' ראשונים של בריאה אז היו הו' אחרונות דיצירה של עתה והרי ביארנו כי משם היה גופו של אדה"ר מו' תחתונים דיצירה שהוא בסוד וי"ו שבשם גופו של אדם הרי גופו מא"י כי א"י הוא עולם היצירה כי הוא אמצע כל העולמות שהוא עולם היצירה אמצעי העולמות מבי"ע והנה בספי' אחרונה מו"ס דיצירה הנ"ל [שד"ר שלה] במלכות דנוק' דז"א דאצילות אשר היא עתה ספי' ו' של עולם הבריאה והנה שם היה הסוד של עבר הירדן של בני גד ובני ראובן והוא סוד מלכות דיצירה של אז עם כל ד"ר דעשיה של אז שהם עתה ה"ס תחתונות דבריאה נמצא כי עבר הירדן הם ה"ס תחתונות דבריאה של עתה ואמנם ספי' הה' מה' הנ"ל הוא סוד מלכות דבריאה של עתה שהיא ספי' ד' של עשיה של אז לא היה עבר הירדן רק ד' אחרות אך זו הה' היא סד סורי' שהיא פחותה מעבר הירדן באופן שבמ"ל דיצירה של אז הוא עבר הירדן ומלכות בריאה של עתה היתה אז בחי' סורי' והנה ו' אחרונים של עשיה של אז שהם ו' ראשונים של יצירה אלו הי' אז בח"ל כי אז היה בחי' עשיה ובח"ל שלטה עשיה כנז', והנה כבר ביארנו שרגליו של אדה"ר הפרקין העליונים שהם עגבותיו אל והיו מן בבל מן אקרא דאגמא כדאיאת בגמרא והענין כנזכר בירושלמי בענין פרה שיצאה מירושלים ובעלה רץ אחריה וקודם הלילה הגיע לבבל נמצא בבל קרובה לא"י משאר ארצות של ח"ל לכן עגבותמו מבבל הי' שהם ב"פ עילאין ושאר הפרקים תתאין נמשכו עד שאר ארצות הרחוקים הרי אורך אה"ר הי' מכל עוה"ז והי' ג"כ גופו באורך ג' עולמו' בי"ע נמצא כי בעת שנברא היה ראשו וגרונו תוך ג"ע וגופו ורגליו משאר העולמ' האמנם אחר שנברא אז הכניסו כולם בג"ע ונכנס שם כל גופו ג"כ, והנה הג"ע ביארנו שהיה אז ד"ר דיצירה אשר הוא עתה נוק' דז"א דאצילות ואחר שנברא נכנס כולו בג"ע הזה והענין כי הלא קודם שהושלם להבראות ר"ל בעת שהיה נברא היה נתון באופן הנ"ל ויהיה אז מה שהוא עת הבמוסף שבת אך אחר שנברא היה כולו בג"ע והיה דוגמת מה שהוא עתה במנחת שבת כי כבר ידעת כי במנחת שבת עולה עולם הבריאה באמא דאצילות ויצירה בז"א דאצילות וד"ר דעשיה במקום נוק' דאצילות ושאר ו"ס דעשיה בו' ראשונות דבריאה של עתה כי הז"א דאצילות עולים בא"א ונוק' באבא ולכך עלתה הבריאה עד הבינה וכ"ז במנחת שבת, והענין כי ז"א דאצילות נעשה ארוך וגדול [כא"א] ונוק' עלתה באבא בסוד ה' בחכמה יסד ארץ באבא יסד ברתא בסוד ושמרתם את השבת כי קידש היא כי הנוק' שהיא שמור נעשה קודש אבא ולכן אמר כי קודש היא כי הז"א עולה עד א"א ובריאה עלתה עד אמא כי כבר ידעת כי אמא מקננא בכורסיא ויצירה בז"א כי ז"א מקננא במלאכים ועשיה בנוק' כי מלכות מקננא באופנים הרי כי עתה העולמות כראוי וזהו כל מה שאנו יכולין לעשות ע"י תפלתנו ביום השבת בעת המנחה ויותר מזה אין בנו כח, והנה נמצא כי ו' אחרונים דעשיה היה אז בו' ראשונים דבריאה של עתה וכל שאר העולמות היו כולם מנוקב' דאצילות ולמעלה ואלו הו' יוצאים לחוץ כאשה עוברה שהעובר שלה בולט לחוץ ואמנם ד' תחתונים דבריאה וכל היצירה וכל העשיה הי' חלל ופנוי וז"ס תחום שבת אלפים אמה, והנה עכ"ז אנו צריכין שכל הג' עולמות בי"ע יוכללו באצילות וישארו פנויים ולא ישארו ו' אחרונים דעשיה חוץ לאצילות וכל העולמות יהיה קודש גמור תוך אצילות ואמנם זה היה נתקן בעצמו עד מ"ש בסוד תוספות של שבת כי אמת הוא שבהיות הנוקבא באחורי ז"א שאין לה רק ד' ספי' לבד אך כשחוזרים הם בבחינות זו"נ דאצילות ממש וכשעולה העשיה למעלה היא עומדת אחורי היצירה נגד ד' תחתונים שלה אמנם כשבא סוד תוס' שבת העשיה הופכת פניה ועומדת פב"פ עם יצירה תוך אצילות ונמצא בזה ג' עולמות בי"ע כולם הם תוך האצילות ומקום שלהם נשאר חלל ופנוי, והנה כ"ז נעשה בסוד תוס' שבת מעצמו לא ע"י מעשה של אדם נמצא כי ג' בחי' אלו הי' א' בעת בריאת אדם ואז היה המקום פנוי י"ד ספי', ב' אחר שנברא אדה"ר מחצור ולמעלה כי כבר ידעת כי משעה חמישית של יום הששי ניתוסף קדושה בעולמות ומתחילין הם לעלות וז"ס ה' יתירה של הששי כמבואר אז הי' כ"ד ספי' פנוי' שהם עשי' ויצירה וד' אחרונים של בריאה, ג' היה בע"ש עת תוס' שבת בין הערבים ואז כל ג' עולמות פנוים נמצא כי כל מה שהוא עתה במנחה שבת נעשה ע"י מעשינו נעשה אז ע"י תוס' שבת מעצמו, והנה בליל שבת אם היה אדה"ר מתפלל אז היה ע"י מעשיו עליות יתירות להעלות העולמות למעלה ממקום מדרגותם ואין אנו עתה בפרטי העולמות שהיו יכולין להעלות אז העולמות מתפלת ליל שבת עד מנחת שבת אלא לומר בקיצור כי אז במנחת שבת היה חוזר אצילות כפי מקומו הראשון עד א"ק כמבואר אצלינו והי' חוזר הכל לשורשו הראשון הרי נתבאר כל מה שהי' יכול לעשות אדה"ר ואחר שחטא החזיר הכל כמה שהוא עתה ונפלו העולמות כולם כמו שהם עתה תוך הקליפות, ומזה תבין מארז"ל שהכניסו הקב"ה בג"ע אחר שבראו והוא ע"ד שביארנו שזה הי' בסוד תוס' שבת שכל אורך אדה"ר שהי' ג' עולמות בי"ע כולם נכנסו תוך (הקליפות) האצילות ולא הה חוץ לג"ע שהוא במקום האצילות וכולם היה משם ולמעלה ולא חוצה לה, ובזה תבין מעלת אדה"ר קודם שחטא שאז היה גופו גבוה יורת ממה שהוא עתה מטטרו"ן בעולם היצירה כי אדם ראשו היה נוגע עד מקום שהוא עתה ז"א דאצילות ומה שהיה אז רגליו של אדה"ר שהם ו' מדרגות שהם ו' אחרונות של יצירה הם עתה ו' ראשונות של בריאה ולא עוד אלא שד' תחתונות דיצירה [עתה] הם במקום שהיה [אז] חלל ומקום פנוי א"כ ראו כמה הי' מעלתו של אדם הראשון יותר ממט"ט וכ"ז היה בעת שנברא כי אח"כ הי' יכול לעלות דבר נפלא כנודע, והנה כבר ביארנו ענין מט"ט כי אע"פ שאנו מוציאין בזוהר שהוא מיצירה פי' שו"ק שלו הוא ביצירה כי אמת הוא שמט"ט ראשו הוא בבריאה וגופו ביצירה ורגליו בעשיה נמצא כח אדה"ר היה אוחז ותפוס בגופו כל אורך ג' עולמות בי"ע בסודם העליון קודם ירידתן ונפילתן אך מט"ט אינו אחוז ג' עולמות אלו רק עתה אחר ירידתן ונפילתן ויש הפרש גדול ביניהם מאופן שהיו תחלה למה שהם עתה, והנה בזה תבין מ"ש בזוהר במאמר ו' אלפי שנין הוו עלמא שהם סוד בי"ע וכולם הי' לוקחם אדה"ר קודם שחטא ואחר שחטא אז ירדו כל הועלמו תואז מה שהיו מתחלה מן העליונים הוא עתה מן התחתונים כי אז הי' גופו מג"ע שהם ו' אחרונים דיצירה ועתה גופו מא"י תחתונית שהוא מזה העולם, ובזה תבין מ"ש בפ' קדושים אדם קדמאה לא הוה לי המהאי עלמא כלום וקודם זה אמר אלא מעפרא דבי מקדשא לעילא והוא מ"ש לעיל כי אין זה בה"מ שממנו נברא אדה"ר אלא ב"ה דלעילא כמ"ש, גם זהו מ"ש דנהירו דגופו דיליה יתיר מכל אינון מלאכין וכל גופו נהיר יתיר ממלאכים גם זהו כמ"ש, כיון שחטא אז היה אזעיר גרמי' [ואיצטריך] לגופא [דבשרא וזה] הי' כי הקטין א"ע ממה שהי' תחלה לקח כל בי"ע ועתה הקטין ונעשה גופא אחרא מזה העולם החתתון, גם זהו מ"ש עד דאתי חנוך ונטל ליה קב"ה, וזה יובן ממ"ש בריש פ' ואתחנן אפיקו חד נהורא טמירא ומלי' להאי גבילו דעפרא וקאים על רגלי' כו' כי האדם היה תופס ג' עולמות בי"ע וא"כ מוכרח מוכרח היה שזו"נ באצילות נזדווגו וילדו אותן פי' מזווג דאצילות יצאה בריאה ומה שאחריה ולזה אמר לעיל אילנא רברבא ותקיף אתחבר ואזדווג פי' כי מזווג דאצילות נולד אדה"ר שהיה כולל כל בי"ע, אתיב מלבי' רוחי' לגבי פי' כי כיון שחטא ניטלה ממנו האי קדושה ונוק' דאצילות לוקחת אותה וז"ס וההיא חיותא נטלה לה כדין זמינין מנא אחר' וז"ס שהוא חנוך שנטל זו הנשמה וע"י כח זה (שאינו) [שולט] במלאכין קדישין כי חנוך הוא מטטרו"ן ממונה על כל המלאכים. ואמנם נבאר עתה ענין א', דע כשחזר אדה"ר ונתמעט אב דההוא זהירא כי אדה"ר היה לו ג"כ מלבד שהי' לו ג' עולמות שהי' כולל אותם הנה הי' לו ג"כ נר"ן דאצילות והם הנק' זהירא עילאה וכשחטא אדה"ר פרקו ממנו אותו אור דזהירא עילאה והוצנעה לע"ל, עד דאתא כלי לצרף דאתא חנוך ונטל לי' וע"י כך הומלך על כל מלאכים ואמנם עכ"ז לא הגיע למדרגת אבותיו קודם שחטא כנ"ל, ועתה אנו צריכין לבאר ענין א' והוא כמ"ש כי הנוק' דאצילות אין לה שיעור רק ד"ס ולכן כשעולה הבריאה (עולה) שם הנה ד' ראשונות עולות שם וו' תחתונות נשאר למטה וקשה עד מאד כי מבואר כי המדרגה התחתונה שבאצילות גדולה מכל מה שלמטה הימנה ונכלל בכלל זה בי"ע וכן התחתונה שביצירה גדול מכל מה שלמטה ממנו עד סוף כל העולמות, ואמנם [למה] לא תוכל להכניס כל הבריאה בנוקבא דאצילות רק אמרנו שאינו נכנס שם רק ד"ס לבד שזה שוה בשוה וזה תימא, אך הענין הוא מה שאנו אומרים כן הוא בערך אורות עצמן כי אור העליון כולל בערכו כל מה שלמטה אך בענין מקום אינו כן והראיה לזה כי הלא אנו רואין בו בטפה אחרונה שבמוח כולל כל הנוף והנה אנו רואין כי כל ד"ס העליונות שהם כחב"ד הם נכללין במקום מועט שהוא ראש האדם ואנו רואין ספיר' תחתונה מהם שיש לו מקום כפלים מכל הראש ביחד כמו הת"ת וכמו השוקים, גם נלע"ד ששמעתי כי אין זה אלא בהיותם למטה אמנם כשעול' הבריאה במקום הנוקבא חוזרת במעלת אור הנוקבא ג"כ ובגדלות ואינה יכולה לכנוס כולה שם רק בערך הגוף לבד כי עתה אור הבריאה כמו הנוקבא דאצילות:


להר"ם נגארא סוד חטא אדה"ר וענין עץ הדעת טו"ר:


דע כי ד' דברים כלולים בבריאת עולם הם חי מדבר שהוא אדם וחי שאינו מדבר צומח ודומם וכשתקנו כל העולמות בעת הבריאה נתקן אדם אך חי בלתי מדבר נתקן ע"י קריאת אדה"ר שמות לכל הבהמות וזהו קריאת שמות להם מצד הקדושה ולהסתיר מן הקלפות ולכן נאסר אדה"ר לאכול בשר כי כבר היו מתוקנים ונבררים, כי כבר ידעת כי כוונת האכילה לברור כנודע ולא הותר לו רק צומח והדומם שלא נתקנו עדיין ולא נבררו כדי שיתוקנו ע"י אכילתו שיחזרו חלק מן האדם עצמו ואע"פ שאדה"ר כשחטא ואכל מעץ הדעת טו"ר ג"כ כל ב"ח חטאו ואכלו ממנו ונתקלקלו עכ"ז ע"י הקרבן שהקריב אדה"ר ותיטב לי"י משור פר הנה ע"י קרבן הנ"ל חזרו ונתקנו ואח"כ במבול חזרו ונתקלקלו בסוד כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ אפילו בהמה וחיה נזדקקו לשאינן מינן ולכן משם ואילך הותר אכילת בשר לנח ולבניו לתקנם ובזמן שהבית המקדש קיים היה הכל נתקן על ידי הקרבנות כי האדם היה נתקן על ידי התשובה והוידוי שהיה מתודה על קרבנו והב"ח נתקן על ידי הקרבנות עצמן והצומח ע"י הנסכים והמנחות שמן ויין שהוא צומח, ודומם ע"י המלח וז"ס על כל קרבנך תקריב מלח, וחטא אדה"ר היה כי נודע כי המאציל הראשון תיקן שיעשה כתר נוקבא דז"א משליש א' דחסד שבת"ת ז"א וחו"ב שבה מב"ח המגולים דנ"ה דז"א והדעת שבה מן ה"ג המתקבצות ביסוד ז"א ואחרי שבא ה"ג אל הדעת דנוק' ביחד אז יורדת ומתפשטות בגופא מחסד עד הוא שבה דוגמת החסדים בז"א ואדה"ר רצה להמשיך הה"ג מלמעלה קודם שירדו אל יסוד ז"א רק ממקום צאתם מיסוד דאמא שהוא בשליש העליון דת"ת ז"א משם רצה להמשיך ולתת ג' גבורות לכח"ב שבה והב"ג אחרות דז"א בנ"ה ועי"כ גרם ג' מיני פגמים א' כי בב"ש ת"ת דז"א המגולים יש בהם גבורה וחסדים והם כלאים. ב' כי נ"ג כח"ב שבה אינם יכולים להמתיק והם דינים תקיפין ברישא ובסיפא משא"כ בתחלה שהיו נייחין ברישא ותקיפין בסיפא. ג' כי אז באין החסדים לבדן והגבורות לבדן, וענין עץ הדעת טו"ר הוא בזו"ן, ובז"א הוא מקום שמסתיים יסוד בינה ששם החסדים המגולים ומשם ולמטה יונקים החיצונים להיותם מגולים ונקרא רע ומשם ולמעלה מכוסים ביסוד הבינה ואין שולטין בה החיצונים כנוע ונק' טוב וז"ס המזוזה הנתונה בשליש העליון של הפתח, והענין כי פתח הוא אחוריים דת"ת דז"א כי שם האורות מגולים ונפתחין ויוצאים אל האחוריים ויונקים משם הקליפות לכן נקרא רע כנ"ל לכן ניתנה שם המזוזה להבריח המזיקים והקליפות משם שלא יוכלו לינק משם ונותנין בשליש העליון במקום שנקרא טוב וז"ס והיה שדי בצריך פי' כי שדי סוד המזוזה ששם שדי כתוב מאחוריה בעבור שלא ינקו החיצונים הנקרא' רע צריך ואויבך וזהו שנאמר בצריך, וענין מזוזה הוא סוד מ"ל כמ"ש לך במקום אחר טעם הנסירה כי למה האציל את האצילות זו"ן אב"א לשיצטרך אח"כ נסירה והענין כי ע"י מעשה אדם עובד אדמה ומסיר הקוצים הם הקליפות מן הכרם וקודם יצירת האדם היה אפשר לינק לחיצונים מאותן האחורים המגולים הנקרא רע כנודע לכן ניתנה למ"ל שהוא סוד מזוזה אב"א בפתח ההוא וסתמה ולא יכלו החיצונים להתאחז באחורים המכוסים זה בזה כי בפנים אין להם אחיזה וגם לא באחוריים להיותם מכוסים ע"י המלכות שהוא המזוזה, אמנם האחיזה שיש אל החיצונים במקו' ההוא הוא נגד הראש של הנוק' כי הראש עגול ואינו רחב לכן אינו נדבק בג ופא דז"א ושם יש אחיזה אל החיצונים גם בז"א וכנגד התפשטות זרועות ושוקיים של הנוק' כי נודע כי הנוק' אין נדבקת בז"א רק בגופא לבד קו האמצעי רק זרועות ושוקיים דידה נגד זרועות ושוקים דידיה היו אפשר להתאחז משא"כ עתה וז"ס וכנפיהם פרודות מלמעלה האמור ביחזקאל ונת' בספר התקונים דמתפשין בדרועין ושוקין דא מן דא ואז באותן המקומות יכולין החיצונין להתאחז ובחי' מקומות אלו נקרא רע בז"א עצמו לא ששול טין הקליפות ומגיעין עד שם אלא שמשם יניקתם ונמשך אליהם עד מקומם. ועתה נבאר מלת טו"ר דז"א ע"ד הנ"ל והוא כי בז"א שם מ"ה דאלפין וכאשר תכה יו"ד פעמים ה"א גימטריא ק"כ ואח"כ ה"א פעמים וא"ו ג' ע"ח והכל גי' קצ"ח ותכה וא"ו פעמים ה"א עם הכולל הרי רע"ו והוא עץ הדעת טוב ורע, והענין כי כל בחינת הכאה הוא באחורים כי האורות מכים זה בזה ומתנוצצים ומתרבים ע"י הכאתם ופגיעתן זה בזה כנודע ואז יוצאין ניצוצין מז"א אל האחורים ונעשין רע, וענין טוב כבר ידעת כי מילוי מ"ה גי' י"ט שהוא גי' חוה המלכות היוצאה ממלוי מ"ה דאלפין כי גם ב' אותיחות אחרונים ו"ה במילוי אלפין גי' י"ט, והטעם כי חוה היא המ"ל אינה יוצאה רק מבחינת ו"ה משם מ"ה דז"א שהוא מת"ת דז"א ולמטה כי ב' אותיות י"ה נשארו למעלה ברישא דז"א עצמו אך ו"ה שהוא בגופיה דיליה מלאים אלפי"ן כמנין חוה לכן משם ולמטה גימטריא חוה תסיר הב' אלפין שיש במילואו וא"ו ה"א אשר כנגדם רחל באחורים נשאר גי' טוב שאין ב' אורות אלו שהן סוד ב' אלפין הנ"ל יוצאין אל החיצונים ונעשין טוב הרי נתבאר עץ הדעת בז"א ובשם מ"ה שבו. גם בחינתו בנוק' דז"א הוא כך כי נודע כי ג"ר כח"ב שבה נעשה מתנ"ה דז"א וחג"ת שבה ודעת שבה נעש' מן יסוד שבו ומן ה"ג אשר שם ואח"כ מתפשטי' ה"ג אלו מחסד עד הוד שבה כנודע, והנה ב' גבורו' וב"ש שבה נמתקו בהיותם ביסוד ז"א ע"י ב"ח וב"ש המגולים דתנ"ה ונשארו ב"ג תחתונים ושליש דנוק' בלתי מיתוק אך עכ"ז אח"כ ע"י עליות החסדים מיסוד ז"א ולמעלה בסוד אור חוזר כנודע נמתקו קצת גם את ב"ג אחרונים [ושליש], ובזה יובן טו"ר אשר בה, והענין כי הלא היא עומדת אב"א עם ז"א וגוף שלה ת"ת שבה נגד יסוד ז"א ממש ויסוד ז"א עד טבורה ממש להיותו ארוך אך יסוד אמא מסתיים בחזה ז"א להיות' קצר לכן עד מקום הטבור שלה נקרא טוב כי מתכסה האור ע"י יסוד דז"א המגיע עד שם ובאים לה אורות דרך מסך יסוד ז"א ומן טבורא ולמטה האור נגלה ונקרא רע, והנה את זה לעומת זה עשה אלקים זו"ן גם בחצונים והזכר יותר רוחניית מן הנוקב' ולכן כיון ששרשו בז"א יונק מן הרע יותר מן האחורים שלו ונוקבא דקליפה מן הרע של הנוקבא דקדושה שהוא מטבור ולמטה ובזה אל תתמה אם אחוזה בז"א עצמו מן הת"ת שבו ולמטה ובנוקבא כל בנינה ושיעור קומתה נגד מקום הנ"ל אין בה אחיזה כ"א מטיבורה ולמטוה כי אין היונקים שווין כי הנוקבא יונקת מן טבור הנוקבא [ולמטה] דוקא אך זכר יונק מן הזכר עצמו והנה סוד מלת טו"ר בנוקבא הוא כבר ביארנו כי הה"ג דגדלות מתפשטות בגופא דנוקבא וג' גבורות מהן נמתקו לגמרי וב' אחרונות נמתקו קצת ע"י ג' חסדים דז"א מתנ"ה שבו המתערבים אורות שלהם עד ה"ג וממתקים אותו נמצא כי אותו המתוק של ה"ח הנ"ל המתערבים עם ה"ג דנוקבא ויורדים עמהם לכן בחינת חסדים הממתקים נימנין בפשטות כי הם גוברין וממתיקין ע"י וכ"ז נקרא טוב אך עיקרות טוב הוא בחינת מיתוק החסדים ורוב הטוב מהן כמ"ש בע"ה אך המיעוט הוא מן הגבורות לכן נמנו בפרטות, והענין כי ג"ח הממותקין הם ג' הויו"ת והם י"ב אותיות הרי הם בפרטות כי כל הטוב נמשך מהם והג' גבורות המתמתקות כנ"ל ע"י האור חוזר [עם ב"ג] הם ה"ג ה' הויות בדרך כללות ואם תצרף י"ב וה' גי' טוב אך הרע הם בחינת ג' מוחין דקטנות שיורדין ביסוד דנוק' אחר שבא מוחין דגדלות ואלו אין להם מיתוק ומשם יונקים החיצונים מן הטבור ולמטה ונקרא רע והוא כי ג' אלקים הם והם גי' רנ"ח וגם יש בו ה' אותיות פשוט וי"ג אותיות מילוים הרי י"ח אותיות י"ח ורנ"ח גימט' ורע הרי נת' טו"ר בזו"ן היטב ע"ד הנ"ל:


הנחש השיאני ואוכל, ארז"ל אחר שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא וילדה קין והבל, קין יצא מסוד נר"ן של הקדושה מסטרא דטוב וגם מעורב בו רע בנר"ן והבל יוצא ג"כ בבחינת נר"ן וכבר ידעת כי הבל מיעוטו רע והענין כי תערובות הרע שבו לא היה אלא בנפש ורוח אך הנשמה כולו טוב ולא נתפשט בהם רע, ועתה נבאר ענין הבל איך נתפשט כי הלא נפש דהבל נתגלגל בשת בנו של אדה"ר ושת ניתן בו בחינת הטוב [דנפש] אך בחינת הרע נסתלק וניתן לבלעם הרשע וכבר ידעת כי אף בבירור הרע נשארים בו קצת נצוצי קדושה וצריכין להתברר אח"כ כאשר נתבאר אצלינו בסוד בלעם והם סוד טוב ורע של בחי' הנפש והם אותיות הב"ל כי ה' של הבל הוא נפש דטוב וזה לקח שת וזה כל שת"ה תחת רגליו שת"ה הם אותיות ש"ת ה' ונפש הרע של הבל הם אותיות ב"ל ואותלו לקח בלעם וזה משפטים ב"ל ידעום כי אותיות בל מורה על הקליפה ואחר שנתקן הנפש נתקן הרוח כנודע כי אין האדם נתקן ע"י גילגול אלא כסדר תחלה נפש ואחר שנתקן לגמרי אז בא הרוח לתקן ואחר שנתקן הרוח בא נשמתו לתקן ואין כאן מקום דרוש בזה, אמנם סוד הרוח של הבל כלול ו"ק כנודע וזה ניתן לנח הצדיק, ולהיות כי רוח שהוא ת"ת כלול ג' קווין שהם חג"ת יפת נגד חסד חם נגד גבורה שם נגד ת"ת, והנה בחינת ת"ת שנתגלגלה בשם בן נח הוא רוח בחינת הת"ת עצמו הכולל ו"ק אך נח אביו הוא בחינת התפשטות הו"ק שבתת, והנה הנפש כבר ביארנו שנתקן ונתברר הרע שבה וניתן לבלעם אבל הרוח לא נתברר והיה מעורב הטוב ברע לכן תראה כי מן חם יצא טבי עבדו של ר"ג מן בחינה זו וזהו טב"י הוא הטוב שנתברר מן הרע אח"כ נתגלגלה הנשמה במשה ע"ה והנה הנשמה לא נתערב בה רע מעולם כנ"ל והיה טוב לבד וז"ס הנאמר במשה ותרא אותו כי טוב הוא, וכבר ידעת כי כשבא הנשמה אז באים שם הנפש והרוח מתוקנים תחלה לכן תראה כי כל הנ"ל נרמז במשה כי ש' דש"ת במשה ושם כולו במשה ה' דהבל במשה וז"ס וגם ידתעיך בש"ס וגם מצאת חן בעיני אם נא מצאתי חן בעינך כי אותיות חן הן נח אמנם בשם אמר לשון ידיע הובנח לשון מציאה והענין כי שם כל אותיותיו גלוי וידוע במשה וז"ס ידעתיך בשם ידיעה ממש אבל נח לא נרמזו אותיותיו במשה ואינם רק מציאה ולא ידיעה הנגלית לעין רק מציאה כמו שמוצאין בכח הנעלם מן העין וחזר ואמר משה אם נא מצאתי פי' כי אותיות שם אני ידוע כבר שנרמזו כבי אך אותיות נח אינם נודעים אבל אם כך הוא אמת שמצאתי ח"ן בעיניך שהוא נ"ח עשה עמי חסד הזה שהודיעני נא את דרכיך ובה אדע כי מצאתי חן בעיניך שהוא נ"ח כנ"ל:


משם הרב ז"ל הוא ישופך ראש, דע שחטא אדה"ר גרם שיצאו הגבורות קודם החסדים בלתי ממותקים ועי"ז נולדה קטטה בעולם והקליפה רצתה לינק מן הקדושה ואינה שולטת כ"א בערב של הנוקבא הנקרא עקב בסוד פסיעה לבר וז"ס ידיעת הטומאה ח"ו מל' וידע אדם אשתו שהוא סוד קליפת נוגבה דאפתי לאיתתא כי אדה"ר שכב אשתו נדה ובימי החול וגרם לעקב הזה קלקול ופרץ הגדר הקדושה של החשמ"ל בסוד וידעו כי ערומים הם לכן פורץ גדר ישכנו נחש והנה סוד פתוי נוגה נת' בויקרא שהיא גונבת החסדים מזווג הקדושה כי נכללה שם בעת הזיווג ומוציאה לחיצונים וז"ס מים גנובים ימתקו:


ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי. חוה גימטריא י"ט והוא מילוי הוי"ה דאלפין לכן האדם שהוא גי' שם מ"ה הנה אשתו ראוי שתקרא חוה כי ממנו נעשה לכן נקרא' חוה ג"כ כי היא נוק' דז"א שהיא שם בחציו התחתון כי שם י"ה באו"א ושם ו"ה בז"א ואילך והנה מילוי וא"ו ה"א המילוי לבד גי' ח' והפשוט ו"ה הרי חו"ה כי ח' הוא מילוי ו"ה פשוט כנלע"ד חיים. גם נלע"ד והוא יותר אמיתי כי שם מ"ה בז"א כולו והנוקבא היוצא מכנגד חצי השם שהוא ו"ה לוקחת המילוי שלהם שהוא ח' ועם אותיות ו"ה הרי חו"ה. גם חוה נקרא כך כי הזכר נכלל בי' והנקבה פי' הפסוק אם כל חי עיין בס' גלגולים:


ענין שמות האדם וחוה קין והבל ושת. דע כי אדם שם מ"ה דאלפין אמנם השם לבדו הוא כ"ו ונוסף עליו עד תשלום מ"ה והוא י"ט גי' חוה, גם תכוין כי כבר הודעתיך כי מת"ת ומ"ל של חכמה משם נאצלה הבינה ומהם נבנית שהוא סוד ו"ד שבמילוי יו"ד הם ת"ת ומ"ל דחכמה ומהם נבנית לכן נעשית ה' שהוא דו ד' על וא"ו להיות נוקבא על דכורא לכן אותיות ו"ה דהוי"ה שבחכמה הם רומזים אל ת"ת ומ"ל, הנה כשתמלאה באלפין וא"ו ה"א ג' כמנין חוה שהיא הבינה הנבנית ע"י ת"ת ומ"ל דחכמה הנקרא מ"ה, גם סוד גדול דע כי להיות ת"ת ומ"ל אינם רק י"ט ספי' לבד רק אם תחבר הת"ת למלכות יהיה הת"ת י"ס וגם המ"ל בעצמה י"ס כי זהו סוד עשרה עשרה הכף האחד וכשתמלא י"ט כל אחד ואחד כלול מי' גי' ק"ץ ולכן נקרא המ"ל קץ הימין והנה בינה נקרא חוה על שם גי' י"ט לרמז שנבנה מת"ת ומ"ל שבחכמה שהם י"ט ספי' וגם כי ממנה יצאו ת"ת ומ"ל כללות מי"ט ספי'. אמנם דע ענין המ"ל כבר ידעת כי היא מדתה נגד תנה"י דז"א שהם ד"ס מאלו ד' נמשכין לה גולגולת ומוחין נמצא כי ד"ס הראשונות יתיחס אל ז"א בודאי ולא נשארה לה מספי' שלה רק ו"ס כמנין ה"א. אך ז"א בהצטרפות ט"ס שלו עם הד' של המ"ל שהם שלו ג"כ הם כמנין י"ג גימ' וא"ו, ובזה תבין למה הוא נקרא וא"ו ומ"ל ה"א. וענין קין הוא כי עולה כמנין אהי"ה דיודין עם השם הוא קס"א גם השם בריבוע כזה יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה אם תסיר ד' אותיות עיקר השם העולה כ"ו נשאר ק"ס כמנין קין גימט' צלם לפי שקין הוא מאמא אהי"ה דיודין גי' צלם והנה הבל אינו הוי"ה כמו קין רק ממילוי השם דס"ג אם תסיר שם עצמו שהוא כ"ו נשאר ל"ז כמנין הבל נמצא כי מתוספות השם וממלואו יוצא הבל ולא מריבועו כמו קין וז"ש ותוסף ללדת את אחיו את הבל בלשון תוס' אמנם קין שהוא מריבוע של שם נאמר קניתי איש את ה' ר"ל עם הוי"ה ממש כי קין עם ה' שהוא כ"ו עולה קפ"ו אמנם שת הוא מריבוע שם ב"ן כזה אם תרבע יו"ד פ' יו"ד ה"ה פ' ה"ה ו"ו פ' ו"ו ה"ה פ' ה"ה עולה תשמ"ד ועם השם עצמו הרי תשמ"ה תסיר מהשם המילוי דאלפין דהיינו מ"ה נשאר ש"ת:


ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, בספרו של ר"מ היה כתוב כתנות אור בא'. אמנם סוד הענין כבר ידעת כי אדם ואשתו רומזים לזו"נ, והנה ידעת בסוד התפילין יש יש בהן בחינה פנימית וחיצונית כי הבתים הן רק חיצונית המוחין והם עור אבל התפילין בעצמן הם סוד א"פ כי הם סוד האזכרות והויות המוחין בעצמן, והנה כבר ידעת כי קודם שחטא אדם היה ראוי שיהיה זו"נ תמי דפב"פ ויהיה תמיד מוחותיו שלמים ברוחניות אך אחר שחטא אדה"ר גרם שיהיה אב"א ומוחין שלהם מסתלק תיכף אחר התפלה ונשאר כלי ריק בלי מוחין שהם סוד החיצוניות לבד והן בתים של עור בלי אזכרות בתוכן שהם כתב התפילין, וז"פ ויעש ה' אלקים (כתנות אור) שהם או"א שמהם נמשכין התפילין, לאדם ז"א תפילין דרישא, ולאשתו נוק' תפילין דדרוע, כתנות עור בבחינת עור לבד משא"כ קודם החטא:


ויהיה מקץ הימים ויב אקין כי אות ץ' פשוטה נחלקה לב' אותיות י"ן הרי קי"ן וק"ץ חדא הוא ואותיות שוות:


ואל קין ואל מנחתו לא שעה, דע כי צפה גימט' שעה שהוא בסוד לאה מקבלת ש"ע נהורין מפנים דא"א והנה לפי שהוא לקח צפרה מבעלה ופגם בשע"ה לכן לא שעה:


כי שבעתים יוקם קין ולמך שבעים ושבעה, הנה משה הי הלו ז' שמות והרג את המצרי שהוא גלגול קין וגם יתרו היה לו ז' שמות כי כשהרג המצרי הרגו בשם מ"ב כדי להעלות נפשו ואז נדבק ביתרו ונתגייר וכפר בע"ז אבל לבלעם הרשע לא רצה להמיתו בשם המפורש רק בחרבו הטמאה ולזה לא אמר אמות מות ישרים אלא תמות נפשי מות ישרים כי נפשו מתה מיתת ישרים בגלגול נבל הכרמלי אך גופו לא מת רק מיתת טמאים כנודע:


כי שבעתים וכו', כבר ביארנו בכמה מקומות היות שאול המלך מגלגול קין אמנם דע כי היה גלגול למך ולמך בהפך אותיות מלך כי הוא המלך הראשון שמלך על ישראל והנה מלמך עד שאול ע"ז דורות ואז נהרג שאול ע"י עצמו ונפל על חניתו כי היה חייב מיתה מזמן למך שרג את הנפש את קין וזהו למך שבעים ושבעה שלמך יוקם אחר ע"ז דורות בימי שאול (הג"ה משם צמח "שנה "ויולד "את "למך ר"ת שאול למך דהיינו שאול מלך):


אז "הוחל "לקרוא "בשם ה' ר"ת הל"ב והוא אותיות הבל בהיפך אתוון על שנתגלגל באנוש ועבד ע"א (בס"א וכפר בע"ז):


ויתהלך דע כי כשת חנוך היה יותר גבוה ממדרגת משה כי הוא רבו של משה והוא מלאך זגזנא"ל וגם כי הוא השיג חיב ומשה נשמה אך משיח ישיג יחידה ורואי היה משה שיזכה למלאך אך שגרם החטא בעבור ערבונות ערב רב שהיה רוצה לתקנם ולא תקנם וחנוך לא היה רוצה לתקן דורו כי קודם מתן תורה לא היו ערבים זה בזה אך אליהו לא רצה בערבות והיה מקנא ורוצה להורגם ונסתלק מערבות ונכנס תחתיו אלישע:


ויחי למך וכו' ויולד בן ויקרא שמו נח, אמר הר"מ מינץ ששמע ממורי זללה"ה כי מה נשתנה בכאן מכל השאר שנאמ רבהם ויולד את משותלח ויולד את למך וכן בכולם וכאן נאמר ויולד בן סתם ואחר כך ויקרא שמו נח, והענין כי עד משותלח היה צדיק א' בכל דור ודור מאותן י' דורות וכשבא משותלח היה צדיק גמור וחותך וכורת כל הקליפות בכח חרב פיפיות אשר בידו שהוא שמו יתברך לכן נקרא משותלח מלשון ואיש שלחו בידו, בשלח יעבורו לשון חרב וכשנולד נח אבד משותלח כח החרב הזה והיו הקליפות רבות מאד לכן נתיירא אז למך לקרא שם לבנו בעת לידתו עד שיגדיל ואח"כ ויקרא שמו נח כי כל מה דאתגלי שלטא עליה עינא בישא [ואמר הר"מ כי אינו זוכר באמיתות מ"ש לו מורי בזה[:


לא ידון רוחי באדם לעולם בשג"ם הוא בשר. הנה קודם החטא של דור המבול היה חיות של אדם בא מצד א"א דתמן אורכא דיומין לכן היו מאריכין ימים זמן רב אך אחר החטא אינו בא רק מז"א הנקרא זעיר יומין בכמה מקומות, וז"ש הקב"ה לא ידון רוחי של א"א באדם כי עי"כ יחיה לעולם (ובזה י"ל) והואיל בשגם הוא בשר והם רודפין אחר תאוות הגשמיות גופניות לכן והיו ימיו ק"ך שנים בלבד ולא יותר:


מהרח"ו ז"ל. ונח מצא חן בעיני ה', כבר ידעת כי סוד (ע"י) שם מ"ה בריבוע ק"ל ובהסיר ממנו הפשוט שוה אםש ע"ב המכסה ראות ואז סוד ע"בים סתר לו ולא יראה ואז נשאר ח"ן כמנין נ"ח וזהו מצ"א חן גימט' ק"ל כמנין עי"ן וח"ן הוא הפנימי וזהו בעינ"י ה', גם יוסף יסוד מצא חן כי זווג תלוי בעינים כמארז"ל נוטלת מאור עיניו של אדם ואור היסוד בא מעינא פקיחא בסוד הנה עין ה' אל יריאיו למיחלים לחסדו יסוד המצפה לה"ח שיכנסו בו לכן נח ויוסף שהם ביוד אבא לקחו אור שבעינים שהוא חן להזווג וזהו ויט אליו חסד כי ענין חן הזה הוא התפשטות ה"ח:



Jewish TOP 20 Rambler's Top100
Send mail to [email protected] with questions or comments about this web site. 
Last modified: 02 января 2003